איזה מים הכי בריאים? מסוננים, מינרלים או מהברז
משרד הבריאות טוען שאין בעיה במי הברז שלכם, אבל ליצרני המים המינרליים והמסננים זה לא משנה. הקיץ כאן ומלחמת המים בעיצומה. מה כדאי לכם לשתות? התשובה יותר מפתיעה ממה שחשבתם
מי ברז מים מסוננים מים מינרליים 

כמה פעמים קרה לכם שפתחתם בקבוק מים מינרליים, גמעתם ממנו וחזרתם לשתות ממנו כמה ימים לאחר פתיחתו? כמה פעמים נתקלתם בארגזי שישיות ושמיניות העומדים לראווה מחוץ לסופרמרקט בגלל מבצע כזה או אחר, ואת אף אחד לא ממש מעניין שהשמש עלולה לפגום באיכותם?

 

כמה פעמים שתיתם ממכל המים המסוננים במשרד ולא תיארתם לעצמכם שהמסנן, שלא הוחלף כבר שנתיים, מזיק לבריאותכם יותר מהמים שהייתם שותים מהברז? ובכלל, מי ברז. כמה אנשים אתם מכירים שעדיין נותרו נאמנים להם לאחר כל הפרסומים השליליים בעניינם?

 

אבל בואו נעשה קצת סדר. האם מי הברז הם עד כדי כך גרועים? האם המסננים באמת מסננים את כל מה שצריך, והאם המים המינרליים הם - כדברי אחת הפרסומות - הכי טובים לגוף ולנשמה? 

 

מי ברז

 

60% ממי הברז שלנו נשאבים מהכינרת על ידי "מקורות", ובאמצעות המוביל הארצי הם מועברים למערכות של הרשויות המקומיות ומשם לברזים שבבתינו. ה-40% הנותרים נשאבים מאקוויפרים בחוף וממקורות מים אחרים.

 

למה זה טוב?

 

במי ברז יש מינרלים חשובים וכן מוסף להם פלואור, החיוני במניעת עששת שיניים. משרד הבריאות מפקח על טיב המים, וכל הגורמים המעורבים

בהעברתם מבטיחים שנעשה הכול כדי לספק את המים הטובים ביותר לשתייה. והראיה לכך לשיטתם: בעשור האחרון לא פרצה כאן מגפת דיזנטריה המונית. באמת מזל. לדברי שלום גולדברגר, מהנדס ראשי והממונה על איכות מי השתייה במשרד הבריאות, מי הברז בכל הארץ טובים לשתייה ולא מסוכנים לבריאות, ובעוד כשנתיים, כשייכנס לשימוש מתקן הסינון המרכזי שאליו נתייחס בהמשך, רמת המים תעלה מ"מצוינים" ל"לוקסוס". נותר אפוא רק לתמוה איך זה שבמשרד עצמו ובמשרדי ממשלה רבים אחרים מעדיפים לגמוע מים מסוננים ולא מי ברז.

 

למה זה רע?

 

לפי תקנון בריאות העם בישראל, מי השתייה חייבים להיות נקיים מרעלים, מתכות, חיידקים, נגיפים, מלחים וחנקות. הם צריכים להכיל את המינרלים החשובים לבריאות, להיות חסרי צבע ולא עכורים. סטייה מכל אחד מהמרכיבים הללו עלולה לגרום למחלות מעיים קשות, לסרטן, ולעתים אפילו למוות.

 

אלא שתקנון לחוד ומציאות לחוד. מפעלים רבים שופכים למקורות המים חומרים רעילים ומסרטנים, ואף אחד לא ממש מונע בעדם מלהמשיך לנהוג כך. בעיה נוספת היא תחזוקה לא נאותה של האקוויפרים בשל בעיות תקציב והעובדה שהכינרת, שמהווה את מאגר המים הגדול במדינה, היא גם מקום לרחצה ולשיט.

 

לפני ארבע שנים טענה דליה איציק, אז השרה לאיכות הסביבה, כי יותר מ-40% מהמים בישראל אינם ראויים לשתייה, ושישראל אולי עומדת בקריטריונים שהציבה לעצמה אבל זאת לא חוכמה גדולה, משום שהקריטריונים הוגמשו כדי שהנתונים לא יהיו מבהילים מדי. לדבריה, "אם נאמוד את המים על פי התקנים האירופיים, קרוב לוודאי ש-80% מהמים באקוויפר החוף ייפסלו ויוגדרו כלא ראויים לשתייה".

