עברו שנים אחדות מאז אותו ניסוי. בינתיים הספקתי לעשות דברים אחרים בחיי, אך בכל פעם שאיתרע מזלי להימצא עם מישהו שכבר שמע אודותיו, ואנו בחברת זרים, מיד אני מתבקש על ידו: אתה חייב לספר להם על הניסוי עם הג'וקים. כאילו הייתי קרטוגרף ששרטט מפה אחת כל חייו.

בין התאים להיכל

כך חלפו ימים ולילות ואני נוכחתי לדעת כי מסקנתי הראשונה בכל זאת נכונה. באופן מובהק אפשר לטעון שהג'וקים במתקן לא נמצאו רוב הזמן במקומות צרים. למרבית הפתעתי הם דווקא שהו בהיכל כמעט בכל הפעמים שצפיתי בהם. החלטתי להשתמש במבזק של מצלמה היוצר בוהק רב למשך אלפיות שניה. ההפרעה לא שינתה מאומה. אור המבזק על ההיכל לא מילט אותם ממנו, וגם לא גרם להם לשנות את דפוסי התנהגותם. בעוד אור המנורה גרם לכמה מהם לברוח מיד למקום אחר, או כעבור פרק זמן קצר, הרי שאלפית שניה של אור חזק לא היתה בעלת כל השפעה.

איך הם יגיבו לטלטול?

המסקנה: ג'וקים מעדיפים חושך

לבסוף קראתי לשכנתי וביקשתיה לעשות דבר אחד למעני. כעבור כמעט שעתיים של הפצרות הסכימה זו שאשחרר את היצורים האומללים על רצפת האמבטיה אצלה בדירה. גם כאשר קרבנו אליהם, לא נמלטו אלה מפנינו. בדרך כלל כשהבחינו כי אנו קרבים מדי, הסיטו את גופם לכיוון אחר או פסעו כמה פסיעות הלאה מאיתנו. בשום פעם לא חשו מצוקה ולא ביקשו לנוס בשל קרבתנו.

מאז נודע בפי כול הסיפור על אילופם של הג'וקים, אם כי לא מדובר כלל וכלל באילוף. סביר להניח שאם הייתי משיב אותם למקום בו שוררת החשכה, הרי שכעבור ימים אחדים, יגרום להם שוב האור להימלט אל מקומות המחבוא בהם נוהגים אלה להסתתר.