|
||
|
קונים-מוכרים |
||
צרכנים בחנות. לפעמים גם הסוחר צודק
|
||
|
||
הלקוח לא תמיד צודק
הצרכן הישראלי סובל פעמים רבות משירות לקוי, אבל גם יודע לנצל את המערכת לטובתו; השיטות מגוונות
שושנה חן, דודי גולדמן ובני ברק
העיתונות מלווה, באופן טבעי, את הצרכן הסופי, את משק-הבית הקטן. נקודת-המוצא היא שהאזרח הקטן, המבולבל, התמים והחלש, ניצב לבדו מול תאגידים גדולים, חזקים וחורשי רעות. לרוב הלקוח באמת צודק - אבל לא תמיד. לא כל חברה היא תאגיד ענק מרושע, ולא תמיד מדובר בצרכן תמים וחסר ישע. הלקוח הישראלי יודע להיות קולני, כוחני ותובעני - או בקיצור, מעצבן. כזה שכל הזמן מחפש את ה"קומבינה". הצרכן הלא צודק מהווה מיעוט מכלל הצרכנים. רק 10%-15% מהצרכנים הפונים בתלונות לרשות הצרכנות בהסתדרות אינם צודקים, מעריכה בתיה מילר מ"מ מנכ"ל הרשות. בין הצרכנים הלא צודקים, בולט מספרם של מי שאינם טרדנים או סחטנים, אלא פשוט לא יודעים את החוק. לרוב מדובר בצרכנים המעוניינים להחזיר מוצר, למרות שאין להם עילה משפטית לכך. במועצה הישראלית לצרכנות וברשות ההסתדרות לצרכנות מבקשים להבהיר - זכות החרטה איננה מעוגנת בחוק, ולא רק בארץ. יש מקרים חריגים בודדים המאפשרים חרטה, כמו קנייה ברוכלות - קנייה מאדם המגיע לבית הלקוח ומוכר מוצר או שירות. לחלופין, ניתן להתחרט גם על קניית דירות נופש, ובמקרים מסוימים על קנייה בטלפון. גם אז מדובר בתקופה מוגבלת של 14 יום. בסיוע "רשות הצרכנות בהסתדרות", "המועצה הישראלית לצרכנות", דניאלה שמי ואיש הצרכנות גדעון רייכר, שרטטנו כמה קווים לדמותו של המיעוט הלא צודק. נשוי למוצר: אז מה אם הנעליים בנות שש מיכאל אילוז, מנכ"ל טבע נאות, נזכר בפרופ" לארכיאולוגיה שרכש סנדלים טבע נאות, מיכאל אילוז, מנכ"ל מתוצרת החברה, ונהג ללכת בהם בנחלים ובוואדיות, ולייבשם לא לפי ההוראות. הרפידות של הסנדלים, העשויות עור אמיתי, נסדקו. פעם אחר פעם שלח הפרופסור את הסנדלים הפגומים לחברה, וביקש שיחליפו לו אותם בדגם חדש. "יש כאלה ששולחים נעליים בנות 6 שנים, שכבר לא מופיעות בקטלוג, ומבקשים להחליף", מספר אילוז. בענף הרכב קורה לא פעם שלקוח מגיע עם שריטה או מכה ברכב שנרכש כמה שבועות לפני כן, ודורש להחליפו. לרוב היבואן ידחה את הפנייה, שכן במשך השבועות שעברו מיום שהמכונית נמסרה לקונה, יכול היה הרכב לספוג מכות ושריטות אינספור. חשוב לבדוק היטב את הרכב לפני קבלתו. הנפגע: את כל הכיף הרסתם לי מזכיר ארגון בעלי האולמות, יהודה כהן, מספר על אב של חתן, שחתך את עצמו בשפה של כוס והכתים את חליפת החתונה בדם כדי לטעון אחר כך שהכוס היתה שבורה, ולנסות להתחמק מתשלום עבור האירוע. לקוחות מנסים לנצל עוגמת נפש שנגרמה להם, כמו כוס שתייה שנשפכה על הבגד, לקבלת פיצויים חסרי פרופורציה או הימנעות מתשלום בכלל. יש לקוחות שמגדילים לעשות ודורשים פיצויים על רשלנותם שלהם. דוגמה לכך היא חיילת ששכחה תיק באוטובוס, ודרשה 10,000 שקל פיצוי מחברת ההסעה. במקרה של שוק המכוניות, קורה לא פעם שברכב חדש מופיעה תקלה בתקופת האחריות. גם אחרי תיקון