צילום: Gettyimages Imagebank
אין כמו בבית (יפני)
אין כמו להשתרע על הספה בחורף ליד התנור, או לקרוא ספר טוב במיטה מתחת לשמיכה ולשתות תה חם. אבל מה קורה שהמיטה היא מזרון דק, האמבטיה קטנטונת והחימום הוא תנור נפט? דנה פאר הסתגלה לדירה יפנית טיפוסית
שבע פעולות, זה מה שאני צריכה לבצע כשאני רוצה מים חמים במקלחת שלי. שבע לחיצות, סיבובים והזזות, רק כדי שאוכל להתקלח בלי לחטוף כוויית קור. אולי זה לא היה צריך להפתיע אותי, בהתחשב בכך שכבר מראש הודיעו לי שאקבל "דירה יפנית טיפוסית". מצד שני, גם אם לא ציפיתי מהדירה היפנית שתהיה שוס, לא נראה לי מוגזם לצפות שהעם שהמציא את הנינטנדו-Wii יידע גם להמציא ברז של מים חמים.

 

אם רק במקלחת מדובר היה – דיינו, הבעיה היא שזה לא נגמר שם. הדירה היפנית שלי לא חדלה להפתיע, החל בחדר שרצפתו מחצלות קש ודרך אמבטיה גבוהה אך קטנטונת, ההולמת יותר את מימדיו של האוגר הסיבירי. אבל שיא השיאים היה ללא ספק הדבר שהייתי אמורה לישון עליו. הם כינו אותו בשם האקזוטי והמפנק "פוטון", אבל מבט מהיר אחד הספיק בכדי להבין במה באמת מדובר. כן דנה, חשבתי לעצמי, את השנה הקרובה את עומדת להעביר בנוסטלגיה מתוקה: 365 לילות על מזרון צבאי.

 

בית מודולרי

למעט אזור הכניסה, המטבח, השירותים והמקלחת, אין בבית היפני הטיפוסי ייעוד קבוע עבור כל חדר. כל אחד מחדרי הבית יכול באותה

המידה לשמש כסלון, כחדר אוכל, כחדר לימוד או כחדר שינה. המצב הזה הוא תוצר של שתי סיבות: הראשונה היא שאת הריהוט היפני, כגון השולחנות הנמוכים והפוטונים, ניתן בקלות להזיז ולאחסן באושירי (oshiire), ארון עצום בגודלו המיועד למטרה זו בדיוק. כך ניתן למשל לישון באחד החדרים במשך הלילה ועם הקימה בבוקר לקפל את הפוטונים, לאחסן אותם בארון, לשלוף החוצה את השולחן ולהפוך את החדר לסלון.

 

הסיבה השנייה היא שבמקום קירות גבס ובטון, בתים ודירות רבים ביפן עושים שימוש בשוג'י (shoji) ובפוסומה (fusuma). מדובר בדלתות הזזה העשויות עץ ונייר, המתפקדות כמחיצות בין חללי הבית ובעצם יוצרות חדרים. המחיצות האלה פשוטות להזזה, ולכן ניתן לשנות בקלות את גודלם ומיקומם של החדרים בבית, בהתאם לרצון ולצורך. לפיכך מתאפיין חלק נכבד מהבתים היפניים באזור מגורים אחד גדול ומרכזי, שהדיירים מחליטים בעצמם כיצד ברצונם לחלק אותו.


דלתות הזזה העשויות עץ ונייר, המתפקדות כמחיצות בין חללי הבית (צילומים: דנה פאר)

 

הפרדה בין "נקי" ל"מלוכלך"

בבית היפני הטיפוסי יימצאו השירותים בחדר נפרד מהמקלחת. למעשה, שני החדרים אפילו לא בהכרח ימוקמו זה לצד זה. הסיבה לכך נעוצה במנהג היפני לחלק את הבית לאזורים "נקיים" ו"מלוכלכים", כאשר חדר השירותים נחשב לאזור מלוכלך. כמו כן, בשירותים יונחו נעלי בית מיוחדות המיועדות לשימוש בחדר זה בלבד – על מנת שחיידקים מרצפת השירותים לא יועברו חלילה לשאר חלקי הבית.

