כשמורים גרועים, מחפשים המצאות. והאמת הפשוטה שגם מתחילים לראות במחקרים- אין תחליף לכתיבה בכיתה, אין תחליף ללמידה בעל פה. בנוסף, למידה מהמסך היא פחות יעילה מאשר קריאה או כתיבה על נייר. לא ברור למה, אבל זה מה שהמחקרים מראים. עצוב שבמקום להשקיע במורים, קונים עוד מסכים.

המכשירים היקרים האלה...
טאבלט הוא לא המצאה שבאה לענות על צורך, הוא המצאה שבאה להרוויח כסף ואת הצרכים "ייצרו" אחר כך.

לקרב את בני האדם עוד יותר למסכים כמו רובוטים.

איך מסכים משפיעים:
מספר גורמים יוצרים השפעות אלו: חוסר תזוזה גופנית, וריבוי גירויים של תכני מסך המשתנים במהירות (לעיתים מספר מסכים בו זמנית) במיוחד במשחקי וידאו, צבעים חדים ובלתי מציאותיים, אור מסכים בהיר ואור אולטרה-סגול.

השפעות בריאותיות:
התסמינים הבריאותיים כוללים הפרעות שינה, עוררות יתר ומתח פיסיולוגי המלווה בעלייה בלחץ הדם וחילוף חומרים לקוי. יחד עם פעילות גופנית נמוכה והשמנה, קיימת עליה בסיכון לסוכרת ומחלות לב בבגרות. השפעות נוספות הן פגיעה במערכת החיסונית וסיכון מוגבר סיכון לסרטן וכן פגיעה בראייה ובעיות אורתופדיות. תסמינים נוירולוגיים כוללים טיקים והתנהגות על הרצף האוטיסטי. שימוש בטלפונים ניידיים, טאבלטים ולפטופים המחוברים לרשת אלחוטית חושף את הילדים לקרינה הפוגעת בפוריות ומעלה סיכון לגידולים סרטניים. חלק מהילדים מראים גם סימפטמים של קשיי ריכוז, כאבי ראש ועייפות.

השפעות פסיכולוגיות:
מחקרים מראים כי לזמן מסך יומי של שש שעות ומעלה משפיע על מבנה המוח ויוצר השפעות פסיכולוגיות הכוללות הפרעת קשב, ירידה בשליטה קוגניטיבית ובאימפולסים, וויסות רגשי לקוי וסף תסכול נמוך וירידה ביכולת אמפטיה לאחרים. לתופעות עשויות להתלוות חרדות ודיכאון והן משפיעות על יכולת הלמידה, התפקוד החברתי ויכולת התמודדות עם תנאי לחץ. זמן מסך רב בגיל הרך הבא על חשבון זמן איכות עם ההורים יכול לפגוע בהתפתחות השפתית ומאחר יותר על תהליכים קוגניטיביים וזיכרון.

התוצאה היא 'תסמונת הילד הבלתי מווסת' המתבטאת בשילובי תסמינים פיסיולוגיים, נוירולוגיים פסיכולוגיים והתפתחותיים הנראים כבלתי קשורים זה לזה. צריכת זמן המסך של הילדים יוצרת את התסמינים או שתסמינים קיימים, כמו למשל הפרעת קשב וטיקים, מתעצמים מאוד כתוצאה מצריכת זמן מסך מרובה.
תסמונת הילד הבלתי מווסת יוצרת סביבה מאתגרת ביותר להורים המרגישים אינטואיטיבית כי זמן מסך רב אינו חיובי אך אינם יודעים אם יש בסיס ממשי לתחושתם והאם יש להציב גבולות לתופעה.
טיפולים שונים אינם יעילים כפי שיכלו להיות משום שהילד ממשיך להיות נתון להשפעת זמן המסך הרב הפועלת נגד הטיפול שהוא מקבל.

יותר תלמידים מתקשים בקריאה וכתיבה ולא רק בשגיאות כתיב.
יותר תלמידים מתקשים בהבנת הנקרא.
פחות ופחות תלמידים מצליחים לפתור בעיות חשבוניות ואף מתקשים בפעולות חשבון פשוטות (סדר פעולה, אחוזים, יצוב משוואה וכו').

תמשיכו כך, בסוף נחזור לתקופת המערות.