הקבוצה הסודית של המורות המשקיעות

אנחנו אוהבים לקטר על המורים, לחשב להם את ימי החופש הרבים ולהתלונן על מה הם לא עשו, אבל מתברר שיש מורים שחשבו במהלך החופש יום ולילה (ממש ככה) על התלמידים, על הכיתה ואיך לגרום לכך שהשנה תהיה לא פחות ממצוינת.

חוזרים ללימודים:

איך יוצרים קשר מצוין עם המורה של הילד?

כמה שעות הילד צריך לישון?

מחקר מצא: המחשבות שלכם עלולות לפגוע בהישגי הילדים

אחת מהן היא שרית מלר, מורה במשך 17 שנה שכרגע מלמדת בבית ספר יסודי במודיעין. מלר הקימה לפני חודשיים וחצי (16 ביוני) קבוצה סגורה בפייסבוק בשם "מורות משקיעות" שכיום חברים בה 15,500 אנשי חינוך, לרגע כתיבת שורות אלו. בקבוצה יש רעיונות על פעילויות בכיתה, יצירות, עיצוב, מתנות לילדים לתחילת שנה, הפעלות וגם שיתוף בתחושות והתרגשויות.  

"בהתחלה שיתפתי את הרעיונות על הקיר שלי בפייסבוק. קיבלתי תגובות מפרגנות ואוהדות, עד שיום אחד חברה שלי אמרה לי: 'את חייבת להקים קבוצת מורות משקיעות'. לא התייחסתי בכלל עד שאחרי כמה זמן היא שוב הפצירה בי: 'תקימי כבר קבוצה!'. בהתחלה צירפתי אליה כמה מורות שאני מכירה והן הוסיפו את המורות שהן מכירות וזה המשיך והמשיך. יש גם אנשים חינוך אחרים שמתעניינים – מנהלים, ספרניות, סייעות, כל מי שמעורב בתחום החינוך", היא מספרת.

אוהבת להעניק

- יש לך בכלל חופש ביולי אוגוסט?

"זאת שאלה מצחיקה. אני מאוד אוהבת את העשייה שלי וזה ממלא לי את כל הזמן הפנוי וכמובן גם את החופש. אם אני לא מכינה משהו, אז אני חושבת איך אני נערכת, איזה משחקים אני יכולה להציע לילדים ודרכם ללמד אותם על העולם. אני שואבת השראה בכל מקום, מהסביבה, מהילדים שלי, גם כשאני איתם בחופשה ומתפקדת כאמא".

- ואיך את מרגישה עם השכר שאת מקבלת ביחס להשקעה?

"אני יחסית הרבה שנים במערכת, המשכורת שלי לא גבוהה, אבל היא סבירה. היא עדיין לא תואמת את ההשקעה שלי. אני חושבת ששאלת השכר מציקה הרבה יותר למורות מתחילות.

שרית מלר: "שואבת השראה מכל מקום, גם בחופש"

"במקרים רבים, מאחר והתקציב לא מספיק, כדי ליישם את הרעיונות היצירתיים שלהם, מורים מוסיפים כסף מכיסם. לאורך השנים אני הוספתי כשלושים אחוז מהתקציב מכספי. המצב לא הגיע לרכישת שולחנות וכיסאות, אבל כדי לספק סביבת לימודים הולמת, חייבים להשקיע, במיוחד בפתיחת שנת הלימודים. לפעמים ועד ההורים מסייע".

"באופן חד משמעי - השמחה של הילדים, אני אוהבת לגרום להם לחייך. חוץ מזה אני נהנית לשתף את הסביבה שלי ואת המורות האחרות במה שאני עושה, אני אוהבת לראות את הסביבה מטופחת, כי לדעתי זו סביבה מושקעת והדברים שהם מושקעים בסביבת הילדים גורמים להם יותר לשמור על הסביבה. אני מאד אוהבת להעניק - לא רק לילדים, אלא גם לאנשי חינוך אחרים".

הכיתה של שרית

"פרידה מתלמידים מרסקת אותי"

מזל דלג'ו, מורה בבית ספר "יחד" דמוקרטי בחולון, מתחילה ללמד את השנה ה-34 שלה במערכת החינוך. גם היא חשבה כל החופש על התלמידים שיגיעו היום לכיתה. "פעם, כשילדי היו קטנים, ביליתי איתם. היום הם כבר גדולים יותר אז אני מוצאת את עצמי מתכננת מה אעשה עם הילדים בכיתה.

"השנה בניתי כיתה חדשה לגמרי, אחרי שנפרדתי מכיתה ו' שלימדתי במשך שלוש שנים. זה תמיד מרסק אותי מחדש. השנה הכיתה שלי הולכת להיראות כמו בית – יש לנו שולחן מחשב שהיה בחדר של הבן שלי, כוורת לספרים שהייתה בחדר של הבן שלי.

