לא מלמדים לנהוג

שתי תאונות: באחת - שתי אחיות נהרגו, בשניה - שלושה בני משפחה נפצעו קשה.
בראשונה – הנהגת סטתה אל המסלול שממול והתנגשה חזיתית במשאית. אין כל סיבה נראית לעיין לסטייה הפתאומית. גם בתאונה השנייה סטה הנהג ממסלולו והתנגש ברכב שממול. שוב, אין סיבה נראית לעיין לסטייה מן המסלול.
המשטרה אומרת שלא ברורות לה הסיבות לתאונה, לכאורה הכל היה בסדר:
לא הייתה בעיה של מהירות יתר; לא נראה שהנהגים נהגו בפראות; מזג האוויר היה טוב; הראות הייתה טובה; תשתית הכביש סבירה; לא נראה שהייתה כאן התנהגות מכוונת.
ובכן מה קרה?
מדוע, למרות התנאים הטובים והנהיגה המתונה, סטו לפתע כלי הרכב מן המסלול?
מה שקרה הוא שהנהגים בשני כלי הרכב פשוט לא ידעו לנהוג היטב. ולא בהם האשמה. הם לא למדו לנהוג כהלכה, כי בישראל לא מלמדים לנהוג.
בישראל מלמדים לעבור טסט, אבל לא מלמדים ל נ ה ו ג.
לא מלמדים לבלום נכון ולא איך להאיץ כראוי. לא מלמדים לפנות, לא מלמדים להתמודד עם אובדן אחיזה, לא מלמדים להתמודד עם מצבים מסוכנים ועם טעויות של נהגים אחרים. לא מלמדים להכיר במגבלות של הרכב ולא במגבלות של הנהג. לא מלמדים איך להתמודד עם מצבי איבוד שליטה, איך לצפות קדימה ואיך להימנע ממצבי תאונה אפשריים.
לא מלמדים לנהוג.
וכדי להסיר ספק, אין מבחינתי כל משמעות למשך הזמן שבו החזיקו שני הנהגים ברשיון. גם לא ממש חשוב כמה קילומטרים נהגו עד היום. טעויות משתרשות והופכות להרגל. וכך היה הביצוע הקלוקל לרווח ולמובן מאליו. כאשר אתה לא לומד להיחלץ ממצבי מצוקה, לא תדע לעולם כיצד לעשות זאת ברגע האמת. כאשר אתה לא לומד להביט הרחק לפנים ולוותר על המטר הקרוב, תמיד תפספס את הצפוי לקרות. כאשר אתה לא מודע לכוחות הפועלים על הגלגלים וההגה, לעולם תהיה מופתע. כאשר לא תדע עד כמה קריטי הוא לחץ האוויר בצמיגים, תקינות רפידות הבלם, מבט רצוף וקבוע במראות הצד, פעולת ה-ABS ועוד ועוד, תמצא עצמך בפיגור אדיר לעומת ההתרחשויות.
ונראה כי למדינת ישראל לא ממש אכפת, כי משום מה המדינה אינה עושה דבר כרגע כדי לשנות את הקיים. שיעורי הנהיגה ובחינות ההסמכה הם ברמה שהספיקה, אולי, למצב התנועה בישראל לפני שלושים שנה, לא היום ולא עכשיו.
אבל שום דבר לא קורה בינתיים. הממונים חושבים תמיד שהנהג הוא האשם. ואם הנהג אשם אז צריך "לחנך" אותו כלומר לעשות קמפיין. ובכל הקמפיינים תמיד מצביעים על גורם אחד: הנהג פוחז. הנהג אחראי. הנהג רוצח. הנהג לא מבין כמה משמעותית נהיגה במהירות נמוכה ב10- קמ"ש על מצב הרקמות לאחר תאונה חזיתית.
ובכן, יש לי חדשות לאנשי משרד התחבורה והרשות הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים. הרקמות העדינות לא יסבלו גם פגיעה במהירות נמוכה יותר. אבל הן לא יפגעו כלל אם הנהג יידע מה לעשות.
חכם לא נכנס לצרות שמוכשר יכול לצאת מהן. במילים אחרות: רשות חכמה, משרד תחבורה חכם, מדינה חכמה היו דואגים לייצר מערך לימוד נהיגה כזה שבו באמת ובתמים היו מכשירים נהגים לנהיגה. ואז איש לא היה צריך לסמוך כשרונו של נהג אומלל להיחלץ ממצב שאיש לא לימד אותו כיצד לא להיקלע אליו מלכתחילה.

הלל פוסק, עורך ערוץ הרכב ב-ynet