שתף קטע נבחר

אופנה חדשה: אירלנד

עם כל קווי הדמיון בין אירלנד לישראל קל לשגות. זו טעות, ולו בשל העובדה, שפרצי האלימות הצפוניים לא מפרים את הפסטורליה והיופי. סיבוב פאבים בין צוקים פראיים וקו הים

דבלין הספרותית החוף של ג'ויס מסלול נסיעה נוף אירי 
איך מגיעים 

נתוני הפתיחה נשמעים לפעמים דומים מאוד. אירלנד וישראל מצטיירות לעיתים קרובות כמדינות אחיות. אוכלוסייה שמונה קרוב לחמישה מיליון, סכסוך שמצליח למלא מהדורות חדשות ברחבי העולם במשך עשרות שנים, קבוצות רבות השפעה בוושינגטון, ששומרות את הנושא האירי, או הישראלי, קרוב ללב המעצמה הגדולה, ביקורי שורשים של אמריקאים רבים, שהופכים את אירלנד או ישראל למעין בית שני.
עם כל קווי הדמיון האלה קל לשגות. זו טעות גדולה. הדמיון מצומצם מאוד וכדאי לנסוע עד אירלנד כדי להיווכח עד כמה גדולה הטעות. תהליך ההוכחה נעים במיוחד. אולי דווקא בגלל כל קווי הדמיון האלה אירלנד לא היתה יעד מבוקש כל כך עבור התיירים הישראלים עד לשש השנים האחרונות. גם כאן נדמה היה שהדמיון ההיסטורי ממשיך לתעתע. תהליכי השלום שהתנהלו במקביל באירלנד ובמזרח התיכון יצרו את ההרגשה שהעתיד השונה, הנינוח, התיירותי, עומד בפתח. אפילו השבוע נמתחו קווי הדמיון עוד צעד אחד: השלום המזרח תיכוני נראה רחוק מאוד ובצפון אירלנד, אחרי הסכם שלום היסטורי, שנחתם ב10- באפריל 98' פרצה לפתע אלימות מחודשת - שמערבת לפני הכל את הילדים - ועוררה סימני שאלה.
האבחנה החשובה הראשונה היא שאירלנד העצמאית, הריבונית, הקתולית לחלוטין, אינה חשה בדרך כלל את פרצי האלימות הצפוניים, שמתחוללים בבלפאסט, כחלק מן הסכסוך בין הרוב הפרוטסטנטי למיעוט הקתולי. יותר מחמישה מיליון תיירים נהרו בכל אחת מן השנים האחרונות לדבלין. יש לכך סיבות טובות.
העובדות שבולטות אולי יותר מכל לעינו של הישראלי המבקר באירלנד הן הצפיפות הנמוכה להפליא (שטחה של אירלנד גדול פי שלושה משטחה של ישראל ואוכלוסייתה קטנה יותר) והקרבה התמידית של קו החוף. (מדובר באי לא גדול שקו החוף שלו נמתח על פני 2000 ק"מ, יותר מפי עשרה מקו החוף הישראלי). שתי העובדות האלה, יחד עם תכונות מסוימות באופי האירי, הופכות את הביקור באירלנד לנעים כל כך.

דבלין הספרותית

סופרים עדיפים על פוליטיקאים

הגענו לדבלין ללא הכנות מדוקדקות מדי. לא היה לנו מקום לינה מוזמן מראש, או סידורים מדויקים להמשך הביקור. כבר כאן, בנקודת הפתיחה בשדה התעופה של דבלין, התבררו כמה עובדות: הנכונות האירית לעזור ולארח, עולה על רוב המקומות באירופה; הרצון והיכולת האיריים לארח בבתים פרטיים, בהם משכירים חדרים במחירים סבירים להפליא (כ-20 לירות שטרלינג לאדם עבור חדר וארוחת בוקר) מאפשרים לערוך היכרות קרובה ואינטימית עם האירים; המרחקים הלא גדולים מאפשרים לשכור חדר בפרברי העיר ולהגיע תוך דקות אחדות למרכזי הבילוי ובעיקר השתייה העיקריים.

כבר בלשכת המודיעין הראשונה התבררה עובדה נוספת: האירים הם האנשים הספרותיים ביותר שאפשר לפגוש היום על הפלנטה. הגברת בלשכת המידע הצביעה על רבעים שונים בדבלין תוך אזכור ההקשר הספרותי שלהם: כאן חי סמואל בקט, כאן כתב ג'ימס ג'ויס את ספריו, כאן חי גם היום שיימוס הייני, חתן פרס נובל לספרות, מכאן יוצא הסיור לאתרים הספרותיים של העיר ועוד ועוד. כל זאת מבלי שהבענו או רמזנו על עניין מיוחד בתחום הספרות. זה נראה לה מובן מאליו שמבקרים בדבלין ירצו לדעת מה המרחק בין מקום מגוריהם למקום שבו כתב בקט את יצירותיו, או לפאב שבו נהג ג'ויס לשתות בשעות אחר הצוהריים את הגינס שלו.

