39. ניר, מאי, תכניסו טוב לראש: יש כאן שני עמים שונים
| releaseBrian , |
ת"א |
|
(01.05.01) |
מתי תבינו שאין שום סיכוי ל'עם מאוחד', פשוט מפני שיש כאן שני עמים, לא עם אחד.
בישראל לא קיים מאבק בין תרבות דתית לתרבות שאינה דתית ('המכונה גם חילוניות')
אולם למרבה הצער עובדה זאת מטושטשת על-ידי כל ויכוחי הסרק המתקיימים על הסימפטומים של בעיה עמוקה וקשה במיוחד. סימפטומים אלו כוללים את עניין הדרך שבה בוחרים חרדים לציין את ימי הזיכרון כמו כן שורה ארוכה של נושאים כגון שירות צבאי, מערכת החינוך הנפרדת, חוקים אוכפי בג"צ וכו'.
כל אלו הם רק, כאמור, סימפטומים. הבעיה האמיתית היא שחיים כאן בישראל למעשה שני עמים עם תרבויות, מנהגים וערכים שהם לא רק שונים אלא גם, ובעיקר, סותרים אחד את השני.
יש כאן עם אחד, אשר אימץ את ערכי הדמוקרטיה ואת שיטת הממשל והחוק שלה, ויש כאן עם אחר, אשר הדמוקרטיה הנה שיטת שלטון פסולה בעיניו. העם הראשון מורכב מיהודים שאינם דתיים, דתיים לאומיים (הכיפות הסרוגות) אשר מנסים ליישב את היהדות עם שיטת ממשל דמוקרטית והומנית, והציבור הערבי שאינו דתי.
העם השני מורכב מיהודים חרדים, אשר הדמוקרטיה וערכיה מנוגדים לחלוטין לתפיסת עולמו, ואלא אם כן תחול רפורמה דומה לזאת שחלה אצל הכיפות הסרוגות, הוא לעולם לא יהיה מוכן לקבל את עליונותה.
תפיסת עולמו של היהודי החרדי מבוססת על האקסיומה (בלתי ניתנת לערעור) כי אלוהים יצר את האדם, בחר בעם היהודי והעניק לו את התורה, ובנוסף, וזה החלק החשוב, הההלכה היהודית, המבוססת על המשנה והגמרא , היא היא דברי אלוהים חיים, וחוקיה הם אלו המחייבים את העם היהודי. בעיני יהודי חרדי לא יעלה על הדעת שהאדם והחברה הם אדונים לגורלם, וכי להם יש זכות לקבוע חוקים ולשנות אותם על פי רוח התקופה.
אדם חרדי מאמין כי אסור לבצע שינויים בהלכה היהודית, ולכן כל עולמו מבוסס על הפרשנות של רבניו לגבי אותם חוקי הלכה. אם בגמרא כתוב שאסור ליהודי לשתות יין אשר ידו של גוי נגעה בבקבוק (ואכן יש חוק כזה) אז לא יעזור שום דבר, אדם חרדי לא ישתה מאותו בקבוק, גם אם הדבר יעליב מאוד את מארחיו. אותו חרדי גם לא יעזור לאשא גוייה ללדת אם הדבר קורה בשבת, מכיוון שההלכה היהודית קובעת כי אסור לחלל שבת כדי לעזור לאשה לא-יהודייה ללדת.
ההלכה היהודית מכילה אינספור חוקים אשר אינם רלוונטים לעולם המודרני, מנוגדים לערכים ההומנים הכלל-עולמיים, ובחלקם הם גזעניים ומכוערים. אז מדוע לא לשנותם? מפני שתפיסת העולם החרדית אינה מאפשרת.
לימוד מעמיק של התרבות החרדית מראה כי בעצם, למרות שהם מדברים ברובם עברית ויש להם רקע אתני זהה לציבור הלא חרדי, ערכיהם ושאיפותיהם הלאומיות והדתיות שונות לגמרי מאלו של הציבור הדמוקרטי. ציבור זה שואף לעתיד שונה הסותר את זה אליו שואף הציבור הלא-חרדי - ציבור אשר אימץ חלק נכבד מהערכים הכלל-עולמים והדמוקרטיים.
לכן, כאשר מדברים על המאבק 'דתי-חילוני', חשוב מאוד להתמקד בנקודה המרכזית ולא לאפשר לסימפטומים להסתיר את הבעיה האמיתית. במקרים רבים מוטחים האשמות כגון שונא חרדים, שונא דתיים וכו'. אבל לא בכך מדובר.
אין לדעת כיצד תיושב הבעיה. בארה"ב יכולים ציבורים כמו החרדים והאיימישים לחיות את חייהם מבלי מפריע בעיקר בגלל ששם הם אינם יכולים לתפוס או להשפיע על צורת השלטון. בישראל לעומת זאת, חלקו של הציבור הלא-דמוקרטי גדול ומגיע כיום לחמישית. בעוד 10-20 שנה, בקצב הריבוי הנוכחי, ציבור זה עשוי להוות רוב מוחץ בחלקים נרחבים של ישראל. או אז יבינו כולם לעומק את הפער בין התפיסות, ויתפתחו עימות נרחב.
ייתכן שהבעיה תיפתר על-ידי כך שהדור הצעיר של הציבור החרדי יאמץ רעיונות חדשים וירצה להשתלב בעולם הדמוקרטי. ייתכן אם זאת שבדיוק ההיפך יקרה, והציבור הגדול הזה יחתור לממש את שאיפותיו, ויהיה צורך לחלק את מדינת ישראל באופן כלשהו.
בכל מקרה, חשוב שהציבור הדמוקרטי על כל גווניו יפסיק להטיח האשמות חסרות בסיס על 'שנאת חרדים' ויתחיל ללמוד ולהבין את הבעיה, כי רק כך הוא יוכל להגדיר מטרות, שלדעתי צריכות להיות 1. יצירת תנאים בהם הדור החרדי הצעיר ישולב בחברה ובצבא (זה עובד מצוין בציבור הדתי-לאומי) 2. החלשה של הממסד החרדי על כל זרמיו (בד"צים למינהם) 3. עידוד מחשבה חופשית ופתיחות לרעיונות חדשים על-ידי התנייה של המשך מימון המסגרות העצמאיות במתן שיעורים בנושאי דמוקרטיה, אזרחות, הומניזים וכו'.
זו התקווה היחידה שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה שראוי לאדם דמוקרטי וחופשי לחיות בה
|
פוליטי מדיני 
