הלך לעולמו ניצול אוניית המעפילים "סטרומה"
דוד סטוליאר היה הניצול היחיד מהאונייה שהוטבעה על ידי ספינה רוסית ב-1942. השבוע הוא נפטר בגיל 91 בביתו בארה"ב לאחר מאבק ממושך במחלה
דוד סטוליאר, שהיה הניצול היחיד מאוניית המעפילים "סטרומה", הלך לעולמו השבוע בביתו שבמדינת אורגון בארצות הברית והוא בן 91. אלמנתו מרדה סיפרה הערב (א') ל-ynet כי סטוליאר נפטר לאחר מאבק ממושך במחלה. הלווייתו תתקיים בעוד כמה ימים בבית העלמין היהודי באוהיו.
ספינת המעפילים "סטרומה" הפליגה מנמל קונסטנסה ברומניה לארץ ישראל בדצמבר 1941 ועל סיפונה היו 769 מיהודי רומניה.
האונייה, ששימשה במקור להובלת בקר, הגיעה לאיסטנבול שבטורקיה לאחר שחוותה כמה תקלות חמורות במנוע כלי השיט. השלטונות הטורקיים לא התירו לה לעגון מחשש כי נוסעיה יישארו בטורקיה לאחר ששלטון המנדט הבריטי יסרב לאפשר את כניסתם לארץ ישראל. מאמצי הסוכנות היהודית להשיג לנוסעים רישיונות עלייה לא צלחו.
במשך 70 יום שהתה האונייה בנמל איסטנבול כשהנוסעים סובלים מתנאי מחייה קשים. לבסוף, נואשו הטורקים מהניסיון למצוא פתרון מוסכם וב-23 בפברואר 1942 נגררה האונייה אל מחוץ לנמל לעבר הים השחור.
בבוקר שלמחרת, בזמן שהאונייה נסחפה אל לב ים משום שהמנוע שלה עדיין היה משותק, ירתה לעברה צוללת רוסית טורפדו שפגע בה וגרם לשקיעתה. כל נוסעי האונייה, בהם 103 ילדים, טבעו או קפאו למוות למעט סטוליאר, שנאחז בקורה ונותר עליה בקור מקפיא יממה לפני שניצל על ידי ספינת דיג טורקית. לאחר שנעצר, נחקר והושפל בטורקיה הוא שוחרר והגיע לארץ.
ממקלען עד לתפקיד סגן נשיא מיצובישי
לאחר הגעתו, הוא התגייס לצבא הבריטי שלחם בצפון אפריקה ולחם במלחמת העצמאות כמקלען בצפון הארץ. לאחר המלחמה עבד בחברת הנפט שסגרה את עסקיה בישראל בשנת 1953 ועבר עמה ליפן, שם הפך לסגן נשיא בחברת מיצובישי.
סטוליאר התחתן עם מרדה, דוגמנית ואשת אופנה אמריקנית והיגר לארצות הברית, שם הם ניהלו מפעל נעליים. הוא חי עם אשתו באורגון, אבל הם היו אנשי העולם הגדול שנעו בין פריז, רומא, הונג קונג וטייפה. בנו רוני מתגורר בלוס אנג'לס. מרדה סיפרה כי הם ייצרו נעלים לגוצ'י ונעלי ספורט למי שהיה אלוף אולימפי בקרב 10, ברוס ג'נר.
ב-1966 האשים בראיון ל"ידיעות אחרונות" את הטורקים בסחבת שהובילה לבסוף להטבעת של ה"סטרומה". עם זאת, במשך השנים נמנע מלדבר על הספינה ולעסוק באירוע שנחשב לאסון הכבד ביותר בשנות ההעפלה לארץ ולאסון האזרחי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה.
סטוליאר התרצה לבסוף וכתב את סיפורה לבקשת מנציחי האסון במוזיאון השואה בוושינגטון ועיריית חולון. למרות שחי באורגון הרחוקה הוא הבין את משמעות ההנצחה של אחת מ-141 ספינות מעפילים שיצאו בדרך לארץ עם יותר מ-100 אלף מעפילים במשך 14 שנים שלפני ההכרזה על הקמת המדינה. כ-2,000 בני אדם נספו בדרכם לארץ ובהם כאמור 769 פליטי השואה שנספו על סיפון "סטרומה".
בין שאר הראיונות שהעניק, העדיף סטוליאר מאוחר יותר לא להפנות אצבע מאשימה לאף אחד. "אני לא שופט את כל אלה שהיו אחראים לטרגדיה. במקום זאת, אני בוחר לזכור את אלה שהלכו מאיתנו ולהביע הערכה ותודה לאלה שעזרו לי לשרוד".
לפנייה לכתב/ת 