מה שנראה תחילה כסטייה קצת מוזרה התברר בהמשך כציר מרכזי ולא זניח. בכל מקום ברחבי דבלין מוצבים שלטים שמצביעים על ההקשר ההיסטורי-ספרותי שלהם, על מפות התיירות המקומיות מופיעים האתרים האלה בהדגשה מיוחדת. האירים פשוט גאים מאוד בסופרים שלהם. הם מציבים אותם בחלון הראווה. הם מעדיפים שהסופרים ייצגו אותם ולא הפוליטיקאים. יש בזה משהו מעורר הערכה. במקום השני קל להציב את המוזיקאים (שינייד אוקונר ו-u2 היו בולטים ביותר) ובמקום השלישי את הפאבים, צמתים חשובים מאוד גם בהקשר הספרותי, אבל בייחוד בהקשר המוזיקלי.

אחר צוהריים אחד השתרכנו במשך כמה שעות בסיור פאבים מוסיקלי מודרך. שני צעירים שנראו ונשמעו כסטודנטים באקדמיה למוזיקה, הבחור חמוש בגיטרה, הבחורה עם כינור, צעדו לפני קבוצה גדולה של תיירים מפאב לפאב ברחבי הרובע המרכזי של דבלין. בכל אחת משבע התחנות של הסיור קיבלנו הסבר על ייחודו המוזיקלי של הפאב, ייחודו ההיסטורי (מתי נוסד, בידי מי, איזה סופר או בן משפחת המלוכה לגם כאן פיינט בירה) ובעיקר הצטווינו לשתות ולהאזין לדקויות של המוזיקה האירית המסורתית, זו שקשורה בעבותות עבים מאוד לפאבים השונים. זה היה נחמד בתחנה הראשונה. קצת מייגע בשלישית, ומלווה בסחרחורת קשה בתחנות האחרונות. בעיה אחת לא נלקחה בחשבון בתכנון הסיור. לאורחים כמונו אין שמץ מיכולת השתייה המדהימה של המארחים. בתחנה השביעית כבר התייחסו אלינו בבוז גמור, כיוון שבפנים חיוורות הזמנו לימונדה.

חזור למעלה
החוף של ג'ויס

שכונת מגורים יוקרתית

במרחק כמה דקות נסיעה מדבלין ניצב על חוף סלעי מגדל אבן אפרורי, שהפך לאתר היסטורי. זהו, כך טוענים, המגדל שתיאר ג'ימס ג'ויס בפרק הפתיחה של "יוליסס". הספר של ג'ויס נחשב לאחת היצירות הגדולות והחשובות של המאה ה-20 ומגדל האבן נחשב לאתר תיירות. למרות שבדמיוני חשבתי שמדובר באתר מבודד ופראי, המציאות הובילה לשכונת מגורים יוקרתית בקצה דבלין, עם כמה וילות חביבות מסביב. על החוף הסמוך, בקור של תחילת חודש יוני, התעקשו כמה גברים להיכנס למים השחורים והקרים מאוד. הם העידו על עצמם שהם שייכים ל"מועדון השוחים בים" והתעקשו על כך שפעילות המועדון נמשכת כל השנה בחוף המגדל ובפאב הסמוך, לשם הם ממהרים כדי להתחמם מיד עם סיומה של השחייה. ההומור האירי, היכולת המצוינת הזו ללגלג על עצמם ועל הזולת (האחרון שהשתהה בפשיטת בגדיו ונכנס למים שתי דקות אחרי חבריו) מבלי שזה ייעלב חלילה, מבלי שמשהו כמו טפיחה על השכם ועוד בירה שחורה בפאב לא יסדרו, הכשרון האירי הזה חזר וחשף עצמו שוב ושוב. על הרקע הזה, הספר שהתפרסם לאחרונה גם בעברית "סביב אירלנד עם מקרר", המספר על בחור אנגלי שהתערב על כך שיצליח להקיף את האי של אירלנד בטרמפים כשלצידו מקרר קטן, הופך מתקבל לחלוטין על הדעת. בעיני האירים זו בדיחה לא רעה, שאפשר לדבר עליה על כוס בירה. משהו שדורש תגובה כמו: "ראש טוב, בוא נשמע מה יש לו לומר, לפסיכי הזה".