 

שמעון צוק, הידרוגיאולוג בעמותת "אדם טבע ודין", מצטרף לאבחנתה. לדבריו, בסקר שערך משרד הבריאות בשנת 2000 בבארות השתייה בארץ התברר כי מתוך 201 בארות שנבדקו, ב-156 מהן נמצאו טפילים, ב-43 נמצאו שאריות של חומרי הדברה, ובכ80- נמצאו חומרים אורגניים ברמה הגבוהה בכשליש מהתקן. לדברי צוק, כשליש מבארות גוש דן נסגרו בחמש-עשרה השנים האחרונות כתוצאה מהמלחה ומזיהום.

 

על פי הערכות נציבות המים, הזיהום מטפילים בגוש דן משתרע כיום על שטח של כ-30 קמ"ר, ונפח המים המזוהמים גדול ממיליארד קוב. אורי שור, דובר נציבות המים, מאשר את הנתונים ומוסיף כי המצב רק הולך ומידרדר משנה לשנה. מה זה עושה לבריאות שלנו?

 

אם אתם אנשים בריאים בדרך כלל, בטווח המיידי ודאי לא תרגישו דבר, אבל בטווח הרחוק, אם המפעלים באזורכם גרמו חלילה להזרמת פסולת רעילה ומסרטנת למימיכם, ברור שייגרם לכם נזק מצטבר.

 

ב-1993 החליטה מדינת ישראל לעצור את ההידרדרות המסוכנת ולהקים מתקן סינון מרכזי שיסנן את מי הכנרת מטפילים, חנקות, מלחים, מתכות ונגיפים, אך ההערכה היא כי המסנן החדש יתחיל לפעול רק בעוד שנתיים.

לבד מהמסנן המרכזי הולך ונבנה באשדוד מתקן התפלה לסינון מי ים שייכנס לשימוש ניסיוני בעוד כשנה וחצי. מתקן זה אמור לשרת בתחילה רק חלק מהמדינה, ואם הוא יתברר כיעיל יוקמו מתקנים נוספים במקומות אחרים בארץ, שיעבדו במקביל למתקן הסינון המרכזי.

 

מה עושים?

 

עד שמתקני הסינון וההתפלה יעבדו, מומלץ לאוכלוסיות רגישות כמו קשישים, תינוקות או מי שהמערכת החיסונית בגופם חלשה להרתיח את מי הברז. לפי ההמלצות הרשמיות, אנשים בריאים יכולים לשתות גם מי ברז לא מורתחים, מכיוון שגופם יכול להילחם במזהמים השונים.

 

המלצה שלנו: אין לכם שליטה על המים. אם אתם רוצים להימנע מהפתעות רעות בדיעבד, פשוט הרתיחו תמיד את המים לפני שתייתם. ליתר ביטחון.

 

חזור למעלה
מים מסוננים

 

המסננים הם למעשה מתקנים המטהרים את מי הברז שלנו. בשוק אפשר למצוא סוגים שונים של מסננים. החל בזולים ביותר המצויים בתוך מכל פלסטיק, וכלה ביקרים יותר, המותקנים על צינורות המים או נראים כמתקני באר עצמאיים.

 

למה זה טוב?

 

מסנן המצוי בתוך מכל פלסטיק משפר את טעם המים משום שהוא מסנן את הכלור וכן חלק מהמתכות שהצליחו להסתנן למערכת המוביל הארצי, לצנרת הישנה של הרשות המקומית או לצנרת הבית.

 

מסננים המותקנים על הצנרת אמורים לסנן מתכות, מזהמים, מלחים וכלור. הם פועלים בשתי טכנולוגיות עיקריות. האחת היא אוסמוזה הפוכה, שיטה להתפלת מים שמנטרלת את החיידקים והפסולת, כולל אבנית, כלור ומתכות מומסות. הטכנולוגיה השנייה מסננת מים באמצעות מסנן פחם פעיל, הסופח את הכלור והחומרים האורגניים ומסלק חומרים מרחפים כמו חול, אצות ויתושים. לשני המסננים הללו אפשר להוסיף את מכשיר הטיהור עם מנורת ה-UV, שקרינתה אמורה לפגוע בחיידקים.

 

למה זה רע?

 

מסנן המותקן במכל פלסטיק: דווקא חשוב שתהיה במים עומדים כמות מסוימת של כלור, מאחר שהוא עוזר להילחם בחיידקים ובמזהמים.

 

מסנן על הצנרת: לא כל מסנן יעיל. מסנן הפועל בשיטת אוסמוזה מסלק פסולת, מינרלים ופלואור. בשיטת הפחם הפעיל סינון הכלור מותיר את המים ללא הגנה מפני התפתחות חיידקים ונגיפים.

 

מטהר עם מנורת VU: נמצא שחיידקים מסוימים מסוגלים להתאושש מהקרינה וממשיכים להיות מסוכנים.

