שבוע שלישי על האי

חנוכת בית אגרסיבית

אתמול התחלנו את הלילה בניסיון לישון בבית שבנינו. למרות הבנייה על הגובה והמלכודות הכסופות המקיפות אותו מכל עבר, קיבלה את פנינו חולדה שהביטה לעברנו מגג הבית כאילו מודיעה: "המלחמה רק מתחילה!"

לא נכנענו ועטפנו את הבית ביוטה שקיבלנו לצורך מאגר מי הגשם. את הבית אנחנו בונים כבר יותר משבוע. בהתחלה ניקינו את האזור משיחים מטפסים וקוצים, עבודת מצ'טה של כמה שעות... לאחר מכן אספנו את העלים היבשים והעשבים מסביב כדי שיהיה אפשר לראות מני זוחלים שונים, בעיקר נחשים (כבר ראינו שניים בגודל מטר בערך, ירוקים, לא מסוכנים, לחולדות בכל אופן...). ניסינו לחפור בורות כדי להעמיד את העצים שיהוו את הבסיס לבית אבל לא הצלחנו לחפור בגלל שמיד פגשנו בסלע. האי כולו בנוי על סלע אחד גדול שעליו שכבה דקה של אדמה, לכן נאלצנו לחבר את היסודות לעצים שמסביב. לאחר מכן מתחנו קורות מסביב לארבעת היסודות ועליהם התחלנו לקשור ענפים דקים במרחק של סנטימטר האחד מהשני כדי ליצור את הרצפה. לאחר בניית הרצפה, האמורה לשמש כרמפת שינה (גובהה כ-180 ס"מ מעל הקרקע),קשרנו שני ענפים בצורת x, אחד מכל צד ובנינו בסיס לגג. על בסיס זה קשרנו ענפים מצד לצד כדי להניח עליהם את כפות עץ הדקל שארגנו מהם רעפים כמה ימים קודם.

בינתיים ספגנו מתקפה נוספת, הפעם היו אלה זבובי החול שהשאירו את חותם הניצחון על כל איברנו החשופים (וגם אלה שלא). עם שקיעת השמש הם הגיעו בהמוניהם ופשוט נגסו בבשרנו בלי רחם, כל חומר שהבאנו מהארץ למנוע עקיצות לא עזר. עד עכשיו לא פגשנו בהם, כי אזור המגדלור חשוף ונושבות שם רוחות חזקות, לכן זבובי החול לא מגיעים לשם. מלאים בעקיצות לא נכנענו, למרות חנוכת הבית האגרסיבית.

כאשר הירח המלא הגיע לאמצע השמיים, הוא כבר הבין שמשהו בממלכה לא רגיל. מלכי האי הולכים בשבילים חשוכים, אוחזים בידם שני שקים מלאים עלים שהם קוראים להם מזרונים (בדים שתפרנו מהם שקים ומלאנו בעלי קוקוס שיהיה מצע נוח לשינה), עושים את דרכם בחושך אל המקום בו הם אוהבים לישון יותר מכל. הדרך מהבית אל המגדלור מסוכנת בלילה, עמוסת בורות חצובים בסלע, צמחיה קוצנית וסבוכה, וחיות לילה שאך התחילו במסע הצייד שלהם (בשבילנו זוהי הפעם הראשונה שאנחנו הולכים ב"שבילי" האי בלילה, מה שהתגלה כאפשרי בליל ירח מלא). והירח שוב לא אכזב. בסופו של יום מלא תקוות ואכזבות, על גג המגדלור, העזנו בפעם הראשונה, להוריד את הסנדלים, להישאר יחפים, וגם ההרגל, זה שתמיד הופך הכל לשגרה לא עזר. קשה לעצום עין ולהפסיק להתפעל מאורו של הירח.

אולי מחר נישן בבית החדש

עלי הקוקוס אותם קלענו בימים הראשונים שינו את צבעם במהלך השבוע שחלף מירוק רענן לצהוב מדברי, אבל למרות זאת התאימו, כמו שחשבנו, לבניית רעפים על גג המחסה.