חזור למעלה
מסלול נסיעה

תה עם תופינים בסלון הפרטי

המכונית השכורה שלנו הבהירה שדרושים כמה רגעים של הסתגלות: הגה ימני, מוט הילוכים ביד שמאל, יציאה לעקיפה שמחייבת התבוננות ימינה ועוד הרגלים מוזרים. השוטר שבדק את הרשיונות שלי באחת הצמתים היה משוכנע לחלוטין שאני שיכור כאשר עם סיום הבדיקה, מבלי לחשוב הרבה, ניסיתי להיכנס ולנהוג בצידו השמאלי של הרכב. החיוך שלו נעלם כמעט לחלוטין, כאשר ראה אותי יוצא, מניף יד בהתנצלות ונכנס שוב מן הצד הימני. למרות הקשיים האלה כדאי מאוד לשכור מכונית באירלנד ולצאת לסיבוב ברחבי הארץ. דבלין יפה, תרבותית, מעניינת, אבל כמו תמיד עם ערי בירה, זו לא אירלנד. המסלול שבחרנו נראה לא יומרני כאשר שורטט על המפה והפך קשה קצת להשגה כאשר התחלנו לנסוע. הכבישים טובים אמנם, אבל צרים למדי וההתקדמות אינה מהירה כלל. נסענו מדבלין לכיוון דרום לקילקני, ממנה לקורק וממנה מערבה לקילארני ועוד מערבה ל"רינג אוף קארי" וצפונה לכיוון צוקי מוהר. זהו, פחות או יותר, הקצה הדרומי מערבי של אירלנד. מכאן המשכנו צפונה לכיוון לימריק ועוד קצת צפונה עד גאלוויי, העיר המתפתחת במהירות הרבה ביותר באירלנד. נסיעה רצופה מגאלווי מזרחה השיבה אותנו לדבלין. משך הסיבוב הזה, בתנאי שנוסעים במידה מסוימת של נינוחות, עוצרים הרבה בדרך, אוכלים, שותים וישנים מדי פעם נמשך כשבוע. לכל אורך הדרך יש אינספור מקומות לינה על בסיס בד אנד ברקפאסט. בכל אחד מהם ניצבת גברת אירית נמרצת, שערוכה להרבה יותר מאשר הענקת המפתח. בכפר קטן ליד קילקאני, למשל, אחרי שאישרנו את שביעות רצוננו מן החדר שהוענק לנו, אחרי שהנחנו את החפצים והתמתחנו בעייפות, הזמינה אותנו בעלת הבית, גברת מקהייל, כמו כל קודמותיה, לשתות איתה תה עם תופינים בסלון המשפחתי. היא הציגה כל אחד מבני המשפחה על פי תמונתו שניצבה על האח, האריכה במיוחד בסיפור על הבת השנייה, שנסעה לאוסטרליה ועובדת שם כאחות בבית חולים, שאלה בנימוס ובהתעניינות כנה על מקום מוצאנו והמליצה על מסעדה בה נוכל לאכול ארוחת ערב. ההיסוס הראשון עלה על פניה כאשר שאלנו אם יש בכפר פאב בו נוכל לשמוע הערב מוזיקה חיה. גברת מקהייל התחבטה בקול רם. "יש כאן 13 פאבים. היום יום שלישי. בתשעה, אולי בעשרה מתוכם ינגנו הערב להקות. אפשרות אחת היא שתעלו שמאלה במעלה הרחוב. תתחילו בפאב של צ'רלסטון, בצד שמאל ואז תמשיכו הלאה ל'כתר הזהב' ומשם ל'אריה הזהב'. זה לא רע. אפשר גם הפוך, ללכת ימינה ולהיכנס לכמה מקומות במורד הרחוב. אולי כדאי שאשאל את בעלי. הוא יידע טוב יותר". מיותר לומר שעצרנו במקום הראשון עליו הצביעה. היתה שם מוזיקה נפלאה שנגנה להקה שכללה משפחה שלמה – אבא בכינור, דוד מזוקן באקורדיון, אמא בגיטרה ועוד שני ילדים בכלי הקשה מוזרים. כל יושבי הפאב הצטרפו לשירה ולנגינה, בהם גם בעלה של הגברת מקהייל היקרה.

