אמריקה יוצאת למלחמה

מי שתיכנן וביצע את מתקפת הטרור על ארה"ב ביקש לפגוע בסמלים המובהקים ביותר של העוצמה האמריקנית: בבניין הגבוה ביותר בקו הרקיע של מנהטן, במרכז הסחר המפורסם ביותר בלב איזור העסקים של בירת הסחר העולמית, במפקדה של הכוחות המזויינים של ארה"ב. בבחירת היעדים הזו יש הפגנה של בוז תהומי ושנאה תהומית כלפי כל מה שאמריקה מייצגת.

בבחירת האמצעים יש הפגנה של חוסר מעצורים ברמה בלתי נתפסת כמעט. זה לא יפני אלמוני, הרוצח 900 בני אדם בתחנת רכבת תחתית באמצעות גאז בלתי נראה, כשהוא עצמו לא נמצא שם. זהו אדם מיומן, המחזיק בהגאים של מטוס ומנתק את עצמו מן האימה שבגוף המטוס מאחוריו ובבניין שלפניו. זהו אדם שמכריז על עצמו שהוא מפלצת, שכל דבר אנושי זר לה.

זוהי גם הכרזה שכל תוצאה של המעשה איננה ממין העניין. ברור שמהיום קווי התיחום הישנים של המלחמה בטרור כבר אינם קיימים. "מדינה תומכת בטרור" כבר אינה יעד לאיסורים רפים של מסחר, אלא מטרה לגיטימית לשימוש בכוח מלא. והאמריקנים, שממהרים לאסור על אחרים שימוש בכוח, כבר הוכיחו שהם מוכנים לאחוז באמצעים ההרסניים ביותר שיש לאדם כשהאינטרסים שלהם בסכנה. במובן הזה, המוסרות הורדו לא רק מעל אמריקה. כל מי שנתפס כלוחם בטרור, וישראל בכלל זה, ידיו חופשיות הרבה יותר משהיו עד לפני 12 שעות. יאסר ערפאת, שהבין במהירות את משמעותן של תמונות הפלסטינים החוגגים בעיני העולם, לא הזדרז סתם אל מצלמות הטלוויזיה, לגנות את הפיגועים.

צריך לזכור: ארצות הברית לא ערכה מעולם מלחמה בשטחה היא. כשיסתיים מניין ההרוגים יתברר שבכמה שעות ניספו אזרחים במספר שהוא עשרות אחוזים ממה שאיבדה ארה"ב בווייטנאם, הרבה יותר ממספר החיילים שנפלו בפרל הארבור. והזוועה הזו מונחת על סף הבית האמריקני. במקרים האלה, ארה"ב פועלת באורח מתודי וחסר מעצורים: מדינות שייתפסו כאחראיות יהיו חשופות לכל הארסנל האמריקני, מדינות שיתנו מחסה לארגונים שיימצא קשר בינם לבין הפיגועים יידרשו להוציא את ראשיהם לידיים אמריקניות, או לשאת בתוצאות. לצורך העניין, אין זה משנה איזה ממשל יושב בוושינגטון; אבל ג'ורג' וו. בוש לא יוכל להיות נחוש פחות משהיה אביו, במקרה חמור הרבה פחות.