אין טיפת אמפטיות חמלה או גישה אפקטיבית לתנהלות מול סיטואציות מורכבות עם ילדים ככה ההורים והילדים נראים היום ..לא מפליא שהאלימות בקרב מבוגרים וילדים גוברת עם גישה כל כך שטחית

לא מאשים את ההורים, ובטח שלא את הילד/ה הקטנים שסובלים מבעיה! אבל, וזה אבל גדול- אף הורה לא מוכן שהילד שלו יהפוך לשק חבטות בגלל שיש ילד עם בעיות של אלימות המצריך טיפול. עם כל הכאב והצער ההורים והילד האלים מסכנים， אבל גם "החפים מפשע" לא צריכים לסבול. בתור הורה שראה אלימות שמופעלת כלפי ילדיו ע"י ילדים אלימים יש לי אפס סבלנות לאלימות. משרד החינוך צריך לדאוג לאלימים למסגרות מתאימות ולא לתת לילד אחד לפוצץ קבוצת ילדים שלמה על בסיס קבוע

ילד, בגיר או קשיש וילד אלים צריך מסגרת מיוחדת, זה הכל.

עם ההורים של הילדים שמותקפים על בסיס יומי וחווים אלימות ואימה וחוסר מוגנות - מדי יום ביומו. למערכת אין כלים לעזור לילדים האלו ואין לה כלים לשמור עליהם.
אני מאוד בעד שילוב ומאוד בעד סבלנות לתהליכים - בתנאי שכמו שהילד עם ההתפרצויות האלימות מוגן ומטופל - כך גם נשמר בטחונם הפיזי והרגשי של שאר הילדים - וכיום ברוב המקרים זה לא המצב. ילדים שקטים שהם קורבנות לאלימות פשוט מופקרים על ידי מערכת החינוך.

ב- 1% הנותרים לא נתקלתי, אני מניח שהם קיימים (ילד שבעיית ההתנהגות שלו נובעת מסיבה פתולוגית כלשהי, כגון בעיה במוח)

אבל במציאות, מאחורי כל ילד כזה, יש הורים חסרי עמוד שדרה שלא מרסנים אותו אף פעם, ולא מעמידים אותו כשהוא מתנהג כמו בהמה.

ואנחנו, הנורמליים, צריכים לספוג ולספוג, וגם ללמד את הילדים שלנו להיות קצת אלימים. אף הורה בעולם המערבי לא חושב על זה בכלל כשהוא שולח ילד לגן, איך ללמד אותו להרביץ חזרה. דברו עם הורים לילדים קטנים באירופה; בקנדה; בארה"ב; באוסטרליה. זה לא מטריד אותם בכלל.

קבלת הסביבה האלימה כעניין שבשגרה היא תופעה של מדינות מפגרות.

הוריי בזמנו, היו תרבותיים מכדי להפוך שולחנות. ואכלתי אותה בגלל זה. כל שנה קיוויתי שישכחו ממני, וכל שנה התבדיתי. גם כשעברתי בתי ספר. ועזרה? אין.

כששולחים ילדים רכים לגן והם חוזרים חזרה חבולים ופצועים בגוף ובנשמה ומושיע אין בגלל פוליטקלי קורקט, לב ההורים נקרע והם מפקפקים בעצמם. הרי הם הרו וילדו! למה להגן אינם יכולים? התסכול גדול. ומה עושים ומי יקשיב? איך מזעזעים את אמות הספים האדישים?
רק ע"י הפייס. בגלל גודל המצוקה לא אכפת להם מה זה יעשה לבריון הספון שמח וטוב לב בביתו, מחכה כבר לחזור לגן. הם רואים לנגד עינים את הבייבי שלהם. שחזר להרטיב בלילה וכולו מוכה אימה מיום המחר.

עם כמה שזה כלי בעייתי, הורים שלא מטפלים בילד בעייתי (הווה אומר העברה לגן מיוחד, הוראה מתקנת, טיפול), צריכים לצפות את זה. הם עצמם לא היו נוהגים אחרת במצב דומה.

