שתף קטע נבחר

איסטנבול: חבילת נופש לנפש

במרחק של פחות משעתיים טיסה נמצאת עיר שיש בה הכל: מוזיאונים, שווקים, היסטוריה, נוף, ועוד ועוד. רון פלד מסייר באתרי החובה בעיר העתיקה של איסטנבול, ומזכיר שמי שלא היה בחמאם, כאילו שלא ביקר בטורקיה מימיו

באיסטנבול יש הכל. מוזיאונים, ארכיאולוגיה, מסגדים, ארמונות, שווקים, היסטוריה, ארכיטקטורה, מים, נוף, ובעיקר - תיירים לרוב; וכל השפע הזה נמצא במרחק של פחות משעתיים טיסה מישראל. סופשבוע ארוך וקצת יותר יספיקו כדי לטעום את העיר שחוברה לה יחדיו בטורקיה.

 

באופן אישי, חרשתי את איסטנבול כבר פעמיים, והאמת היא שאני כבר מצפה לפעם הבאה. הכמות האדירה של האתרים בעיר פשוט אינה מאפשרת להספיק הכל בפעם אחת.

 

חיבתי האישית לארכיאולוגיה ולמבנים עתיקים, דוגמת כנסיות ומסגדים, היא שהובילה אותי לבחירת האתרים שעליהם אספר בהמשך. רובם, אגב, נמצאים בעיר העתיקה של איסטנבול, ממש במרחק הליכה זה מזה.

 

הכנסייה שהפכה למסגד, שהפך לכנסייה

איה סופיה (החוכמה הקדושה), הכנסייה הקדומה ביותר באיסטנבול, נבנתה לראשונה במאה ה-4 לספירה בידי קונסטנטינוס, הקיסר הביזנטי הראשון. היא נבנתה מחדש בשיא תפארתה, לאחר כמה שריפות שהתרחשו בכנסייה, כשבמרכזה כיפת ענק המתנשאת לגובה של 55 מטר, ללא עמודי תמיכה נראים לעין.

 

האגדה מספרת שכאשר חנך הקיסר יוסטינינוס את הכנסייה, הוא אמר "הו שלמה (המלך), הגדלתי אפילו לעשות ממך", ברומזו, כמובן, על בית המקדש הראשון בירושלים. גם כאשר נפגעה הכנסייה ברעידות האדמה הרבות שפקדו את האזור, היא שופצה בכל פעם מחדש.

 

במאה ה-14, לאחר כיבוש העיר בידי המוסלמים, הפך אותה הסולטאן מחמט למסגד, ובשנת 1935 הפך המסגד/כנסייה למוזיאון בפקודתו של המנהיג הטורקי אתאטורק. מומלץ להגיע לכנסייה בשעות הבוקר, שבהן קרני השמש חודרות מבעד לחלונות וניבטות לכל עבר, ומוסיפות נופך מסתורי למקום. אפשר להגיע בלוויית ספר או מדריך, ולהקדיש לביקור בכנסייה ולגילוי אוצרותיה גם זמן רב. לא לפספס!

 

ארבע נשים ו-300 פילגשים

מול הכניסה לאיה סופיה ניצב לו פארק שטוף שמש, ובו מזרקות ופרחים. ממש מעברו השני של הפארק נמצא המסגד הכחול, שנבנה בתחילת המאה ה-17 בידי הסולטאן אחמט הראשון. המסגד קיבל את שמו מהאריחים הכחלחלים, מהערבסקות שבכיפות ומ-250 חלונות הויטראז', האחראים לגוון הכחול.

 

שימו לב לכיפה המרכזית שגובהה מעל ל-40 מטרים - חגיגה לעיניים. למסגד שישה צריחים, עובדה שלא הייתה מקובלת באסלאם, שכן רק למסגד הגדול במכּה היו שישה צריחים. האגדה מספרת, כי על מנת ליישב את ההדורים הוסיפו למסגד במכה צריח נוסף.


המסגדים ברקע. נוף איסטנבולי טיפוסי (צילום: רון פלד) 

 

ארמון טופקאפי (בטורקית "שער התותח") הוא גן עדן היסטורי ששווה להקדיש לביקור בו מספר שעות, וגם לא מעט סבלנות, במיוחד אם נפלתם ביום עמוס בתיירים מלא תיירים (מה שסביר מאוד שיקרה).

