כולם אויבים
חיסולו של אבו עלי מוסטאפה מוכיח, שלמרות שהגדרה רשמית של הרשות הפלסטינית כמדינת אוייב טרם נתקבלה, וספק אם תתקבל רשמית, ישראל כבר פועלת בהתאם.
מזה כמה חודשים שצה"ל מבקש מן הדרג המדיני שייתן לו הגדרה מעודכנת של היחס לרשות הפלסטינית. לאוזניים אזרחיות השאלה האם הרשות היא "אוייב" או לא נראית כמו דקדוקי עניות לא ממש חשובים; מבחינה מעשית, זו שאלה חשובה מאוד. חיסולו של אבו עלי מוסטאפה מוכיח, שלמרות שהגדרה רשמית של הרשות כמדינת אוייב טרם נתקבלה, וספק אם תתקבל רשמית, ישראל כבר פועלת בהתאם.
למרות הכשלון במוצב מרגנית, בצה"ל יש בשבועות האחרונים תחושה של הצלחה. השילוב בין כתרים מקומיים, שמטרתם למנוע פיגועים שעליהם יש התראה ממוקדת, לחיסולים המיועדים לפגוע בשולחיהם של המפגעים, נתפס בעיני ראשי הצבא כמדיניות יעילה, שעזרה להקטין את מספר הנפגעים היהודים.
ההגדרה מיהם "שולחיהם" של מבצעי הפיגועים היא שעומדת כאן למבחן; חיסולו של מוסטאפה, מנהיגו המוצהר של פלג באש"פ ואיש ציבור בכיר ברשות, מעיד שבעיני ישראל כבר אין שום הבדל בין ארגון לארגון, דרג מבצעי ומדיני. למרות ההכחשות היוצאות מירושלים, הפגיעה באנשים כמו מרוואן ברגותי, ואחריו גם בדרג האזרחי הבכיר של הרשות, כבר לא תהיה עליית מדרגה.
אישור החיסול מעיד, שהתפיסה שמוביל צה"ל השתלטה סופית על הדרג המדיני בישראל. הרשות, הארגונים הפלסטינים ומנהיגיהם בלי הבדל – כולם אויבים, כולם יעד לגיטימי לפגיעה.
דעת הקהל בישראל כבר הגיעה מזמן למסקנה הזו, וספק אם יהיה מי שיגנה את הפעולה או את ההנחה העומדת מאחוריה. חיסולו של מוסטאפה הוא עוד צעד בדרך למלחמה הכוללת מול הרשות, ולעימות האזורי שהיא עלולה להביא.