וגם לא לעשות שיימינג לו או להוריו. לא עלה בדעתך שאולי ההורים שילדיהם סובלים מאותו הילד באופן יומיומי זקוקים גם הם למסגרת תומכת? למעגל חברתי שבו יוכלו למצוא אוזן קשבת, לשתף בתיסכולם ואולי על הדרך לגלות שיש עוד כמה קורבנות ולפעול יחד מול אותם "גורמים מקובלים"? או שאולי אותם אמא או אבא שכתבו את הפוסט שבעו מהבטחות שווא מאותם "גורמים מקובלים" עד שהגיעו מים עד נפש? עם כל הכבוד לחוויה שעברת, זה לא מפחית מחשיבותו של סבלם של הילדים שנאלצים לספוג אלימות והצקות, ושל הוריהם. חוץ מזה, מה לעשות שהיום הפייסבוק הפך ל"גורם מקובל" לכל דבר, אין כמעט דרך היום להשיג תשובה רצינית מאף מרכז שירות לקוחות אלא אם כן אתה פונה אליהם בפייסבוק, אז ברור שזה חודר גם למסגרות החינוכיות.

כמפעילה שעובדת בעשרות גנים ונתקלת בילדים הללו-שנכון שזו לא אשמתם אך יש בעיה- האם הבעיה שלהם היא של כולם? האם יתכן שילד אחד משפיע על התנהלות כל הגן?? ראיתי איך מפגשים שלמים נהרסים על ידי ילד אחד ואלימות ...גננות שמקבלות מכות מילדים בני שלוש ורוב זמנם מופנה לילד הבעייתי. אז נכון שהוא לא אשם אלא יש בעיה כלשהיא- אבל האם השאר אשמים? חבל שבמקום להקשיב ולטפל בילד ,ההורה חושב שזה שהעירו לו זו פגיעה.
יש פה קצת התקרבנות מצידך.

זה לגיטימי שילדים בני 3 הופכים לשקי החבטות לאוצרות שלה.
המערכת נטולת כלים אמיתיים להתמודד עם תופעת האלימות. הכלים החינוכיים המקובלים עליהם היא מדברת נכשלו במבחן התוצאה- האלימות עולה וממשיכה לעלות
וכשקורבונת מצאו דרך מכאיבה לתוקפים להתמודד עם הבעיה - היא מתרעמת.

אבל אפשר להמשיך לבלבל עם העובדות
ילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז לא בהכרח ילדים אלימים
זה לא סיבה לאלימות (הפרעת קשב וריכוז מאופיינת באימפולסיביות שבתנאים מסוימים יכולה להתבטא כאלימות - אבל לא מדובר בקשר ישיר)
אז לא באמת אפשר לחרץ התנהגות אלימה ע"י אבחנה של הפרעת קשב וריכוז

כשבני הגדול היה בן 3 הוא היה מתלונן על ילד אלים. כששאלתי איך הגננת (מדובר בגננת מעולה דרך אגב) מתמודדת עם זה - התשובה שלו היתה שהיא אמרה לו להתרחק מהילד הבעייתי.
מדובר בהנחיה מלמעלה - לא עוצרים אלימות באלימות - פשוט נותנים לה להימשך
במקרה שלי הפתרון היה לשלוח אותו לחוג אומנויות לחימה. כמה שנים אחרי הילד עדין פציפיסט אבל התלונות על הצקות מצד הילדים האחרים קטנו.

מה שיש פה זה לא פחות מהתגייסות מערכתית להגן על התוקף, לשמר על הקיים ולקשור לקורבן את הידיים
והכל בשם איזה רעיון חינוכי אוטופי שנכשל במבחן המציאות, וככל שהזמן עובר המצב מחמיר, והאחראים למדיניות מתבצרים בעמדתם
כנראה שתגובתי תצונזר, כמו תגובה אחרת שכתבתי, היא לא מתיישבת עם הקו האידיאולוגי של העיתון

ילד אלים (מכל סיבה שהיא) לא צריך להיות ליד ילדים אחרים ללא השגחה של מבוגר מרסן!
אין שום הצדקה לפגיעה בילדים אחרים בשם ה"תהליך" שהילד צריך לעבור כדי להתנהג כמו בן אדם בחברה.