במוסך היבואן, דורש לעתים בעל הרכב מהיבואן פיצוי כספי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. היבואן יסרב בדרך כלל: תעודת האחריות אינה מכסה נזקים עקיפים, במיוחד אם מדובר בתיקון חד פעמי, שלאחריו מצב הרכב חזר לקדמותו בלי סימנים לירידת ערך. עו"ד בתיה מילר, ממלאת מקום מנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות, מסבירה שהסיכוי לפיצוי על עוגמת נפש קלוש. "בתי המשפט לתביעות קטנות אינם נוטים לפסוק פיצויים תמורת עוגמת נפש, גם אם נגרמה כזו לצרכן. עוגמת נפש נתפסת כנזק עקיף ונלווה, ובתי המשפט עוסקים בעיקר בנזק הישיר". הסחטן: בואו נתחיל בפיצוי שמגיע לי חברות המזון מכירות את הצרכן שמצא ג'וק בגביע הלבן, ומתקשר לחברה או לעיתון כדי להתלונן. יש להבדיל בין שתי קבוצות: אלה שאכן מצאו חיה כלשהי במעדן החלב שלהם, ואלה שסייעו למציאה להגיע לאן שהגיעה, כדי לקבל פיצוי. לכל יצרניות המזון הגדולות נוהל שגרתי לפצות מתלוננים על גופים זרים במוצרים מתוצרת החברה, ולבקש את המוצר הבעייתי כדי לזהות את מקור הבעיה. צרכנים שמרבים למצוא ג"וקים במוצרים, נכנסים לרשימה "שחורה", שלפעמים מוצלבת בין היצרניות השונות. העורך-דין: אחרי שתראו את התביעה שהכנתי בחלק מרשתות השיווק נדלק אור אדום כשצרכן מתלונן מציג את עצמו בשלב ראשון כעורך-דין או כקרוב משפחה של מישהו העוסק במשפטים. זהו הפוטנציאל לטרדן שלא יפסיק עד שיקבל את שלו, יאיים ואף יממש בתביעה משפטית. "הוא תמיד יכתוב מכתבים ארוכים, לפחות באורך של שלשה עמודים", מזהה את הסימנים הבולטים עופר איתני, מנכ"ל ביתילי. "הניסוח יהיה דרמטי מאוד. לקוח שקיבל הביתה שולחן בו חסרו 4 ברגים, וגם טופל באותו אחר צהריים, כתב לי מכתב אישי חריף שנפתח במלים "כשל מערכות כללי", וכמובן דרש פיצוי". הלקוח המשפטן יאיים בדרך כלל גם בפנייה לתקשורת. הורס המוצרים: אני לא קורא הוראות אלה הצרכנים שנכנסים עם טלפון סלולרי לים, ודורשים אחר-כך טלפון חדש. אלה הצרכנים שיכבסו את הסוודר החדש של ה"ילד" בן ה-20, ויתפלאו שיצא מהמכונה כשהוא מתאים לנכד בן השנתיים. אז מה אם הוראות הכביסה הגדירו אך ורק ניקוי יבש? "מדובר בבעיה שחוזרת על עצמה במכשירים אלקטרוניים רגישים ומתוחכמים כמו די.וי.די", אומר דודי מנטין, מנכ"ל בסט ביי. "אנשים לא יודעים להפעיל ולא קוראים הוראות. אחר כך הם דורשים את הכסף חזרה". מנטין משוכנע, שלא כדאי לריב עם הצרכן, גם אם הוא טועה. "מוטב לי שיחשוב עלי כעל מישהו שבא לקראתו, כדי שיחזור אלי בפעם הבאה. אם אתעקש להיות צודק, בפעם הבאה כשייצא לקניות, הוא יגיע אל המתחרים". המתחרט: ואם לא בא לי הרוב המכריע של הצרכנים הלא צודקים, אומרים בשני ארגוני הצרכנים, הם כאלו שקנו מוצר, התחרטו מסיבות שונות ומשונות, וכועסים כשהמוכר לא מוכן לקבל את המוצר חזרה. לעתים הלקוח לא מעיין בחוזה: לא פעם בזמן הזמנת מכונית חדשה, מבטיח איש המכירות שהמכונית תסופק תוך שבועיים - אבל בטופס ההזמנה נרשם שהיא תסופק תוך 6-4 שבועות. היבואן יסרב לפצות את הלקוח על אספקה לאחר יותר