 

אותו רעיון בדיוק עומד מאחורי הגנקן (genkan), אזור הנמצא בכניסה לבית היפני, המיועד להסרת הנעליים ולהשארתן שם. רצפת הגנקן תהיה בדרך כלל נמוכה משאר רצפת הבית ולעיתים גם בצבע שונה. בדומה לשירותים, נחשב הגנקן לאזור מלוכלך, ולפיכך לאחר הסרת הנעליים חשוב להקפיד לא לדרוך עליו עם הגרב או הרגל היחפה. את הגנקן תוכלו למצוא גם בכניסה למקומות ציבוריים, כגון בתי ספר, אונסנים ובתי מלון – אלא ששם יהיו גם מדפים או לוקרים לאחסון הנעליים.


זהירות, לא לדרוך יחפים. הגנקן בכניסה לבית

 

חדר הטאטאמי

"חדר טאטאמי" הוא חדר שרצפתו מרופדת בטאטאמי – מחצלות קש קלועות. הבית היפני הטיפוסי יכלול לכל הפחות חדר טאטאמי אחד. ביפן נוהגים למדוד את גודלם של חדרים לפי מספר מחצלות הטאטאמי שניתן להניח בהם, כאשר גודלה של מחצלת סטנדרטית הוא 180X90 סנטימטרים. חדר הטאטאמי בדירה שלי, למשל, הוא בגודל שישה טאטאמי – חדר סטנדרטי במונחים יפניים. בערים הצפופות והיקרות, כגון טוקיו, ניתן למצוא יפנים המתגוררים בחדרים קלסטרופוביים של שלושה טאטאמי בלבד.

 

חיבתם של היפנים לאמונות תפלות הולידה במשך השנים מספר "חוקים" בנוגע לאופן הנחת המחצלות, כאשר אי-ציות לחוקים אלה עלול, לפי האמונה, להביא מזל רע. כך למשל, לעולם אין להניח את מחצלות הטאטאמי באופן בו שלוש או ארבע פינות של מחצלות ייפגשו במקום אחד. כמו כן, הרבה חדרי חנויות נבנים בגודל חמש וחצי מחצלות טאטאמי – מספר שאמור, מסיבה עלומה כלשהי, להביא להצלחה בעסקים.

 

כאמור, כל חדר בבית היפני יכול לשמש כחדר שינה, אולם באופן מסורתי נוהגים היפנים לפרוש בלילה את הפוטונים בחדר הטאטאמי ולא על גבי רצפה רגילה. זאת שכן הפוטון היפני הממוצע הינו בעובי חמישה סנטימטרים בלבד, כך שהריפוד הנוסף שמחצלות הטאטאמי מספקות נדרש ביותר. נוסף לכך, בחורף הן מספקות הגנה מסויימת מפני הרצפה הקרה.

 

מיטה או פוטון?

הו, הפוטון. קודם כל חשוב להבין שמה שיצרני הרהיטים המערביים מכנים בקטלוגים הצבעוניים שלהם בשם "פוטון", זה ממש לא הפוטון שמשתמשים בו ביפן. הפוטון המערבי הוא מזרן רך ועבה, בעל מילוי נעים ומאסיבי, המונח על מסגרת מתקפלת מעץ או ממתכת כדי שאפשר יהיה במשך היום להפוך אותו לספה. הפוטון היפני, לעומת זאת, הוא מזרון צה"לי מתקפל בצבעי פסטל.

 

על הפוטון לא אמורים לישון ישירות, אלא להכניסו לתוך כיסוי פוטון – פעולה שיפני מיומן יצליח לבצע תוך שניות ספורות, כשעבורי מדובר לעיתים במאבק בן עשר דקות המסתיים בניצחון של הפוטון. אחת לשבוע יש להניח את הפוטון במרפסת לאוורור ולייבוש בשמש. היפנים אינם משאירים את הפוטון שלהם בחוץ במשך היום אפילו אם חדר השינה אינו משנה את ייעודו, מכיוון שההכנסה לארון מאפשרת למחצלות הטאטאמי להתאוורר.