לצערי הרב מישהו כאן שוכח שהילדים שחווים את האלימות הם הקורבנות האמיתיים ולא הילדים האלימים. רוב ההורים לילדים אלימים שפגשתי בחיי התעלמו ! הפנו מבט הצידה ! ובחרו לא לתעמת עם הילד שלהם. זאת גם הסיבה שההורים האלה "חוטפים" מהסביבה. המשפט הכי שגור אצל הורים אלו הוא" " אני לא מתערב" או " תנו לילדים ללמוד להסתדר". אני בטוח שהורים לילדים אלימים (ולא ! ילד בן שלוש וחצי שזורק אבנים או מרביץ עם מקל הוא לא קטנצ'יק חמודצ'יק , הוא ילד שמסכן את הסביבה שלו) שמראים מעורבות ונסיון אמיתי לטפל בבעיה לא היו "זוכים" לשיימינג. כאלה שלא עושים זאת , אולי מגיע להם ?

לצערי התגובות האלימות לאלימות היו גם לפני הפייסבוק. כשבנותי היו ביסודי, הורי אחד הילדים בכתה עשו לובי כדי לדרוש להרחיק שני ילדים "אלימים" מהכתה. שני הילדים אכן לא היו מלאכים, אבל היו פחות אלימים מהבן של זוג ההורים הזה... היום יש אינטרנט, פייסבוק וטוויטר ועוד, אז יותר קל לעשות את זה. אבל התופעה היתה קיימת גם בעבר, וגם אז היתה בעייתית.

מגיל 3 - 6 לבני היו בעיות התנהגות במסגרות של הגן, קיבלתי המון תלונות מהגננות וההורים, ביליתי בגן יותר שעות מאשר בעבודה.
דיברתי המון עם הילד על מנת למצוא פתרון להתנהגותו, עברתי כל מומחה אפשרי (בעיקר באופן פרטי) עד שרק בגיל 6 אבחנו את התסמונת שלו.
הילד שובץ בחינוך מיוחד, גם מסגרת זו לא באמת תמיד נתנה פתרונות או מענה. גם במגרת המיוחדת, לא תמיד יש סבלנות, סובלנות או כלים להתמודד.
בני קיבל כמות מאוד גדולה של תרופות שונות ולקח לנו מעל שנה להתאים את הטיפול הנכון בשבילו, כי התופעות לוואי היו קשות.
כל טלפון היה גורם לי לפיק ברכיים, פחדתי לשמוע שפגע במישהו או שחלילה מישהו פגע בו .
כאב לי על כל מקרה של אלימות שהופנה כלפי ילדים אחרים ואני באופן אישי הבאתי התנצלות בפני ההורים כשזה קרה.
עד גיל 11 החיים שלנו נראו כמו סיוט מתמשך.
כאשר היה אמור לעלות לכיתה ז', התעקשתי למצוא עבורו מסגרת חינוך מיוחד פרטית, לא זול והעירייה עשתה כל מאמץ בכדי לא לשבץ אותנו בה. אחרי מלחמה לא פשוטה, קיבלנו את מבוקשנו.
במסגרת החדשה, הילד התחיל לפרוח, התחבר מאוד לצוות שאהב אותו והכיל אותו, הוא רכש חברים וכל עניין הבעיות התנהגות נשאר אי שם מאחור, כאילו ולא היה.
היום בגיל 15, הוא מתנדב במסגרת הגן, הוא חלק מתנועת נוער שמנהיגה ילדי בי"ס יסודי, ילד אהוב על סביבתו, תלמיד טוב ומוקף בהרבה חברים.
כל הורה דואג קודם כל לילד שלו, הייתי בשני צידי המתרס, אני יודעת איך זה מרגיש.
בבקשה, אל תשפטו ועל תפתרו בעיות ע"י שיימינג, לטפל בגיל הרך זה לא קל, זה תהליך מיגע וארוך לפעמים, מאחורי כל ילד כזה ישנה משפחה שלמה שגם היא נפגעת.