משבועיים, בטענה שמה שנכתב בחוזה הוא המועד המחייב. יש גם את הלקוחות העצלנים - אלה שלא עשו שיעורי בית מראש. לא מדדו את גודל הסלון לפני שקנו את הספה, או לא הביאו בחשבון את האוברדרפט בבנק. הלא-פראייר - מי אמר שלא מגיע שוק המחשבים יצר טיפוסי לקוחות ייחודיים לתחום. הפולקלור של אנשי מכירות שיווק בחברות המחשבים בארץ מלא סיפורים על הצרכן הישראלי, ולא מדובר בסיפורים עם סוף טוב. חלק גדול מהבעיות נובע מהפער בין מה שהלקוח חושב שהוא מבין, ומה שהוא מבין באמת. רוב ספקי המחשבים מציעים עם הקנייה גם חוזה שירות מיוחד שעולה כ-60 דולר בשנה, ומעניק בתמורה תמיכה טלפונית. הלקוח הישראלי המצוי כמעט ולא קונה את חבילת התמיכה הזו. ומסתמך על הביטוח. אלא שזה לא מכסה מקרים של תקלות תוכנה - מה שלא מפריע ללקוח לדרוש תיקון. אם זה לא מספיק, הלקוח דורש תיקון בביתו - למרות ששירות כזה מוענק רק למי שרכש את חוזה השירות. המומחה: האחיין שלי תותח במחשבים לכל ישראלי יש דוד/שכן/חבר/ילד שהוא "תותח-על במחשבים". ההסתמכות על הייעוץ של אותו "מומחה" מובילה ללא מעט בעיות. לדוגמה, לרוב הציבור כדאי לקנות מחשב-מותג, כלומר מחשב מחברה אחת שהאינטגרציה בין חלקיו כבר נעשתה במפעלי החברה. אבל בגלל הייעוץ הביתי, הלקוח לא יקנה י.ב.מ/קומפאק/גייטוויי/דל/היולט-פקרד, אלא מחשב-תואם המורכב מחלקים שונים, שלרוב עולה קצת פחות - מה שלא מנחם כשמתעוררות תקלות. המתקין: תוכנה צרובה? וואללה לא ידעתי לקוחות לא מעטים מעדיפים לחסוך כסף ולהתקין במחשב בעצמם תוכנות ש"השיגו". מעבר לעובדה שמדובר בגניבה, לרוב יגלה הלקוח שניסיון ההתקנה העצמאי שלו לא עולה יפה - וישוב לחנות להתלונן על תקלה. זה שרוצה חדש בלבד: אז מה אם הערך לא ירד גם בענף הרכב יש בעיות הנוצרות כתוצאה מאי-הבנה של הלקוח את התחום. לרוב מדובר מחשש לפגיעה בערכו של הרכב, שאינו מוצדק. דוגמה לכך היא רכב חדש, שבו התגלה לאחר מספר חודשי שימוש, בתוך תקופת האחריות, פגם בתיבת ההילוכים. הלקוח פונה ליבואן ודורש לקבל רכב חדש. הוא מסרב להחלפת תיבת ההילוכים בחדשה, בטענה שבכך תיגרם לרכב ירידת ערך. היבואן יסרב, ובצדק, להחליף את הרכב, כיוון שתעודת האחריות מחייבת אותו לתקן את הרכב ולהביאו למצב שימוש תקין, כפי שהיה קודם לכן. התקנת תיבת הילוכים חדשה אינה גורמת לשום ירידה בערך הרכב. המאשים: זה פגום, ולא מעניין אותי כלום מקרה נפוץ אחר מעולם הרכב הוא "נמשים" - נקודות חומות הנראות כמו נקודות חלודה - המופיעים על צבע המכונית, בעיקר במקרה של צבעים בהירים. לרוב מופיעים הכתמים לאחר כמה חודשים, ובעל המכונית ממהר ליבואן וטוען כי הצבע פגום. אותם "נמשים" הם בדרך כלל תוצאה של גרגירים הנפלטים מארובות של מפעלי תעשייה (התופעה בולטת באזור צפון תל-אביב בגלל ארובות רידינג). אותם גרגירים זעירים מתיישבים על הצבע, מתחמצנים וגורמים להופעת הכתמים. בדרך כלל ניתן להסיר אותם על-ידי פוליש קל למכונית, שניתן לבצע לבד או באמצעות מי שמתמחה בתחום. בוודאי שלא מדובר בפגיעה בצבע, ולכן אין ליבואן סיבה להחליף את הרכב לחדש.