 

"כשהתחלתי את בית הספר התיכון, לא היה לי זמן להחזיר את הפוטון לארון כל בוקר", סיפרה לי אחת מתלמידותיי, צ'יהארו בת ה-17, "לכן ביקשתי מההורים לקנות לי מיטה". צ'יהארו אינה יוצאת דופן בעניין זה – בשנים האחרונות זונחים רבים מהיפנים את הפוטונים לטובת מיטות בסגנון המערב. מגמה זו מהווה פתח לקונפליקטים בין בני זוג, כאשר במקרים רבים יעדיף האחד לישון על פוטון והאחר על מיטה. לא מעט תלמידים ומכרים יפנים סיפרו לי שבחדר השינה המשותף שלהם ישן האחד על פוטון והאחר על מיטה, ואילו אצל זוגות אחרים גרמה הסוגיה לבני הזוג להתפצל לשינה בחדרים נפרדים.

 

איך מחממים בחורף?

הקירות של הבית היפני אינם מעניקים בידוד מוצלח מפני מזג האוויר שבחוץ – בחורף קופאים מקור, בקיץ אין הבדל רב בין פנים הבית לכבשני הגיהנום. מכיוון שרוב הבתים ביפן אינם כוללים הסקה מרכזית, על היפנים לדאוג לחימום מקומי של החדרים. לאחר שהתנסיתי בכל סוגי החימום המוצעים פה, בין השאר מפזרי חום, רדיאטורים ומזגנים – הגעתי למסקנה הבלתי מעורערת שאף אחד מאלה אינו מתקרב לגרד מלמטה את היעילות של תנור הנפט.


החימום האולטימטיבי. תנור נפט

 

תנורי נפט הם פופולריים מאוד ביפן. יש שמתחברים ישירות לצינור הגז, אולם ישנם כאלה שצריך לרכוש עבורם נפט מזוקק בתחנת הדלק ולמלא אותם ידנית. חסרונם של התנורים הללו בכך שהם מפיצים ריח של נפט לכל עבר, אבל מה זה כבר קצת ריח כשבעיצומה של סופת שלגים אני יכולה להסתובב בבית עם גופיה ומכנסיים קצרים ולהזיע. ממש ככה. בכלל, השימוש בגז ובנפט לצורכי חימום נפוץ ביפן, ומהווה בין השאר את הסיבה לשבע הפעולות במקלחת – מדובר בהפעלת מנגנון מכאני ישן של חימום בגז.

 

שיטת חימום פופולרית נוספת היא הקוטאטסו (kotatsu) – שולחן עץ נמוך שאת חלקו העליון ניתן להרים ולהשחיל תחתיו שמיכה עבה. את השולחן מחברים לחשמל, ותוך זמן קצר נעשה כל האזור מתחת לשמיכה חם להפליא. היפנים משוגעים על הקוטאטסו ויכולים לבלות שעות בישיבה לצידו או בשכיבה כשרוב גופם טמון תחתיו. הסתמכות בלעדית על שיטת החימום הזאת מגבילה אומנם את היכולת לזוז לכל מקום אחר בחדר, אבל היפנים טוענים שמי שלא ישב ליד קוטאטסו ביום חורף קר וצפה בטלוויזיה תוך כדי זלילת תפוזים סיניים, לא ידע פינוק מימיו.

 

טרם סיום חשוב לציין שנכון להיום, רבים מהבתים ומהדירות ביפן כבר אינם כאלה, הן בערים הגדולות והן באזורי הפריפריה המרוחקים. שיטות וסגנונות הבנייה השתנו והתקדמו, והחל משנות השמונים נבנים יותר ויותר בתים ביפן בסגנון מודרני – נטולי חדר טאטאמי, בעלי אמבטיות רחבות, וכאלה שניתן לחמם בהם את המים בלחיצה קלילה על כפתור אחד בלבד.

 

אני, לעומת זאת, זכיתי להתגורר בדירה יפנית טיפוסית מהסוג הישן. לא נורא, לרוב הדברים כבר הצלחתי להתרגל – לאמבטיה הצרה, לניחוח הנפט בחורף, לשעה וחצי שלוקח להסביר לכל אורח איך מדליקים מים חמים. אבל גם לנכונות שלי להתפלש באקזוטיקה יש גבול, ואחרי ארבעה חודשים השגתי מיטה רגילה והותרתי את לילות הפוטון הרחק מאחורי, במקום הראוי להם על גבי מדף הנוסטלגיה – יחד עם שמיכות הסקביאס, קיפול שמונה ושביזות יום א'.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה אין כמו בבית (יפני)
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יפן זה כאן
    שבע פעולות לקבלת מים חמים
    צילום: דנה פאר
    כמו מזרון צבאי
    צילום: איריס ז'ורלט
    ynet ספיישל