לרוב מסגרות לא מתמודדות עם ילדים\הורים מהסוג הזה והם גורמים לסבל של כל מי שנמצא בסביבתם במשך שנים. אז כן שיימינג מה לעשות שלמערכת חינוך בישראל אין סמכות. אישית לא מפריע לי להיות קצת לא פוליטיקלי קורקט בשביל להגן על הילדים שלי מאלימות. שיעברו מדינה לאחר מכן מצידי, אבל השריטות שלהם לא יעברו לילדים שלי. מכל כיוון שומעים כמה שמערכת חינוך חסרת עונים במקרים האלה. הילדים האלימים וההורים שלהם הם לא הקרבן כאן, הקרבן הם הילדים שהחרא הקטן הורס להם את החיים. אז חמודה זה מה שנקרה יפה נפש בהגזמה. ילד היה יוקר על הבת שלך יום כן יום לא במשך שנים, מה היית עושה אם בית הספר לא היה מצליח להתמודד, ואין עם מי לדבר בבית של הילד?

אם אלה היו הילדים שלך שסופגים את המכות והאלימות, ולא יכולים לראות בגן הילדים מקום בטוח ובגננת מישהי שאפשר לפנות אליה בעת צרה.

כמו שפנית כעת לפייס, היית פונה לפייס גם במקרה לעיל. וכמו שכתבו פה לפניי, ילד אלים בן 4 הוא לא פצפון מסכן. הוא פצפון מסוכן. והוריו צריכים לטפל בבעיה ולא על חשבון ילדים אחרים. וכשאין מי שמקשיב להורים של ילדים שמכים אותם, הם ידפקו על שולחנות עד שזה יקרה.

כי את חוזרת על הטענה שטיפול בילד הוא "תהליך" ובעצם דורשת מאתנו לתת לילדינו להיות שק אגרוף במהלך התהליך הזה. לי נראה שהורה שיעשה דבר כזה פשוט מפקיר את ילדיו. אם המערכת לא יכולה לסייע לילד האלים ובד בבד למנוע ממנו לפגוע פיזית בילדים אחרים אין למערכת כזאת זכות קיום. אנחנו שולחים את ילדינו למערכת חינוכית כדי שיתחנכו - ולא כדי לקבל מכות "ולהכיל" ערכים "חינוכיים" תמוהים על גבם הפעוט.

ליאת, מסכימה עם כל מילה ומילה!! לא פותרים אלימות עם אלימות, אלא רק מחמירים אותה. צריך לטפל וכאמור טיפול הוא תהליך שלוקח זמן. מה לדעתכם חושבים ומרגישים ילדים אחרים בגן כשהוריהם עושים שיימינג על אחד מהילדים מתוך הגן שלהם, גם אם הוא מציק? החוויה היא של חוסר קבלה, חוויה של 'מרחיקים כאן ילדים', 'אפשר להיפטר מילד, אם התנהג לא בסדר'. לא נראה כמו סביבה שילדים ישמחו לגדול ולהתפתח בה. לכל ילד יכולה להיות תקופה קשה, בה הוא עלול להיות תוקפני יותר. כל ילד היה רוצה לדעת שבעת כזו יתמכו בו, יכילו אותו ויגישו לו עזרה ולא ישפילו אותו בצורה כזו. שלא לדבר על המודלינג שהמבוגרים נותנים כאן לילדיהם שיהפכו מספר שנים לאחר מכן למתבגרים שעושים בעצמם שיימינג. ליאת כל הכבוד לך ועל המסר הכל כך חשוב ורלוונטי שאת מעבירה!!

משרד החינוך אשם שהוא הפך את הילדים בחינוך הרגיל לשק חבטות של הילדים עם הצרכים המיוחדים.
משרד החינוך אשם ש 35 ילדים צריכים לסבול בשם "חוק השילוב" של ילדים על הספקטרום ובעלי הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות.
"החינוך" בישראל, כפני משרד החינוך, אחד מהנמוכים במדינות ה OECD .
אבל זה ברור, כי מי יכול ללמוד כשמקבלים מכות? מי יכול ללמוד כשהמורה עסוקה בלמגר את התלמיד שמפריע? אם תבדקו תראו שבחוק השילוב תספרו על כל תלמיד חינוך מיוחד ששולב במסגרת , כמה ילדים לא מצליחים ללמוד, כמה ילדים מקבלים מכות, כמה ילדים לא רוצים ללכת לבית ספר, תבדקו את השחיקה של המורים בעקבות ההרפתקאות האלה שמכניסים לכתות, תבדקו.
אבל לא נורא, העיקר שהתלמיד בעל הצרכים המיוחדים שולב, כל שאר הכיתה צריכים מורים פרטיים, וסובלים נפשית מחוויות אלימות - אבל זה לא משנה העיקר שהתלמיד שולב בהצלחה במסגרת "הרגילה".
בהצלחה לכולם וגם לילדים של גברת ליאת שהולכים להגיב לי.

