על פגישתם הצפויה של שמעון פרס ויאסר ערפאת אפשר, אולי, להחיל את מילות פזמונו העתיק של חיים חפר: "אח פגישה, פגישה שכזאת/ זה רק פעם בשניים דורות/ מה נשמע? איך הולך? אהלן/ זה את זה לא ראינו מזמן…/".
השניים, בוגרי מחזור א' (1992) של בית הספר באוסלו, יוודעו לפגישת מחזור: שערות שניהם הלבינו יותר מאז הפגישה האחרונה, וכיוון שחלף הרבה זמן מאז - יהיה להם הרבה מה לספר.
בעולם היום, שניזון כמעט רק מדימויים ומסמלים, רבים מהם שקריים, מייחסים לפגישה הזאת עולם ומלואו, כאילו הכל יקום או ייפול על לחיצת היד, החיוך ואולי מראה הפנים העגום וההודעה בסוף. כל כוס תה עם נענע תצולם ותרואיין בנפרד. המזה"ת יעצור את נשימתו למספר שעות.
כשם שאין להפריז - כך אין להפחית מחשיבות המפגש בין פרס לערפאת. אפשר, אפילו, שתצמח ממנו טובה לזמן מה: אולי יחדלו מן האש? אולי יהרהרו באפשרות לחידוש המו"מ המדיני?
האמת היא, שבתום 11 חודשי אינתיפאדה אין לתלות תקוות גדולות - אפילו לא בהפסקת האש ואפילו לא במו"מ מדיני. נניח לרגע, רק לרגע, ששקט ושלווה נחים על ארץ ישראל. הרועים יוצאים לאחו, הציפורים מצייצות.
אז מה? ברגע שיגיעו אל השולחן המדיני, יתברר מהר מאוד שאין על מה לדבר: לממשלה עם שרון, גנדי, ליברמן, עוזי לנדאו ואחרים אין מה"למכור" לפלסטינים. וכל עוד המצב האלקטורלי במדינת ישראל הוא כזה שמבטיח רוב לדעותיהם (ונראה שכך יהיה למשך זמן רב) - אין לפרס ולערפאת אלא לנסות ולהפחית את ממדי הכאב. וכך יחלפו ימים, שבועות ושנים, אנחנו והם נכרה קברים חדשים, הפרחים יקמלו על הקברים הישנים, וכך נמשוך ונמשוך ונמשוך - ובעוד שנה, שנתיים או חמש ייפגש פרס הנצחי עם ערפאת האלמותי לפגישת מחזור נוספת: מה נשמע? איך הולך? אהלן! זה את זה לא ראינו מזמן…
אדום במשטרה כחולה
התמונה העולה ומצטיירת מדיוני ועדת אור לחקירת האירועים במגזר הערבי בחודש אוקטובר ההוא היא מדהימה, מפחידה ומעוררת דאגה. המשטרה עומדת על דוכן העדים, עירום ועריה, ו - סליחה על הביטוי - מציגה את ערוותה בפני הציבור הישראלי - יהודים וערבים גם יחד. איום ונורא.
מצד אחד - הלב נכמר: השוטרים הכחולים נקרעים בימים אלה לגזרים במלחמה נגד הטרור בכל אתר בארץ. רבים מהם מסכנים את חייהם, ואחדים מהם - למשל, מפרקי הפצצות - מחרפים נפשותיהם למות. בכל מדינה נורמלית - ופעם גם במדינת ישראל - היו נושאים אותם על כפיים. "דודות" היו מרעיפות עליהם מכל טוב. ילדים היו שולחים תופינים בחבילות. מגיע להם צל"ש קולקטיבי.
מצד שני - הלב נסער: חבורה של חובבנים שלא ידעה מה לעשות ביום הנורא ההוא, יודעת מה לומר בימים הללו. אילו השקיעו, באוקטובר האדום ההוא, עשרה אחוזים משיקול-הדעת והמאמץ שהם משקיעים היום בתיאום-עדיות ובנסיונות להתחמק מאמירת האמת - אפשר היה, אולי, לחסוך אז בחיי אדם ובדם שניגר לשווא.
הוועדה אמנם טרם אמרה את דברה, אך לא צריך להיות נביא במחוזות-הולדתם של נביאי ישראל כדי לנחש ששלושת השופטים הנכבדים עלולים, או עשויים - הכל לפי המתבונן - לגרום "רעידת אדמה" בנוסח ועדת אגרנט אחרי יום-הכיפורים בצמרת המשטרה.
על רקע הצלילים העולים מוועדת אור כדאי לכבוד השר, עוזי לנדאו, להיזהר מדיבורים בסגנון "אצלי לא יהיו ועדות חקירה". אם במשטרת ישראל לא ילמדו, כבר היום, לקחים מאוקטובר האדום ההוא - יצטרך כל שוטר לצאת לעבודה עם עורך-דין צמוד, והשר לנדאו ירוץ מבוקר עד ערב מוועדת חקירה אחת לשנייה, לשלישית, לרביעית.
הקוז'אק במשטרה הכחולה מהבהב בימים אלה צבע אדום.
