"את שני הילדים מצאתי במיטותיהם, מתים, אחרי שהוא חנק אותם בחבל. זה היה כאילו הכניסו לי כידון מהבטן לגב. עד עכשיו זה כואב לי גופנית. כל הלילה צרחתי. באותו לילה מתתי. ואז החלטתי לחיות מחדש", מספרת תמי ניב-אלון, 14 שנה אחרי שבעלה רצח את שני ילדיהם והתאבד.

השבוע, בעקבות הרצח הנורא של נעה גולדרינג בידי אביה אסף, החליטה להתראיין לראשונה, ולספר על הטרגדיה האישית שלה. על חייה הקודמים, שבהם נקראה תמי גליצקי, והייתה אמא של יובל, בן ארבע ושמונה חודשים, ונדב בן השנה.

השבוע החליטה לדבר. הדמיון המצמרר בין רצח נעה הקטנה למקרה האישי שלה לא איפשר לה להמשיך לשתוק. אבל ניב־אלון, אישה סגורה ומאופקת, מדגישה שהיא רוצה לדבר ממקום של שיקום, של עוצמה, כדי לתת כוח לאמהות השכולות בכלל ולליזה מיכאל, אמה של נעה, בפרט.

ניב-אלון: "הייתי אומרת לה: ליזה, יש לך בוודאי רגשות אשמה, אבל אין הרבה מה לעשות איתם. אם לא היית נותנת לו את הילדה בשבת הזאת, זה היה קורה בשבת אחרת. אני יודעת שכעת הכל טרי, וזה לא הזמן לשמוע, אבל אפשר להקים חיים חדשים. כרגע נראה שאין אופק בכלל, אבל עובדה שיש. הנה, אני פה. נשואה מחדש ואמא לשלושה ילדים נפלאים".

• הראיון המלא – בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"