זה "גבינה".

אכן מבקר המסעדות צדק. מנסיוני פעם בחודש זה מעט מידי. כשמוצאים שדה טוב לא צריך לרעות בשדות זרים. תבואו תהנו מומלץ.

אכלתי במסעדה מספר פעמים ואני מסכימה עם כל מילה שנכתבה עליה בכתבה .לשואל איך גבינה -אז כחובבת המנה זו גבינת טופו.

אם "...רמי סימני, עיתון ת"א" לא ידייק, לא ניתן לו לעבור את שער הגיא... טופו זה טופו, גם אם הוא עושה קולות של גבינה. במילים אחרות, לפחות היית אומר "גבינת"טופו. להבא, ("רמי סימני, עיתון ת"א"), תדייק.

האם זה בסגנון "לא מאיימים על יונה ביין"?

כמה 'יקרה' הארוחה? חלק ממחירי המנות לא מצויינים וחבל...המחיר הוא בהחלט קריטריון חשוב בהחלטה האם ללכת למסעדה, האם לא כך?

בכל אופן לא ביקורת

עיקר התמחותה של קולינרי הוא שילוב של בשר ויין, והאוכל בה כשר למהדרין. היינות כולם, והם רבים וטובים, יינות ישראלים כשרים, מהיקבים הגדולים והמובילים ועד ליקבי בוטיק ששמם טרם יצא למרחקים, המפיקים יין איכותי וכשר במהדורות בוטיק. עובדת היות האזור כמזוהה עם אוכלוסיה אנגלו סקסית בחתך סוציו אקונומי גבוה, מושכת אליה בליינים מכל קצוות העיר, אבל היא גם אבן תיירותית שואבת של מבקרים מהארץ ומחו"ל. קהל הסועדים הפוקד את המסעדה מורכב רובו ככולו מקהל מסורתי וחובש כיפה, אבל גם מדיפלומטים רמי מעלה ואנשי או"מ, שהמסעדה נותנת להם הרגשה של בית. המסעדה עצמה מפוארת, עשויה בטוב טעם מודגש ומוקפד, בקו חם. כשמונה חודשים חלפו מאז נפתחה קולינרי, וכבר ביססה את מעמדה ושמה כאחת ממסעדות הגורמה היותר טובות, מדוברות, מובילות ומבוקשות בירושלים. כדי להיות בן 24 נשוי לבת 24, הורים לתינוק, ולהיות שותף לבן 24 נוסף ולהחזיק על הכתפיים מסעדה או עסק בקנה מידה שכזה, צריך להיות שאפתן, עם רצון ברזל והרבה אומץ. החיבור של שני חברי הילדות, ולאחר מכן שירות צבאי יחדיו שבמהלכו אפילו אחד מהשניים היה המ"כ של חברו, ולהינשא לעלמת חן שהיא גם השפית של המסעדה, זה החלום בהתהוותו והתגשמותו. יוני לוינגר הוא איש היין, השיווק והמסחר. יוני הראל הנשוי למירית הראל שהיא השפית, הם על הצד הקולינרי. המסעדה בתפיסתה, מבקשת ליצור עבור הסועדים אווירה חמה וביתית שתשלב עבורם בשר ויין ומאכלים נלווים, תוך אפשרות לחשוף ולהיחשף למגוון היינות הישראלים הכשרים הכי גדול שמסעדה בירושלים, ואולי בארץ, מסוגלת להציע לאורחיה. כל היינות יתאימו בדרך כזו או אחרת לאוכל של מירית. ואיזה אוכל. למנת הפתיחה ביקשנו מהמלצרית החביבה להציע לנו ממרק היום, והמרק שקיבלנו שהיה מורכב מקישואים, ארטישוק ירושלמי ועלי בזיליקום. מרק חם, מהביל וסמיך, שהפתיע בעושר טעמיו והיה ערב לחך. למנה העיקרית בחרתי בסטייק אנטריקוט 300 גרם, עשוי בגריל בדרגת צלייה מדיום לבקשתי. הסטייק הגיע לוהט, מונח בגאון על מצע עגול של פירה בטטה כתום ריחני ונימוח בפה. הסטייק היה עסיסי, בשרני מאד אך נטול שומן, מה שמעיד על מנת בשר איכותית שנבחרה בקפידה. מעל הנתח סודרו להם כמה אפונות סיניות ירוקות וטעימות שהושרו לרגעים אחדים במים רותחים, ומכאן הועברו בשניות למי קרח בכדי לשמור על צבען וטעמן הייחודי. על הצלחת טופטפו כבמכחול ציירים שני פסי זילוף העשויים מיין מצומצם וציר בקר, שהוסיפו צבע טעם עידון ונימה מתוקה למנת הבשר העשירה. רעייתי בחרה במנת ריזוטו עגבניות שרי ופטריות. מנה צמחונית אמנם, אבל כזו המעניקה תחושה של רעננות וטריות, שהגיעה בצלחת גדולה ועמוקה. מנה יפה ומשביעה. למנה האחרונה בחרנו שנינו את מנת הקינוח שהפכה להיות הלהיט הכי מבוקש דווקא בקרב הקהילה הדיפלומטית והמעונבת. מדובר במנת קינוח שלטעמי היא אחת מהיותר טובות שאכלתי אי פעם. המנה הנקראת "דמעת שוקולד" מורכבת ממבנה חצי קשיח דמוי דמעה העשוי כולו משוקולד, ובתוכו כמות ענק של מוס שוקולד עשיר ומריר עם רוטב של פירות יער. ב-35 ₪ זה לאכול ולא לשכוח לעולם. במסעדה נזכרתי בפתגם עליו חתום אלכסנדר דיומא: "היין זה החלק הספרותי של הארוחה. בשר וירקות זה החלק החומרי". במסעדת קולינרי בירושלים, הפילוסופיה הזו מקבלת משמעות עם השראה. כשתשאלו אותי על המלצה למסעדה כשרה בירושלים, עם אווירה ונראות, איכות מזון, שירות לבבי ואדיב, מבחר עצום של יין ישראלי כשר, וסוג קהל איתו תרגישו מייד בבית, ובמחירים השווים לכל נפש, קולינרי תהיה ההמלצה. עם החתימה שלי.