הצרכן הישראלי סובל פעמים רבות משירות לקוי, אבל גם יודע לנצל את המערכת לטובתו; השיטות מגוונות
שושנה חן, דודי גולדמן ובני ברק
העיתונות מלווה, באופן טבעי, את הצרכן הסופי, את משק-הבית הקטן. נקודת-המוצא היא שהאזרח הקטן, המבולבל, התמים והחלש, ניצב לבדו מול תאגידים גדולים, חזקים וחורשי רעות. לרוב הלקוח באמת צודק - אבל לא תמיד. לא כל חברה היא תאגיד ענק מרושע, ולא תמיד מדובר בצרכן תמים וחסר ישע. הלקוח הישראלי יודע להיות קולני, כוחני ותובעני - או בקיצור, מעצבן. כזה שכל הזמן מחפש את ה"קומבינה". הצרכן הלא צודק מהווה מיעוט מכלל הצרכנים. רק 10%-15% מהצרכנים הפונים בתלונות לרשות הצרכנות בהסתדרות אינם צודקים, מעריכה בתיה מילר מ"מ מנכ"ל הרשות. בין הצרכנים הלא צודקים, בולט מספרם של מי שאינם טרדנים או סחטנים, אלא פשוט לא יודעים את החוק. לרוב מדובר בצרכנים המעוניינים להחזיר מוצר, למרות שאין להם עילה משפטית לכך. במועצה הישראלית לצרכנות וברשות ההסתדרות לצרכנות מבקשים להבהיר - זכות החרטה איננה מעוגנת בחוק, ולא רק בארץ. יש מקרים חריגים בודדים המאפשרים חרטה, כמו קנייה ברוכלות - קנייה מאדם המגיע לבית הלקוח ומוכר מוצר או שירות. לחלופין, ניתן להתחרט גם על קניית דירות נופש, ובמקרים מסוימים על קנייה בטלפון. גם אז מדובר בתקופה מוגבלת של 14 יום. בסיוע "רשות הצרכנות בהסתדרות", "המועצה הישראלית לצרכנות", דניאלה שמי ואיש הצרכנות גדעון רייכר, שרטטנו כמה קווים לדמותו של המיעוט הלא צודק. נשוי למוצר: אז מה אם הנעליים בנות שש מיכאל אילוז, מנכ"ל טבע נאות, נזכר בפרופ" לארכיאולוגיה שרכש סנדלים טבע נאות, מיכאל אילוז, מנכ"ל מתוצרת החברה, ונהג ללכת בהם בנחלים ובוואדיות, ולייבשם לא לפי ההוראות. הרפידות של הסנדלים, העשויות עור אמיתי, נסדקו. פעם אחר פעם שלח הפרופסור את הסנדלים הפגומים לחברה, וביקש שיחליפו לו אותם בדגם חדש. "יש כאלה ששולחים נעליים בנות 6 שנים, שכבר לא מופיעות בקטלוג, ומבקשים להחליף", מספר אילוז. בענף הרכב קורה לא פעם שלקוח מגיע עם שריטה או מכה ברכב שנרכש כמה שבועות לפני כן, ודורש להחליפו. לרוב היבואן ידחה את הפנייה, שכן במשך השבועות שעברו מיום שהמכונית נמסרה לקונה, יכול היה הרכב לספוג מכות ושריטות אינספור. חשוב לבדוק היטב את הרכב לפני קבלתו. הנפגע: את כל הכיף הרסתם לי מזכיר ארגון בעלי האולמות, יהודה כהן, מספר על אב של חתן, שחתך את עצמו בשפה של כוס והכתים את חליפת החתונה בדם כדי לטעון אחר כך שהכוס היתה שבורה, ולנסות להתחמק מתשלום עבור האירוע. לקוחות מנסים לנצל עוגמת נפש שנגרמה להם, כמו כוס שתייה שנשפכה על הבגד, לקבלת פיצויים חסרי פרופורציה או הימנעות מתשלום בכלל. יש לקוחות שמגדילים לעשות ודורשים פיצויים על רשלנותם שלהם. דוגמה לכך היא חיילת ששכחה תיק באוטובוס, ודרשה 10,000 שקל פיצוי מחברת ההסעה. במקרה של שוק המכוניות, קורה לא פעם שברכב חדש מופיעה תקלה בתקופת האחריות. גם אחרי תיקון במוסך היבואן, דורש לעתים בעל הרכב מהיבואן פיצוי