"לכל אחד החופש לבחור ביהדותו"

בעשורים האחרונים קיימת התעוררות בקרב הציבור הישראלי בכל הקשור ליהדות. לאחרונה עלו מספר פרויקטים העוסקים בנושא ומעלים שאלות, כגון: האם היהדות היא חלק מתרבותנו והאם לכל אחד הזכות להחליט על יהדותו

נועה כהן | פורסם 11:40, 12/01/2015

בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך (בראשית, פרק א').

 

מאז נוצר העולם - וכל אחד עם אמונתו שלו כיצד זה קרה - מים רבים זרמו בנחלים, היבשות נעו והאור הגיע בדמות נורה שאפשר לכבות ולהדליק מתי שרוצים. אבל לא רק הסביבה השתנתה, זרמים רבים ביהדות חשפו עד כמה נכון המשפט "איש באמונתו יחיה" המציין כי לכל אדם זכות לחיות על פי השקפותיו, כל עוד הוא לא פוגע בזולת, כמובן.

 

קבלת שבת לכולם, נמל תל אביב (צילום: רינת הלון)

 

לאחרונה עלו קמפיינים רבים שמטרתם לקרב את הישראלים אל היהדות, בין אם אל הדת היהודית ובין אם אל היהדות כתרבות. בתגובה לחלקם עולים לא מעט כעסים על ניסיון ללמד דברים שהתשתית שלהם מיושנת ולא מתאימה לכולם, וכתוצאה מכך, בסופו של דבר, במקום קשר נוצר נתק גדול יותר.

 

"לכל יהודי בישראל, ובעולם כולו, יש את הזכות המלאה להרגיש כחלק מהתרבות היהודית, שהיא הבית שלו ומקבלת אותו, על שלל דעותיו", אומר ד"ר מוטי זעירא, מנהל המדרשה באורנים - מרכז חינוכי הפועל לחידוש החיים היהודיים בישראל, תוך התמקדות במערכת החינוך ובמרחב הקהילתי והמשפחתי. מטרת המדרשה היא לעצב חברה שמתקיימים בה ערבות הדדית, אחריות חברתית וקשר אנושי חם.

 

"אף אחד לא יכול לקבוע מה היא יהדות", אומר זעירא. "לכל אחד יש החופש לבחור, העיקר שהוא משקיע ועוסק באמונתו ברצינות ובדבקות. אני חושב שלאור מה שמתרחש כאן בשניים-שלושה עשורים האחרונים, אין ספק שיש התעוררות בקרב הציבור הישראלי לעיסוק בתרבות היהודית ולאו דווקא דרך הזרמים הליברליים והאורתודוכסים הקיימים".

 

"אני חושב שיש מגמה כללית של חזרה אל המקורות אבל היא באה לידי ביטוי בדרכים שונות", מסביר ד"ר נוח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ומרצה לתנ"ך ולמדרש.

 

"קיימים פרוייקטים שיש אולי כונות טובות מאחוריהם, אך הפרסומים שלהם מעוררים הרבה מאוד ביקורת, בגלל שפתאום אנשים חשים שמחזירים אותם אחורה לימים שבהם דיברו על עגלה מלאה ועגלה ריקה - שיש שתי תרבויות בארץ, התרבות הדתית האורתודוכסית שכוללת בתוכה את כל אוצר התרבות היהודית וארון הספרים היהודי, ומולה התרבות החילונית שאין בה כלום. אני לא חושב שהיוזמה הזו רעה, אלא רק נעשית בכלים מאוד לא רגישים, בלשון המעטה".

 

לומדים יחד

 

זעירא מחזק ומוסיף כי ישנם קולות נוספים הקוראים לחזרה ליהדות, אבל בצורה שגויה. "יש איזושהי השתלטות על המרחב הציבורי מבחינת התרבות היהודית. אבל בשימוש בכלים לא נכונים. יש מין רדידות של עשייה וחסר כבוד של מה זה להיות יהודי בישראל".

 

"יש שימוש בהגדרות שלא מתאימות יותר לישראלי כיום, משתמשים בסמלים שהמשמעות שלהם עלולה להיות שלילית עבור הציבור, מתוך הנחות שגויות שלא מכבדות את העשייה החיובית. אין כאן צורך בחלוקה של חילונים מול דתיים, הרי יש המון חילונים שעושים קבלת שבת, ולכל אחד יש את הפירוש האישי למה שמקודש וחשוב בעיניו. זו המשמעות האמיתית ליהדות כתרבות בעיני".