בעקבות סקר מקיף שערך משרד הבריאות בקרב חברות לטיהור מים הוחלט להמליץ על רכישת מסנן הנושא תו תקן ישראלי, זאת לאחר שחלק מהדגמים המיובאים ללא תו תקן התבררו כבלתי יעילים ומסוכנים.

 

מה עושים?

 

  • במסננים במכלי פלסטיק יש להחליף את המים לעתים תכופות. לא לתת למים לעמוד מעל 48 שעות.
  • בדקו אם מתקן הסינון שאתם עומדים לקנות עומד בתקן הישראלי. אפשר לבדוק את הנושא בטלפון או באמצעות אתר האינטרנט של מכון התקנים הישראלי.
  • יש למלא אחר הוראות היצרן ולהחליף את הפילטרים כנדרש (בדרך כלל פעם בשנה). מתקנים שלא נוקו כראוי או שעמדו ללא שימוש זמן רב מסוכנים במיוחד לבריאות.
  • במקרה שלא נעשה שימוש במתקן במשך 48 שעות לפחות, יש לפתוח את ברז הסינון ולאפשר למים לזרום דקות אחדות כדי לגרום לתחלופה של המים שנותרו במערכות. במקרה שלא נעשה שימוש במסנן זמן ממושך יותר, צריך להקפיד לנקות אותו על פי הוראות היצרן.

 

המלצה שלנו: כשהמסנן מותקן אצלכם בבית, יש לכם שליטה מלאה על ניקיונו. אם המסנן מותקן במקום עבודתכם, למשל, תקוו שמישהו שם דואג למלא אחר הוראות היצרן.

 

חזור למעלה
מים מינרליים

 

מים מינרליים הם מים טבעיים שנבעו ממעיין ולא עברו טיהור כימי מלבד סינון פיזיקלי של גרגרי חול וכדומה. משרד הבריאות מפקח על המעיינות שמהם נשאבים המים ועל ייצור המים במפעלים. כל המעיינות שמהם שואבות החברות הישראליות את מימיהן הם מקורות מים שבשימוש המדינה. נהנים מהם בעיקר תושבי האזור, אליהם הם מגיעים כמי ברז. תושבי קריית שמונה למשל שותים ממעיין "עין זהב" שממנו מפיקה חברת "נביעות" את המים שלה, ותושבי הגולן נהנים ממים הנשאבים ממעיין שליד קצרין, הנמצא בשימוש חברת "מי עדן".

 

למה זה טוב?

 

עד כמה שזה נשמע מוזר למי שהתרגל להאמין שהוא שותה את המים הבריאים ביותר, מבחינת הערך התזונתי אין הבדל בין מים

מינרליים למי ברז, כי בשניהם מצויים אותם מינרלים. לטענת יעל דרור, דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר של שירותי בריאות כללית, ההבדל הוא בעובדה שבמי ברז אי אפשר לדעת את הכמויות המדויקות של המינרלים. זהו מידע חיוני למי שסובל מבעיות בריאותיות שונות (למשל בכליות) וחייב לשים לב לכל רכיב שנכנס לגופו. מעבר לכך, אין להסתמך על המים כמקור תזונתי רב ערך. בסוגי מים מסוימים יש למשל 26 מיליגרם סידן לליטר, באחרים יש 70 מיליגרם סידן לליטר. בשני המקרים מדובר בכמות זניחה, מאחר שיש לצרוך כ1,300- מיליגרם סידן ליום.

 

בשנים האחרונות גברה הפופולריות של מתקני הבר. הם מוצעים לצרכן במבצעים משתלמים בגדלים ובצבעים שונים. יתרונם הגדול: נוחות. לא עוד סחיבת בקבוקים, אלא המים מגיעים אליכם הביתה במספר המכלים שאתם מזמינים.

 

למה זה רע?

 

המים המינרליים לא עברו חיטוי כימי, ולכן אין להם יכולת להתגבר על החיידקים שעלולים להיווצר במקרים שהם עמדו זמן ממושך. דרור: "במקרים כאלה רמת החיידקים במים מינרליים עלולה להיות גבוהה יותר מזאת שבמי ברז, כי מדובר במים עומדים".

 

נשאלת השאלה למה הכוונה בצירוף המילים "זמן ממושך". לפי גולדנברגר התשובה ברורה: מים בבקבוקים סגורים שתאריך התפוגה שלהם פג, או מים בבקבוק שנפתח ולא הוחזר לקירור ושלא לגמו ממנו במשך 48 שעות. תהליך הפגיעה באיכות המים מואץ כשהם חשופים לשמש. לדבריו, הבעיה מחריפה כשמדובר במתקני הבר. גולדברגר: "מרגע שהנחנו את המכל על המתקן, המים שבתוכו נחשבים למים עומדים וחשופים ויש לצרוך אותם בתוך 48 שעות. מי שממשיך להחזיק את המכל פתוח מסתכן בייצור חיידקים המסוכנים לבריאות".