רחל (#9), מה את רוצה, תפריט במקום מדור? מה זה משנה אם בקבוק סודה עולה שם 6 ש"ח או 7.5 ש"ח, מנת לחם ליחיד 10 ש"ח או 9 ש"ח, אומרים לך "יקרה" זה יקרה. נותנים לך דוגמאות שתביני, וזה לא מספיק לך, למה ציפית? יש לך בעיה בהבנת הנקרא, רחל (#9). את בושה למודיעין כולה.

הייתי במסעדה זו,מי שאוכל במסעדות גורמה לא כשרות,האוכל ב"קולינרי" יראה לו חסר טעם לחלוטין. אכלנו אנטרקוט כשר ועוד תבשיל בשר כלשהו והיה ממש לא משהו. יאמר לזכותם שהם מבינים ביין ישראלי ומחזיקים מגוון די רחב של יינות אלה.

קולינארי מייצגת את התרמית שבסיס כל הטרנד המיותר של "כשר גורמה". תפאורה מגוכחת, מחירים חצופים ואוכל ירוד ביותר שמסתתר מאחורי תפריט יינות די רחב. אין אוכל כשר גורמה. לא יכול להיות. אני, בת זוגתי ואורח החלטנו לבדוק את המקום למרות שכשר זה קונספט שרחוק מאיתנו שנות אור. השארנו שם קרוב ל- 1000 ש"ח והרגשנו מרומים. האוכל היה טפל ומשעמם. אגב, המסעדה היתה נטושה במשך הערב כולו. ובנוסף לכך, היין שהוגש לנו היה אמנם לא רע אבל מישהו שכח ליידע אותנו שהוא מיוצר בהתנחלות. מרגיז, כי אם היינו יודעים לא היינו קונים. רוצים לאכול טוב? התרחקו מהכשרות למיניהן. נכון שבירושלים אין הרבה היצע אחר אבל לפעמים שווה לרדת לתל-אביב בשביל חוויה קולינרית אמיתית. שהחברים של אלוהים יתעסקו עם הכשרות שלהם.

אכלתי בקולינרי פעם ופעמיים ויצאתי בפחי נפש האוכל מזכיר את מגע ידיו המגורזות של "שף" רב נגד בקבע הכשרות לעילא אבל למה להרוס נתח מעולה של ספריבס ולהפוך אותו לעוף מכובס במטבח של בה"ד 1? למה לגרום לטחינה להרגיש כמו טייח עם עגבניות מיובשות תחזירו תכסף ותפתחו מכולת

לכל השחקים אותה עם אתם לא אוכלים כשר אל תאוכלו כשר!!!!!!!!! ומה הקטע אם הטרנד הזה אוכל כשר הוא טעים ומוצלח ומי שיש לו בעיה שלא יאכל, אני חברי ועוד רבים וטובים אוכלים כשר ואף פעם לא נתקלנו בבעיות אז עם לא טעים לכם אל תוכלו - דרך אגב בישול כשר זו אומנות וצורת בישול מיוחדת לאנשים הרגישים לחלב ..... צחשסו על זה

כשהחבר הירושלמי שלי הציע לי ללכת לקולינרי זילזלתי בו "מסעדה כשרה לו תיהיה ברמה גבוהה" אך להפתעתי הרבה האוכל היה גורמה, מקום אקסלוסיבי אך עדין ונעים. הסומליה הציע לנו יין מ"ההתנחלויות" ולדעתי אין יינות טובים מאלו.