 

"צריך להנגיש את המסורת בצורה לא שיפוטית לכל האוכלוסיה בצורה חוויתית על מנת שכל אחד יוכל להשתתף", מוסיף אסטבן גוטפריד, מנכ"ל בית תפילה ישראלי - ארגון שאחראי לקבלות השבת מדי שישי בנמל תל אביב. "בעיני גם שבת משפחתית של ארוחת שבת משפחתית זה לא פחות ישראלי, וגם טיול בשבת בבוקר זה לא פחות ישראלי. צריך לקבל שישראלי זה המון פנים".

 

מדוע יש התנגדות, נאמר מצד החילונים, לכל מה שקשור ביהדות?

 

"אני חושב שצריך לתת לישראלים את מלוא האופציות הממצות בכל מה שקשור ביהדות", אומר זעירא. החילונים צריכים להבין שהבחירה היא שלהם. יש כאן לא מעט בורות בכל הקשור ביהדות, והבעיה הגדולה מתחילה בחילונים שנותנים לאלו שמייצגים את הדת ליצור עבורם את השבלונות של היהדות.

 

"זו עצלנות ותחושת נחיתות של אנשים שמפקירים את הזירה הזו לכל מי שנראה להם קצת דתי ושיכול להגיד להם איך נראית שבת. אני חושב שרבים פשוט מוותרים מראש על, למשל, חתונה יהודית או שבת יהודית משמעותית ומעבירים הלאה אחריות על השיח למי שיקבע איך זה יראה.

 

"בפעילות המדרשה אנחנו מגיעים לעשרות אלפים אנשים במרחב הציבורי ואנחנו לא אומרים 'מה שאתה עושה לא שווה' או 'אם אתה רוצה להיות יהודי תעשה קידוש'. אנחנו הולכים עם האנשים והביוגרפיות שלהם, אנחנו עוזרים להם לצקת משמעות במה שיהודי בעיניהם, כמו, למשל, לעזור לקהילות ישראליות חדשות בכל מקום לעשות קבלות שבת משלהן ולעשות חגים - הכל בנוי על ההכרה והכבוד של האנשים".

 

"צריך לכבד את רצונו של כל אדם וגם את היכולת שלו לבחור בצורה הנכונה להתחבר אל השורשים היהודיים שלו", מחזק את הדברים ד"ר חיות. "יש פרוייקטים אחרים שנועדו, למשל, ליצור תרבות של קריאה ולמידה משותפת, בכלים מאוד מודרניים של ניו מדיה. זה יוצר באז מדהים ששולח אנשים ונותן להם הזדמנות נוחה לחזור אל התנך ולהגיע להיכרות אינטימית משמעותית עם התנ"ך, כולל חלקיו הפחות מוכרים. זו דוגמא מוצלחת שתופסת תאוצה והיא נכנסה יפה לחברה הישראלית".

 

היהדות היא חלק מהתרבות - לכל אחד התפיסה החופשית שלו מה הוא יהודי

 

ערן ברוך, מנכ"ל בינ"ה - שהוקמה על מנת ליצור חיבור בין החברה הישראלית החילונית למקורות התרבות היהודית - חושב שיש תפיסה מאד מושרשת גם בקרב דתיים וגם בקרב חילוניים, שהדתיים מבינים ומחזיקים ביהדות ויש רק אחת שהיא האמיתית. "התפקיד של הדתיים זה ללמד את החילוניים ואלה, משום שהם בורים ביהדות מקבלים על עצמם את התזה, נוח להם להיות בורים, וכל פעם צריך ללמוד משהו הולכים לרב האורתודוכסי.

 

"בעיני זה צריך להיות הפוך לחלוטין. חילונים צריכים ללמד חילונים יהדות, כל אחד ואחת יתנהגו בקהילה שלהם לפי מה שמתאים להם. אני חושב שאני, כחילוני צריך לבוא עם ידע, ממקום שבו אני מכיר את המקורות ולא מתוך עמדת נחיתות. כך לא נוצר חיבור מאולץ ביני לבין מישהו שהוא דתי, חיבור שנראה לי לא ברור, ומשום שאין לי את הידע אני צריך לגשת לרב כדי שיסביר לי. בעיני זה מצב שהדתיים רוצים בו, וזה תוקע את היהדות במקום שהיא נמצאת בו כרגע במקום להתפתח לכולם".

 

"אני יהודי והיהדות שלי היא ישראלית וחברתית וכחילוני אני מרגיש שהיהדות היא השפה ההסטוריה התרבות המולדת שלי. אני חושב שכל יהודי ויהודיה, מסורתי, רפורמי וכדומה, צריך להיות אקטיבי וללמוד יהדות ולדעת יהדות ולעשות יהדות בהתאם להשקפת עולמו".