הנחת הרעפים על הגג היא מן השלבים האחרונים בבניית המחסה שלנו. לפעמים נדמה שבלי להודות בזה, אנחנו לא ממש רוצים לסיים את הבית החדש שלנו. נהנים מכל רגע של בנייה, אנחנו קצת מרגישים שכאילו זאת יצירה מיוחדת שלנו, שחלקים מהאופי שלנו טבועים בה. ישנה גם סיבה נוספת, והיא שכיף, יפה ומיוחד על גג המגדלור. אפשר כל יום לכתוב מחדש על החוויה של להיות בקצה המגדלור וכמה שנספר ונתאר לא נצליח להעביר את התחושה של "מלכי האי" החולשים על נחלתם מלמעלה. רוצים לצעוק כמו טרזן את צעקת מלך הג'ונגל, שגם החיות יבינו את ההתרגשות, ההרגשה של נשימה אחת של אויר צלול, שנכנס דרך האף וממלא את הריאות, מראה הירח שמשאיר פס רחב בצבע אדמדם כסוף על המים וכאילו קורא לך לבוא, ללכת בשביל שיצר לכבודך עד לפתח ממלכתו, הרגשה של יופי אמיתי, לא מלאכותי, לא מסורס ולא מוכתב. יופי מסובך מרוב הפשטות שבו, עשיר בגלל אותה צניעות תמימה ויפה.

הבית שלנו נראה כמו בקתה קטנה עם גג מצחיק בשל גודלו הקטן. האמת היא שהקו המנחה אותנו בבנייתו הוא החולדות. בגשם וברוח עדיין לא נתקלנו, ואין ספק ש"האויב" האמיתי שלנו על האי הן החולדות, שהופכות בכל יום ליותר ויותר אמיצות במלחמתן נגדנו. לפני שהגענו לאי סיפרו לנו אגדה על דייג שנהג לצאת יומיום לדוג לפרנסתו. יום אחד בזמן שעשה דרכו חזרה לביתו, רוח חזקה נשבה וסחפה את סירתו לאחד מבין חמישים האיים שמסביב לזנזיבר, באוקיינוס ההודי. מכיוון שהדייג איבד את השליטה על הסירה היא עלתה על שרטון ונפער חור גדול בבטנה. הדייג נאלץ להישאר על אחד האיים עד שיגמור לתקן את סירתו וכמונו, גם הוא נתקל בבעיה הגדולה של המלחמה בחולדות הרבות שכל הזמן מציקות ומנסות לנשוך. ולא… לא היה מגדלור, ובלילה השלישי הוא לא ישן בכלל, חיכה וחיכה, ארב לחולדות עד שתפס ארבע גדולות. את ארבעתן הוא הרג ואת גופן החתוך השליך מסביב למקום השינה שלו ומאז לא הגיעו אליו חולדות. ומספרים שגם על האי לא נשארו רבות (רק שכחו לספר באגדה איך הוא תפס אותן...)

למחסה שלנו יש שתי קומות: הקומה התחתונה ממוקמת כמטר מעל הקרקע ומשמשת כרמפה לציוד אישי וציוד נוסף אותו צריך להגביה מפני גשם והחולדות. הקומה העליונה הממוקמת 180 ס"מ מעל הקרקע מיועדת לשינה והיא זו המכוסה בגג רעפים. המחסה עצמו בנוי על גדותיו הסלעיים של האי וצופה לים, מבין הענפים הירוקים רואים את כחול הים שמתמזג עם תכול השמיים, נקודת תצפית שכל תצפיתן בצה"ל היה רוצה להעביר בה את משמרתו. לשבת ולהסתכל איך הגאות ממלאת אט-אט את המפרץ במים שהופכים לגלים המתנפצים על הסלעים ובמשך השנים יצרו בהם מערות. המטבח יבנה בימים הקרובים כיחידה נפרדת בסמוך לבית, מתקן לעישון ושימור המזון כבר כמעט מוכן. השירותים והמקלחת נמצאים במרחק של כ-5 דקות הליכה... בים... שם גם שוטפים כלים הודות ליתרונות הגאות והשפל. אולי מחר כבר נישן בבית החדש.