כספי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. היבואן יסרב בדרך כלל: תעודת האחריות אינה מכסה נזקים עקיפים, במיוחד אם מדובר בתיקון חד פעמי, שלאחריו מצב הרכב חזר לקדמותו בלי סימנים לירידת ערך. עו"ד בתיה מילר, ממלאת מקום מנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות, מסבירה שהסיכוי לפיצוי על עוגמת נפש קלוש. "בתי המשפט לתביעות קטנות אינם נוטים לפסוק פיצויים תמורת עוגמת נפש, גם אם נגרמה כזו לצרכן. עוגמת נפש נתפסת כנזק עקיף ונלווה, ובתי המשפט עוסקים בעיקר בנזק הישיר". הסחטן: בואו נתחיל בפיצוי שמגיע לי חברות המזון מכירות את הצרכן שמצא ג'וק בגביע הלבן, ומתקשר לחברה או לעיתון כדי להתלונן. יש להבדיל בין שתי קבוצות: אלה שאכן מצאו חיה כלשהי במעדן החלב שלהם, ואלה שסייעו למציאה להגיע לאן שהגיעה, כדי לקבל פיצוי. לכל יצרניות המזון הגדולות נוהל שגרתי לפצות מתלוננים על גופים זרים במוצרים מתוצרת החברה, ולבקש את המוצר הבעייתי כדי לזהות את מקור הבעיה. צרכנים שמרבים למצוא ג"וקים במוצרים, נכנסים לרשימה "שחורה", שלפעמים מוצלבת בין היצרניות השונות. העורך-דין: אחרי שתראו את התביעה שהכנתי בחלק מרשתות השיווק נדלק אור אדום כשצרכן מתלונן מציג את עצמו בשלב ראשון כעורך-דין או כקרוב משפחה של מישהו העוסק במשפטים. זהו הפוטנציאל לטרדן שלא יפסיק עד שיקבל את שלו, יאיים ואף יממש בתביעה משפטית. "הוא תמיד יכתוב מכתבים ארוכים, לפחות באורך של שלשה עמודים", מזהה את הסימנים הבולטים עופר איתני, מנכ"ל ביתילי. "הניסוח יהיה דרמטי מאוד. לקוח שקיבל הביתה שולחן בו חסרו 4 ברגים, וגם טופל באותו אחר צהריים, כתב לי מכתב אישי חריף שנפתח במלים "כשל מערכות כללי", וכמובן דרש פיצוי". הלקוח המשפטן יאיים בדרך כלל גם בפנייה לתקשורת. הורס המוצרים: אני לא קורא הוראות אלה הצרכנים שנכנסים עם טלפון סלולרי לים, ודורשים אחר-כך טלפון חדש. אלה הצרכנים שיכבסו את הסוודר החדש של ה"ילד" בן ה-20, ויתפלאו שיצא מהמכונה כשהוא מתאים לנכד בן השנתיים. אז מה אם הוראות הכביסה הגדירו אך ורק ניקוי יבש? "מדובר בבעיה שחוזרת על עצמה במכשירים אלקטרוניים רגישים ומתוחכמים כמו די.וי.די", אומר דודי מנטין, מנכ"ל בסט ביי. "אנשים לא יודעים להפעיל ולא קוראים הוראות. אחר כך הם דורשים את הכסף חזרה". מנטין משוכנע, שלא כדאי לריב עם הצרכן, גם אם הוא טועה. "מוטב לי שיחשוב עלי כעל מישהו שבא לקראתו, כדי שיחזור אלי בפעם הבאה. אם אתעקש להיות צודק, בפעם הבאה כשייצא לקניות, הוא יגיע אל המתחרים". המתחרט: ואם לא בא לי הרוב המכריע של הצרכנים הלא צודקים, אומרים בשני ארגוני הצרכנים, הם כאלו שקנו מוצר, התחרטו מסיבות שונות ומשונות, וכועסים כשהמוכר לא מוכן לקבל את המוצר חזרה. לעתים הלקוח לא מעיין בחוזה: לא פעם בזמן הזמנת מכונית חדשה, מבטיח איש המכירות שהמכונית תסופק תוך שבועיים - אבל בטופס ההזמנה נרשם שהיא תסופק תוך 6-4 שבועות. היבואן יסרב לפצות את הלקוח על אספקה לאחר יותר משבועיים, בטענה שמה שנכתב בחוזה הוא