 

"בעיני יהדות היא ערכים, זו מסורת, זה משפחה, זו שייכות", אומרת איילת מרידור, מנהלת מרק"ם (מיזם רשת קהילות מעורבות – חילונים דתיים) ארגון גג של הישובים המשותפים לחילונים ודתיים. "זו המהות עבורי. תשתית הקיום שלי ושל המשפחה שלי ושל עם ישראל".

 

מהיכן מגיעה ההתחדשות היהודית שכולם חשים בה לאחרונה?

 

"התחושה האישית שלי היא שיש הרבה התרחשות בנושא הזה, מעין חיפוש פנימי אצל הרבה אנשים, רצון לשינוי כלשהו וחיפוש אחר ערכיות. יש תנועה שמתחילה להתקיים כי אנשים, גם חילוניים וגם דתיים, דורשים את יהדותם ולא מעוניינים בריטואלים הישנים שלא מתחדשים, הם רוצים משהו חדש שיעניק להם משמעות.

 

"על זה, אגב, מסתמכים חלק מהקמפיינים שיש עכשיו, הם 'מריחים' את הסיפור של השינוי וחלקם מנסים להשתמש בזה. הבעיה היא שהרבה פעמים השורה התחתונה לא מספיק מחוברת למה שבאמת קורה היום. הניסיונות להלביש את הקמפיין על הצורך בשינוי נבנה מתוך סינדרומים ישנים של תפיסה למי שייך מה – ומה שקורה זה שמנסים לעשות טוב וזה יוצא עקום".

 

"הרבה מהלכים חברתיים קורים במהלך תקופה ארוכה והם משפיעים על החברה, אולי זו השחיקה של הסיפור הבטחוני שהחזיק אותנו לאורך שנים, והיווה את הבסיס של חיינו. אולי זה הסיפור של הקושי התקציבי, בכל מקרה, אנשים מחפשים את השייכות וכן את המקום של החיבור, ואני חושבת שזה מביא אותם באופן טבעי למקום הבסיסי שכולם ינקנו ממנו, שיש לנו הדהוד כזה שיש בחיים שלנו.

 

"הרבה מזה שייך לעובדה שיש רצון לחפש את המכנה המשותף, למצוא תשובה לשאלה למה אני רוצה להישאר פה - הרי זה הבית שלנו ואנשים רוצים שהבית שלהם יהיה משמעותי".

 

מתחברים לקהילה (התמונות באדיבות בינ"ה)

 

איך מגיבים אנשים לניסיון לתת מענה לשאלות הקיומיות שחוזרות ועולות?

 

"זה סיפור חוזר - כשאתה פוגש את האנשים מתוך כבוד, בגובה העיניים, אתה לומד לא פחות ממה שאתה מלמד, אתה מקשיב לא פחות ממה שאתה מספר", אומר ד"ר חיות. "יש הידברות מעניינת ונעימה וכשמגיעים מתוך הטפה או מתוך ביטול, שהוא עוד יותר גרוע, התגובות הן תגובות אחרות.

 

"אני חושב שבאופן כללי קורה משהו מרענן בחברה הישראלית בתחום של תרבות יהודית וצריך לתת לו את הכלים להמשיך ולצמוח, אבל התהליך הזה מאוד-מאוד שביר וצריך להתנהל בו בצורה זהירה ומכבדת כדי שיוביל לפירות נכונים ולא לפרי באושים".

 

"אנחנו פועלים באופן פרו-אקטיבי להקמת קהילות מכל הקשת היהודית שחיים ביחד ומגלים אחריות וערבות הדדית ואחריות וערבות יהודית", מסבירה מרידור. "אנשים מחפשים משמעויות, משמעות יהודית כאמור, וגם משמעות קהילתית. מדובר בחיפוש אחר מענה לשאלה האישית 'איפה אני לא לבד'. הסיפור האינדבידואליסטי הולך ונעלם והחשיבה החוזרת היא של משהו שבטי וקהילתי.

 

"בעיני זה נובע מהשטח, יותר ממה שאנחנו מייצאים מבחינת הסברים. יש חילונים שבאים ומחפשים משמעות, הם אומרים: 'יש לי ערכים שיושבים בכפיפה עם ערכים יהודים וכדי לשמר אותם אני רוצה להיות חלק מהריטואלים שעוזרים לשימור. מולם יש קבוצה של דתיים שאומרים: 'יש לי ריטואלים שאני עושה כל הזמן, אבל אני רוצה לחזור ולברר את המקור הערכי שלהם - ואז הם מתחברים וכל אחד מביא את המקום שלו לעשיית החיים ואנחנו רואים שיוצרים מודלים של חיים ערכיים וגם מאפשרים עוגנים של ריטואלים שמשמרים את זה".

 

הצטרפו וקבלו עדכונים שוטפים גם בטוויטר
 לכתבה זו התפרסמו 37 תגובות ב-24 דיונים