 

במשך 400 שנה בקירוב, מן המאה ה-15, שימש הארמון כמשכנם של הסולטאנים (ונשותיהם, כמובן). משעשע לסייר בהרמון שבתוך הארמון ולראות את חצר הנשים המועדפות, שכולן, לפי צו הקוראן, היו זרות. נסו לתאר סולטאן שמלבד 4 נשותיו החוקיות, היו לו מעל ל-300 פלגשים. המעבר מחצר לחצר מראה את העושר (ולא תמיד אושר) שהיה כאן עד לפני פחות ממאה שנים. אגב, במאה ה-19 גרו כאן ביחד כ-5,000 איש. ארמון נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא ארמון דולמה באחצ'ה.

 

120 שנות גלות

"אמרתם ארכיאולוגיה אמרתם טורקיה", הוא משפט מאוד מדוייק. לא ארחיב על 60,000 המוצגים שנמצאים במוזיאון לארכיאולוגיה, המוזיאון הקדום באיסטנבול, כדוגמת לוח גזר, אבל אתמקד, ברשותכם, במוצג אחד ספציפי שנמצא כאן, הקשור לעם היושב בציון.

 

בשלהי המאה ה-19, טייל לו נער ערבי בנקבּה שבלב הכפר סילוואן, המוכר לרובנו כעיר דוד ומצא בליבהּ את כתובת השילוח המפורסמת. מאחר והימים היו ימי השלטון הטורקי, הכתובת נשלחה לאיסטנבול והיא נמצאת במוזיאון עד ימינו. אגב, בימים אלה מנסה ישראל לדרוש את הכתובת חזרה לאחר 120 שנות גלות. הלוואי.

 

הסולטאן סולימאן המפואר, המוכר לנו בארץ כבונה חומות ירושלים הנוכחיות, וכאחראי לצורתה הנוכחית של בריכת הסולטאן בירושלים, קבור לו במסגד הסוּלֵמָנִיֶיה, מבנה צנוע ומרשים בחצר המסגד המפואר, שצריחי המסגד ניבטים לכל עבר מרחבי העיר.


גשר הבוספורוס המחבר את אירופה ואסיה (צילום: גלית קוסובסקי)

 

זהו המסגד הגדול ביותר באיסטנבול, ולטעמי האישי, גם המרשים ביותר. רק מי שייכנס פנימה יבין. המסגד ניצב בראש גבעה המשקיפה על "קרן הזהב", הנמל העתיק של העיר, ומאפשר תצפיות מרשימות על העיר.

 

לא לעשות כלום אבל לראות הרבה

לא פחות מ-4,000 חנויות ומסעדות מכל הסוגים, המינים והמחירים יש בבזאר הגדול, קאפּאלי צ'ארשי. בכל מקום שאליו תפנו, תתקלו בשלל רב ובמלכודות התיירים הבלתי נמנעות. מצד שני, שופינג הוא חלק מהעניין, לא?

 

אגב, בסופו התחתון של הבאזר לכיוון הים (קרן הזהב) שוכנים עוד שווקים רבים ומגוונים. בסוף השוק, בסמוך לים, נמצא מסגד רוּסְטֶם פּאשָה, מסגד קטן אך מרשים ביותר בשלל האריחים מאיזניק המעטרים את כניסתו. זהו מסגד שנבנה לכבודו של הווזיר הגדול ובידי גדול בנאי האימפריה ואדריכליה, סינאן.

 

מיצרי הבוספורוס שבמרכז העיר מחלקים את איסטנבול לשניים: החלק המערבי שייך לאירופה, ואילו המזרחי לאסיה. השייט על המים הכחולים, נופי העיר, ואפילו הסתפקות בשתיית כוס קפה או תה על גדות המיצרים הם חוויה מומלצת למי שחשקה נפשו בלא לעשות כלום אבל לראות הרבה.

 

ואי אפשר לסיים בלי החמאם הטורקי. כי בעצם מי שלא היה בחמאם, כאילו שלא ביקר בטורקיה מימיו. אבל אל תחשבו שמדובר בעוד סאונה, אלא פשוט על חוויה רטובה ובלתי נשכחת שמליוני טורקים לא יכולים לטעות בה.

 

זכרו שבעיר יש עוד אתרים מומלצים רבים, ואני בחרתי רק את העיקריים והתירותיים שבהם. חיי הלילה בעיר מגוונים, ובהחלט אפשר לבלות כאן זמן רב מבלי להשתעמם. שעתיים מתל אביב כבר אמרתי? 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
כבר מחכים לפעם הבאה
צילום: איי פי
צילום: איי פי
הכי טוב להגיע בבוקר. איה סופיה
צילום: איי פי
תשתו כוס תה?
צילום: רון פלד
מומלצים