השופט זיכה בגלל "ארבעה גמדים מהאגדות"

סיפור מהאגדות - בבית המשפט: למרות גישתו הסקפטית של השופט לגרסה של נאשם, שאותה הגדיר "פנטסטית, כמעט אגדה", הוא זיכה אותו מחמת הספק. ההסבר היה יוצא דופן - "ארבעה גמדים יצאו מעולם האגדות לאמת את האגדה הפנטסטית".

המעשייה התרחשה בבית משפט השלום בתל אביב ועניינה בכתב אישום בגין החזקת רכוש שנחשד כמזויף. הנאשם המדובר הזעיק את המשטרה לאחר שרימון הושלך לחצר ביתו ואילו השוטרים שהגיעו מצאו כמות מסחרית של בגדים מזויפים ברכב של אשתו (כ-60 פריטי לבוש של הוגו בוס ודיזל).

גרסתו חזרה על עצמה הן במשטרה והן בבית המשפט, ולפיה הוא אדם קשה יום שהפרוטה איננה בכיסו, ועם זאת כמנהג מבית אבא הוא נוהג לתרום לעניי השכונה. לטענתו אנשים מעבירים לו כסף, ואיתו הוא קונה בגדים לקראת החגים. במשטרה לא פירט הנאשם את שמות האנשים שלהם תרם בגדים (כראוי במסגרת מצוות מתן בסתר ואל תלבין פני חברך ברבים), אלא דרש מהחוקר לברר זאת בבית התמחוי. החוקר לא התעקש ולא בדק.

במשפט התייצבו ארבעה עדי הגנה שאישרו את הסיפור, ואילו השופט שמאי בקר סירב לקבוע שהם משקרים. את גרסתו של הנאשם כינה פנטסטית, ותיאר אותה כסיפור מעשיות. אך ארבעה עדי ההגנה היו עבורו כמו "גמדים מהאגדות" שביססו את הספק שהוביל לזיכוי.

הכרעת הדין נראית כלקוחה מסיפורי אגדות: "יום אחד הלך לו ביער הנאשם ובדרך פגש בעגלה משוכה על ידי סוס, הרכובה על ידי זקן טוב לב, שבאמתחתו בגדים רבים, למכירה", כתב השופט בקר. "הזקן שאל את הנאשם אם ירצה לקנות את הבגדים והנאשם – שאמנם עני היה אולם עוד מבית אבא עסק בצדקה – התעניין בסחורה שמא תתאים לעניי העיירה.... חכה נא איש זקן יקר, אמר הנאשם לרוכל, ארוץ לביתי ואבוא עם עגלתי לקחת הסחורה, וכך היה".

השופט המשיך: "הנאשם סיפר כיצד חרף מצבו הכלכלי הקשה, על כך אין מחלוקת, החזיק בשקיק עור ובו מעות שנאספו על ידי האנשים הטובים בעיירה למטרות צדקה... הנאשם סיפר כי אביו ומשפחתו היו ידועים בעיירה כמושיטי חסד לזולת ומכאן התרומות 50 זוזים".

השוטר, נכתב בהכרעת הדין, "לא קנה את האגדה ולאחר חקירה הוגש נגדו כתב אישום". אולם השוטר שם דגש בחקירתו על הזיוף והגניבה ולא על המסחר, ולכן לא עניין אותו לבדוק מי הם אותם האנשים שלהם מסר הנאשם את החולצות והג'ינסים.

השופט הוסיף כי "אין לי טרוניה למדינה על כך שלא האמינה לאגדה היפה, כאמור מדובר בסיפור פנטסטי. מדוע אפוא הזיכוי מחמת הספק? הסיבה לכך מצויה בעובדה שארבעה גמדים יצאו מעולם האגדות והגיעו לאולם בית המשפט, אך כדי לאמת את האגדה הפנטסטית שמסר הנאשם. הגיעו ארבעה אזרחים, לא אחד ולא שניים, אשר אימתו את דבריו הפנטסטיים".

על מנת להרשיע את הנאשם היה על השופט לקבוע כי כל הארבעה לא אמרו אמת,

 אולם לדבריו "קשה לי הדבר, לא התרשמתי מארבעה עדים מגמתיים". דבריהם של העדים לימדו אותו כי "אין המדובר בעדות מן המוכן שהושמה בפיהם, אלא בדברים אותנטים שאכן קרו ולא בעולם האגדות", לכן לדבריו, "העדים יוצרים את אותו ספק סביר שאינו מאפשר הרשעה.

"הופעתם של ארבעה גמדים מעולם האגדות בצירוף מחדל חקירתי מסוים, כל אחד בנפרד, מי יותר (הראשון), מי פחות (השני) ובוודאי שמשקלם הסגולי המצטבר – הביאו לספק סביר לקנן בלבי", נימק השופט את הזיכוי מהאגדות.

את הנאשם ייצגו אפרת נחמני בר ותהילה חדד מהסנגוריה הציבורית.