על ילד שבריון כיתתי התעלל בו ולנו נודע על כך כשהיה כבר מאוחר מידי והילד התמוטט נפשית. ילד בכיתה ג'!!! לא מאחלת לאף הורה לעבור מה שעברנו. מילד שמח הילד הפך לחסר ביטחון, חרדתי ואנחנו משלמים את המחיר עד היום בטיפולים וכדורים.
גם לאחר שנודע לנו והבריונות המשיכה קשה לתאר במילים את אוזלת היד של בית הספר כלפי הבריון. לעיתים נדמה שאת האלים מערכת החינוך יודעת להכיל ואילו הקורבן הוא זה שצריך לעזוב. כך עשינו.להציל את ילדנו מנזקים חמורים עוד יותר ולאחר שנואשנו מהנהלת בית הספר העברנו לבית ספר מרוחק יותר. לימים נודע לנו שבמשך השנים עוד מספר הורים עשו זאת.
אז סליחה באמת!! אין בי שום חמלה ואמפטיה .ילד שסובל מבעיות התנהגויות יש להצמיד לו סייעת .לא ייתכן שילדים אחרים ישלמו את המחיר. גם בכיתתו הנוכחית יש ילד משולב עם סייעת צמודה והוא משתלב בצורה נהדרת!!
די לשתיקה ! מאסנו בבריונות .הקורבנות לא צריכים לשלם את המחיר!!!

הילד היה הופך רהיטים, מפרק במכות ילדים אחרים וגם את הצוות.
להורים זה לא ממש הזיז וגם לא לרשות המקומית.
אז כתבנו מכתב לראש העיר, שאם עד תאריך מסויים לא תהיה סייעת צמודה לילד האלים (או פתרון אחר שיהיה מקובל עלינו), אנחנו נפגש איתו באותו התאריך יחד עם כל הילדים מול העיריה בליווי תקשורת.
איזה פלא - למחרת הייתה לילד סייעת צמודה ונגמרו הבעיות.
תנסו לאמץ את הפתרון שלנו, אין סיבה שלא יעבוד. בלי שיימינג, בלי להיכנס למלחמות עם ההורים (שבד"כ גם הם אלימים, או פשוט לא ממש מפותחים).
בהצלחה!

ההנחיה היא לקבל את האלים
ומה עם הקורבנות ...
מסירים כל אחריות
מה הפלא שהחברה הופכת אלימה ???

נשמע איך זה לא לדעת מה נעשה מאחורי הקלעים של המשפחות שלהם וכמה הם מתקרבנים במקום אלו שהותקפו, ועד כמה צריך להבין ולהכיל אותם ואת התהליכים שלהם תוך כדי שהפגיעות המיניות מתמשכות על חשבון ילדים אחרים עד שאם וכאשר זה יעבור אם בכלל. וכל מי שיעז למחות נגד זה הוא אלים וחסר רגישות ואין לו דחיית סיפוקים.

סליחה באמת שהורים לא מעוניינים שילדיהם יסבלו מאלימות ונתקלים באוזלת יד מחפירה בתגובה מצד אלו שזה תפקידם למנוע זאת. מה דעתך להכיל בעצמך את התהליכים האלו במקום אחר ובטוח יותר לזולת? העיקר נחמד להרצות על הכלות כשזה בא על חשבון אחרים, הא?