המועד המחייב. יש גם את הלקוחות העצלנים - אלה שלא עשו שיעורי בית מראש. לא מדדו את גודל הסלון לפני שקנו את הספה, או לא הביאו בחשבון את האוברדרפט בבנק. הלא-פראייר - מי אמר שלא מגיע שוק המחשבים יצר טיפוסי לקוחות ייחודיים לתחום. הפולקלור של אנשי מכירות שיווק בחברות המחשבים בארץ מלא סיפורים על הצרכן הישראלי, ולא מדובר בסיפורים עם סוף טוב. חלק גדול מהבעיות נובע מהפער בין מה שהלקוח חושב שהוא מבין, ומה שהוא מבין באמת. רוב ספקי המחשבים מציעים עם הקנייה גם חוזה שירות מיוחד שעולה כ-60 דולר בשנה, ומעניק בתמורה תמיכה טלפונית. הלקוח הישראלי המצוי כמעט ולא קונה את חבילת התמיכה הזו. ומסתמך על הביטוח. אלא שזה לא מכסה מקרים של תקלות תוכנה - מה שלא מפריע ללקוח לדרוש תיקון. אם זה לא מספיק, הלקוח דורש תיקון בביתו - למרות ששירות כזה מוענק רק למי שרכש את חוזה השירות. המומחה: האחיין שלי תותח במחשבים לכל ישראלי יש דוד/שכן/חבר/ילד שהוא "תותח-על במחשבים". ההסתמכות על הייעוץ של אותו "מומחה" מובילה ללא מעט בעיות. לדוגמה, לרוב הציבור כדאי לקנות מחשב-מותג, כלומר מחשב מחברה אחת שהאינטגרציה בין חלקיו כבר נעשתה במפעלי החברה. אבל בגלל הייעוץ הביתי, הלקוח לא יקנה י.ב.מ/קומפאק/גייטוויי/דל/היולט-פקרד, אלא מחשב-תואם המורכב מחלקים שונים, שלרוב עולה קצת פחות - מה שלא מנחם כשמתעוררות תקלות. המתקין: תוכנה צרובה? וואללה לא ידעתי לקוחות לא מעטים מעדיפים לחסוך כסף ולהתקין במחשב בעצמם תוכנות ש"השיגו". מעבר לעובדה שמדובר בגניבה, לרוב יגלה הלקוח שניסיון ההתקנה העצמאי שלו לא עולה יפה - וישוב לחנות להתלונן על תקלה. זה שרוצה חדש בלבד: אז מה אם הערך לא ירד גם בענף הרכב יש בעיות הנוצרות כתוצאה מאי-הבנה של הלקוח את התחום. לרוב מדובר מחשש לפגיעה בערכו של הרכב, שאינו מוצדק. דוגמה לכך היא רכב חדש, שבו התגלה לאחר מספר חודשי שימוש, בתוך תקופת האחריות, פגם בתיבת ההילוכים. הלקוח פונה ליבואן ודורש לקבל רכב חדש. הוא מסרב להחלפת תיבת ההילוכים בחדשה, בטענה שבכך תיגרם לרכב ירידת ערך. היבואן יסרב, ובצדק, להחליף את הרכב, כיוון שתעודת האחריות מחייבת אותו לתקן את הרכב ולהביאו למצב שימוש תקין, כפי שהיה קודם לכן. התקנת תיבת הילוכים חדשה אינה גורמת לשום ירידה בערך הרכב. המאשים: זה פגום, ולא מעניין אותי כלום מקרה נפוץ אחר מעולם הרכב הוא "נמשים" - נקודות חומות הנראות כמו נקודות חלודה - המופיעים על צבע המכונית, בעיקר במקרה של צבעים בהירים. לרוב מופיעים הכתמים לאחר כמה חודשים, ובעל המכונית ממהר ליבואן וטוען כי הצבע פגום. אותם "נמשים" הם בדרך כלל תוצאה של גרגירים הנפלטים מארובות של מפעלי תעשייה (התופעה בולטת באזור צפון תל-אביב בגלל ארובות רידינג). אותם גרגירים זעירים מתיישבים על הצבע, מתחמצנים וגורמים להופעת הכתמים. בדרך כלל ניתן להסיר אותם על-ידי פוליש קל למכונית, שניתן לבצע לבד או באמצעות מי שמתמחה בתחום. בוודאי שלא מדובר בפגיעה בצבע, ולכן אין ליבואן סיבה להחליף את הרכב לחדש.
חזרה