לכתבה זו התפרסמו 98 תגובות ב-50 דיוניםאותם מבקרים ישראלים שוכחים, כנראה, שלפני פחות מ-30 שנה הכלכלה הישראלית נראתה במצב דומה. ישראל ב- 1985 הייתה כמו יוון. אינפלציה דוהרת, חוב חיצוני גדול, גירעון עצום בתקציב המדינה ומשבר אמון גדול מול השווקים הבין לאומיים. האם גם אנחנו היינו עצלנים ומאז השתפרנו? או שאולי יצאנו מהמשבר של אז בגלל שאנחנו חרוצים יותר מהיוונים השאננים.
זו מחשבה נחמדה, אבל לעצלנות אין שום קשר לאופן שבו יוון מתמודדת עכשיו עם החובות שלה. הבעיה הגדולה של יוון היא שהיא אינה מתמודדת עם המשבר שלה - היא מתמודדת עם המשבר של כל גוש האירו, שאמינותו נפגעה כתוצאה מהמשבר שחשף את חוסר האחידות בין המדינות שמרכיבות את הגוש.
ההבדל המהותי בין ישראל של אז ליוון של היום הוא שבישראל של אז, עצמאות המטבע אפשרה לבצע פיחותים אפילו ברמה היומית על מנת להדוף את הלחצים במאזן התשלומים. יוון לא יכולה לנהל בצורה דומה את המשבר הגדול שפוקד אותה בגלל היותה חברה בגוש האירו.
החברות מונעת ממנה את האפשרות להשתמש בכלי חשוב כתכנית הייצוב של ישראל דאז, ולכן, בכדי להתמודד עם בעיות החוב היא נאלצת לייצר את המקורות באופן מיידי. זהו המקור לתכניות הקיצוצים הגדולות ולחבילות הסיוע ה"נדיבות".
ב-1985, גם ממשלת ישראל יצאה בתהליך איטי של רפורמות כלכליות, שלוו גם בקיצוצים כואבים בתקציב המדינה. מקור ההצלחה של תכנית הייצוב ב-1985 היה ההסכמה של כל הגורמים במשק לרבות ממשלה, מעסיקים, הסתדרות.
ניתן בהחלט לבצע רפורמות בהסכמה, גם אם הן כרוכות בויתורים כואבים, דוגמת ישראל. אבל היוונים לא יכולים לייצר לעצמם רפורמות מסוג זה - המושתתות על שינויים בשוק העבודה, פיתוח ענפי משק רווחיים ויעילים, הכשרה מקצועית והתאמת כוח עבודה לתנאי התחרות הבינ"ל באופן שיכול להגדיל את הפריון ולהביא לצמיחה כלכלית של ממש.
יוון בשל היותה חלק מהאירו אינה יכולה להרשות לעצמה להיכנס לתהליך ארוך טווח של שינויים מבניים דוגמת ישראל והיא נדרשת לביצוע קיצוצים עמוקים ושינויים דרסטיים בטווחים מאוד קצרים על מנת להציל את אמינות האירו עוד בטרם היא מצילה את עצמה.
כל עוד יוון חלק מגוש האירו, לא נותרה למנהיגיה ברירה אלא ללכת בכיוון של מכירה כללית על מנת להציל מה שנותר בטווח המיידי. כמובן שממכירה כללית שכזו נהנות חברות בינ"ל. הן ירכשו את המערכות הציבוריות שיופרטו - בנקים, תקשורת, נמלים, תחבורה. הן יתנו צמצום חובות עבר בהמשך השקעות וכך יאזנו את ההפסדים שלהן מהתספורת. מי שישלם את המחיר האמיתי אלו האזרחים היוונים שיקריבו את עתידם למען חוסנו של המטבע האירופי.
אירופה בנויה כיום מבית וחצר. בבית גרים החזקים ביותר – אזרחי גרמניה וצרפת, הבנקים הגדולים וחברות בינ"ל - הנהנים מפירות החצר שבה גרים החלשים יותר, כגון היוונים. הפירות שמהם נהנים דיירי הבית הינם כוח עבודה זול, שווקים נרחבים, קניית סחורות ושירותים.
כרגע, הבית מאוד צפוף ואין בו מקום לכולם. אם יוון, פורטוגל, ספרד ואירלנד לא יתאוששו בקרוב - בחצר תהיה שממה ואז הבית עשוי להתמוטט. זה התסריט שמפחיד כרגע את מנהיגי אירופה. מדינות אירופה זקוקות לעזרתם של היוונים, לא פחות משהיוונים זקוקים לעזרתן של מדינות אירופה.
ד"ר רובי נתנזון הוא מנכ"ל מרכז "מאקרו" לכלכלה מדינית