חזור למעלה
נוף אירי

צוקים מרופדים בדשא ירוק

האזור של צוקי מוהר הוא המרשים ביותר במסלול שתואר כאן. הצוקים עצמם מתנשאים לגובה עשרות מטרים מעל הים, תלולים מאוד, מרופדים בדשא ירוק ממש עד השפה, ובפרות שרועות במרחק לא גדול מקצה הצוק. יש כאן אמנם מגרש חניה גדול ואוטובוסים של תיירים שהגיעו מדבלין אבל קל מאוד לצעוד באחד השבילים המובילים לאורך כמה קילומטרים של צוקים מבודדים לחלוטין. ככל שמתרחקים מן החניון מבינים טוב יותר את הקסם של המקום. חלק גדול מן הקסם של אירלנד נעוץ בבדידות שהיא מאפשרת. יש הרבה יותר אירים בארצות הברית מאשר במולדת הישנה. בכל עיר יש מרכז למציאת שורשים משפחתיים (מין בית תפוצות מקומי), והאמריקנים באים כדי לראות מה היה אם סבתא לא עשתה עלייה לניו יורק.

בכל האזור שמקיף את צוקי מוהר יש נוף הררי סלעי ופראי מאוד, כזה שלא קל כבר למצוא באירופה. סקוטלנד ונורבגיה הן המתחרות הקרובות ביותר לפראות הזו שעולות כרגע על הדעת.

ההבדל הבולט הוא שגם באזור הפראי ביותר בדרום אירלנד יש עקבות אנושיים ממשיים מאוד ועתיקים מאוד. מעגלי האבנים והאתרים הקדומים האחרים של אירלנד הם עוד דרך להתבונן בארץ הזו. אתרים כאלה, חלקם נוחים וקלים לביקור והאחרים דורשים מאמץ לא קטן, פזורים בכל רחבי האי. חלקם מעידים על המורשת הקלטית הקדומה, האחרים מהווים עדיין תעלומה. משהו שאפשר לדון בו בהרחבה על כוס גינס בכל פאב שעל אם הדרך. שותפים מצוינים לשיחה כזו על מעגלי האבנים ומשמעותם אין שום בעיה למצוא.

חזור למעלה
איך מגיעים

ארקיע: טיסה ישירה

פעם זה היה מסובך. לא היו טיסות ישירות, וכדי להגיע לדבלין היה צריך לטוס ללונדון, או לבירה אירופית אחרת, ומשם, בטיסת המשך מעט מייגעת, לאירלנד. לאחרונה החלה חברת ארקיע להפעיל סדרת טיסות ישירות, היוצאות וחוזרות פעם בשבוע, בימי שני. הפעלת הסדרה החלה ב-9.7 ותמשך עד אחרי החגים. שעת יציאה: 17:50 והטיסה נמשכת כחמש וחצי שעות, כלומר מגיעים לאירלנד בתשע בערב לפי השעון המקומי (פער של שעתיים מישראל). שעת חזרה: 23:30. מחיר הטיסה הישירה (הלוך ושוב) 538 דולר. לסכום זה יש להוסיף מס נמל - 21 דולר.

ארקיע מפעילה גם תכנית טוס וסע: טיסה והשכרת רכב לשבוע במחיר 549 דולר לאדם + דמי רישום (47 דולר) ומסי נמל. אלה שמעדיפים לראות את אירלנד בטיול מאורגן בן שמונה ימים (שבעה לילות), כולל טיסה ומדריך ישראלי ייאלצו להיפרד מ999- דולר לאדם בחדר זוגי + דמי רישום, מסי נמל וטיפים.

עוד אפשרויות

הצעות נוספות של חברות אחרות לטיסות (לא ישירות) לאירלנד מעידות על עניין שיש בשוק ועל ניסיונות לסגור את הפער שנוצר בין הביקוש להיצע המוגבל.

אל על מציעה טיסה דרך ציריך. יציאה בתאריך 7.10, שעה: 5:15. מתל-אביב לציריך, ומציריך יציאה בשעה: 10:20 עם חברת cross-air. נחיתה ב-11:45 בדבלין. (זמן כולל כ-7.5) שעות.

לופטהנזה טסה דרך פרנקפורט. יציאה בתאריך 7.10, שעה: 4:30. מתל אביב לפרנקפורט, ומפרנקפורט יציאה בשעה: 10:05 לדבלין. נחיתה ב-11:10. מחיר: 499 דולר. חזרה בתאריך 14.10, יציאה מדבלין לפרנקפורט, שעה: 19:30, ומשם לתל אביב. נחיתה: 1:00 בלילה.

ניתן כמובן גם לטוס עם יתר החברות האירופאיות בטיסות לא ישירות. כולן מאפשרות טיסת חיבור לדבלין דרך יעד האם שלהן. זה לוקח יותר זמן וודאי לא זול יותר.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכבישים טובים אמנם, אבל צרים למדי וההתקדמות אינה מהירה כלל
יש כאן 13 פאבים. היום יום שלישי. בתשעה מתוכם ינגנו הערב להקות
ככל שמתרחקים מהחניון, מבינים טוב יותר את קסמו של המקום
מומלצים