מזל דלג'ו: "הכיתה תראה כמו בית"

"אני תמיד מביאה דברים כאלה יפים לכיתה. עטפתי את כל הספרים מחדש. הכנתי מיצג של ציונות, והילדים הבוגרים עזרו לי בשבוע שעבר להכין את המסדרון – תלינו וילונות ומדף ושמנו עציצים (בסיוע של אב הבית). אני מאמינה שכשהילדים באים לכיתה, תהיה להם תחושה של בית – הכל אסתטי ומתאים, כי זה קודם כל בשבילם".

- למה ההשקעה הזו חשובה לך כל כך?

"הדבר היחיד שמחזיק אותי זו האהבה שלי לילדים. הציעו לי כמה פעמים משרות ניהוליות אבל סירבתי. אני רוצה לעבוד עם הילדים וזה היעוד שלי בחיים. אבל הכסף שאני מקבלת לא מצדיק לפעמים אפילו את ההוצאות שלי כדי לבנות את הכיתה.

"ילדים צריכים ללמוד בסביבה שקטה. ברגע שהסביבה לא שקטה ולא מזמנת, הם לא יכולים ללמוד. אני לא מוכנה להתפשר על זה ולכן אני מוציאה כספים מהכיס שלי, על חשבון דברים אחרים שאני לא עושה, כי חשוב שיהיו לי דברים מסוימים בכיתה".

"חברים שלי צוחקים עלי שאני מורה"

בקבוצת "מורות משקיעות" יש גם מורים משקיעים. אחד מהם הוא שמעון כהן, בן 28, שמתחיל ללמד בבית הספר השנה בתור מורה בחטיבת ביניים בתיכון "הרטמן" בירושלים, אבל נמצא במערכת החינוך כבר שבע שנים.

שמעון כהן: "אוהב לתת לתלמידים שלי להתבטא(צילום: עידן ברזילי)

"הייתי מנהל פנימיה, הדרכתי נוער. זו השנה הראשונה שאני מצטרף לחינוך הפורמלי, אף על פי שאני מאד לא אוהב את ההגדרות האלה. גם כשאני מכין מערכי שיעור לשנה החדשה, השיעורים שלי מאד לא פורמליים במובן הרגיל. זו לא הרצאה פרונטלית, כשאני עומד מול הכיתה. בעיני ההפרדה הזאת לא נכונה".

- איך אתה מרגיש לקראת תחילת הלימודים?

"קודם כל אני מאד מתרגש. השקעתי ימים ולילות כדי לתכנן איך ייראו השיעורים, איך תראה הכיתה, הדברים האלה מאד חשובים לי. אני כבר יודע איך ייראה המבחן הראשון ויש לי רשימה של שיעורים לכמה חודשים קדימה. אני פשוט יודע שבתחילת השנה יש עומס גדול ואז פחות נוח לעשות דברים בצורה מסודרת".

- איך הכנת את הכיתה שלך לשנת הלימודים החדשה?

"הייתי רוצה לסדר אותה בצורה של ח', כדי שהתלמידים ישבו מסביב, אבל לצערי יש יותר מדי תלמידים בכיתה ולכן נאלצתי לוותר על זה. בכיתה עצמה יש לוח מודעות שעיצבתי אותו בצורה של שיחת וואטסאפ, השקעתי בקירות בנושא תנ"ך ותלמוד. קירות שמצד אחד יש עליהם גם אפשרות לתלמיד להתבטא בנושאים שונים, אבל גם ללמוד מהם.

"בעיני, מורה צריך גם לדעת ללמד וגם לדעת להקשיב. למשל, בקיר של תלמוד יש סיכומי דברים חשובים, אבל יש גם מקום בו התלמיד יכול להוסיף את החומר הנלמד. יש מקום לתלמיד גם לכתוב קצת על עצמו – אני אוהב לתת אפשרות לתלמידים שלי להתבטא".

- איך הסביבה מתייחסת להיותך מורה?

"כשהחברים שלי, למשל, שמעו שאני הולך להיות מורה, הם צחקו עלי שלא יהיה לי איך לסיים את החודש, אבל אני חושב שאם באמת רוצים לכוון למקום של מעמד המורה, זה לא מתחיל ונגמר במשכורת.

"המשכורת זה משהו בנוסף. זה מתחיל באיך שההורים מדברים על המורה בבית. בחיים לא שמעתי את ההורים שלי מדברים דברים רעים על המורה. גם כשהם לא הסכימו איתו, הם דיברו עליו בכבוד.

"התלמידים סופגים מהבית את היחס למורה. אם ההורה אומר לדוגמה: 'המורה המפגר הזה לא עונה לי', גם הילד יחזור אחריו. זה קשור להבנה האם המורה הוא ספק שירות או משהו מעבר.

"אני לא רואה את עצמי כספק שירות. בשביל לקבל ידע, כל ילד יכול להיכנס לגוגל ולהרוויח את הידע לבד. אני מביא משהו אחר. אני בא כדי ללוות את התלמידים בתוך כל הסערות של העולם שלהם וגם כדי לגרום להם לאהוב ללמוד במשמעות הכי רחבה של המילה".