וסתם כדי להדגיש, גם הרבה לפני "עידן האינסטנט" שלעגת לו, ההורים לא אהבו שילדיהם סובלים מאלימות בגנים ובבתי הספר וגם אז ניסו לפעול על מנת לעצור זאת ככל שיכלו בכל דרך אפשרית גם אם זה היה לא נוח להורי הילד האלים, תהליך או לא תהליך. כן, גם כשלא היה פייסבוק וואטסאפ. מדהים, נכון? אז זה לא קשור לאינסטנטים. הזוי שבכלל צריך להסביר את זה.

אינני מסכים איתך בשום מילה בדברייך. מדובר בילד בכיתה ב בבית ספר בבאר שבע. נכדתי נמצאת בכיתה איתו. כאשר הברנש הזה היכה את המורה שבאה למלא מקום, ולאחר שהחזה מאוד כאב לה, היא שלחה אותו למנהלת ובחדר המנהלת המשיך להשתולל אילו ראית את החבלות ברגלה של המנהלת שמהברך ומטה, כל הרגל כחולה, היית מיד משנה את דעתך. אילו ידעת שהתלמיד הנ׳ל בן ה-7.5,עוד לפני שנה בכיתה א׳ , היה משתחל מתחת לדלת של שירותי הבנות ומוריד להן את התחתונים, בטוחני שלא היית רוצה שזה יקרה לבת שלך. הכותב הוא מורה בגימלאות שלימד 36 שנה מתימטיקה בחטיבה העליונה בבאר שבע . תביני שמשרד החינוך אינו מטפל במקרים כאילו, משום שהוא פוחד שההורים שמדובר בהם, יתייצבו במשרדיו עם עורך דין צמוד. למנהלת בית הספר, אין לאל ידה לטפל בבעיה וגם לה אין שום כלים וגם לה לא נעים ששמו של בית ספרה ירשם לרעה בעיתונות. המורים מסורסים מכל סמכות, פוחדים מהמנהלת שפוחדת מהמפקחת שפוחדת ממשרד החינוך שפוחד בעצמו מתגובת ההורה של הבן המכה. ואת זה אומר לך מורה שעבד בהוראה מספיק שנים וגידל למעלה משנות דור תלמידים. תביני שנמאס ונמאס ונמאס לעובדי ההוראה שמטפטפים להם למעלה מ-25 שנה, את ״זכויות התלמיד״ וזכויות התלמיד, וזכויות התלמיד, וזכויות התלמיד. למורה אין שום זכויות, הוא כמו אויר. אין שום סימטריה. כל זב חוטם, יכול להכות אותו, לפצוע אותו, או לשלוח אותו חבול לבית חולים, או להשליך כסא על מורה בהיריון שהפילה כתוצאה מכך,אבל התלמיד הוחזר לבית הספר לאחר 3 ימי הרחקה. (פרס ),של 3 ימי מנוחה ובילוי בקניונים, יושב בכיתה וצוחק למורה בפנים. ואני כמורה, אין לאל ידי לעשות מאומה. כלום וכלום וכלום וכלום. אין לנו גיבוי לא מההנהלה ולא ממשרד החינוך. ואילו את רוצה להמשיך במצב הזה שהמורה הוא אפס, ונא לא להרים קול ואפילו לא לעשות נו נו נו לילד בעייתי. אני מודה שלאלוקים פתרונים. הנכדה שלי כמו מספר תלמידים בכיתה חוזרים מידי פעם חבולים ואילו את טוענת בעצם, שאסור להורים למחות אפילו לא בפייסבוק ולא להשבית לימודים. תני לילדייך לסבול קצת מהברנש הנ׳ל, אנחנו קצה נפשנו והגיעו מים עד נפש . בתודה!

תתבישי שאת בכלל מעלה את זה את אימא שלא איכפת לה מאף אחד הילד שלך ממש מקסים ונעים אף פעם לא מרביץ פשוט מלאך תסעי קצת לארופה תראי מזה תרבות את רוצה לגדל ילד ערוץ 24 ביתר ירושליים ערס מגעיל

החינוך מתחיל בגן אין שיח הילדים מאוד צעקניים גם זאת אלימות אחר כל הם לומדים לדבר בצעקות ולא להקשיב הגננות לא מחנכות היום. חבל.