ואם גולדנברגר נוהג ברוח בית שמאי, הרי ד"ר דורית ניצן קלוסקי, ראש מינהל המזון והתרופות במשרד הבריאות, נוהגת כבית הלל. בתגובתה הרשמית היא נותנת קרדיט מלא לחברות המים ולבדיקות שהן מבצעות. "כל עוד המוצר סגור ותאריך אחרון לשימוש לא פג, המים ראויים לשתייה". במילים אחרות, סמכו על היצרן. נשמע לכם מוכר?

 

גם המיקרוביולוג וראש מכון המים בטכניון, פרופ' רפי סמיאט, לא מוצא במים המינרליים כל פגם, בהנחה שתהליך ההפקה שלהם היה סטרילי. "ישנה אמנם אפשרות ששאריות קטנות מאוד של החומר שממנו עשוי הבקבוק יעברו למים, אבל מדובר בכמות לא משמעותית. במקרה שהבקבוק עומד בשמש, כמות החומר הזה גדלה. אני לא רואה כל בעיה לשתות מבקבוק של מים נקיים שעומד פתוח מעל 24 שעות. גם אם ייכנסו אליו כל מיני חלקיקים ובקטריות מהאוויר, אין לחיידקים מצע אורגני להתפתח עליו. אבל אם המים אינם נקיים כמובטח, אין ספק שיתפתחו בהם חיידקים שעלולים לסכן את הבריאות".

 

האם בטוח להשתמש במתקני הברים?

 

"היות שהאוויר לא נכנס בנפילה חופשית, הוא מכיל פחות אבק וחלקיקים. למרות שהמים עומדים פרק זמן ממושך יותר, עדיין צריך שיהיה בהם חומר אורגני שיכול לשמש קרקע מזון לחיידקים. עם זאת צריך לזכור שהמכלים האלה לא מכילים חומרים מכלירים שיכולים לפגוע בחיידקים ולכן צריך לדאוג לניקיון הברזים, כי אם הברז מלוכלך, אפילו ממגע יד לא נקיה, זה אומר שיש עליו חומר אורגני שעלול לשמש מצע לחיידקים".

 

הקפדתי על ניקיון הברזים. האם יש משמעות לזמן שבו עלי לסיים את המכל?

 

"בדרך כלל מכל כזה נגמר בתוך פחות מחודש, ובפרק זמן זה אפשר להשתמש בו ללא חשש. לא חקרתי מה קורה למכל כזה כעבור שנה".

 

מה עושים?

 

  • שימו לב לתאריך התפוגה של המים ובאילו תנאים הם מאוחסנים. התרחקו משישיות ומשמיניות שמוצגות לראווה מחוץ
    לסופרמרקט בשל מבצע כזה או אחר כשהן חשופות לשמש. בקבוקי מים שנשמרו בתנאי אפסון נאותים טובים לשתייה עד שנה מיום הייצור.
  • פתחתם בקבוק ולא סיימתם אותו? סגרו והחזירו אותו לקירור וסיימו אותו בתוך 48 שעות.
  • נקו את מתקן הבר בהתאם להוראות היצרן.
  • שימו לב אם המים הם מינרליים או מים מסוננים. לעתים נמכרים בחנויות בקבוקי מים שעל התווית שלהם מצוין כי הם מסוננים, אבל מאחר שהבקבוקים דומים לבקבוקי המים המינרליים, קיים סיכוי שמי שלא מדקדק באותיות הקטנות עלול להאמין כי שילם עבור מים מינרליים. במקרים לא מעטים התברר כי מים אלה אינם שונים ממי הברז שלנו.
  • הרתיחו מים מינרליים לתינוקות עד גיל שנה. זוהי המלצת רופאי הילדים של המרכז הרפואי שניידר. הסיבה: אי אפשר לדעת בוודאות אם יש במים המינרליים חיידקים, ובאיזו כמות.

 

המלצה שלנו: טוב לנשמה? בהחלט. טוב לחברות המים? בהחלט. טוב לגוף? כן, בתנאי שביצעתם את כל הנ"ל.

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה איזה מים הכי בריאים? מסוננים, מינרלים או מהברז
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מים בריאים
    צילום: יונתן בלום
    מי שתיה. איפה נקי יותר?
    צילום: יונתן בלום
    ynet ספיישל
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים