קופנהגן תכל'ס

מטבע: כתר דני.

אקלים: בחודשי החורף, מאוקטובר עד אפריל, הטמפרטורה נעה בין מינוס חמש מעלות לחמש מעלות מעל האפס. בין מאי לספטמבר היא עולה לעשר עד 15 מעלות, ובקיץ מגיעה ל-20-15 מעלות.

מתי לנסוע: עונת התיירות נמשכת מיולי עד ספטמבר, מחירי הלינה עולים בכ-15 אחוז.

תחבורה: התחבורה הציבורית נוחה מאוד וקלה להתמצאות. לכל הפרברים ניתן להגיע בקלות ברכבת התחתית. המוניות נוחות אך יקרות בהשוואה לישראל. הדרך הטובה ביותר ליהנות מהעיר היא באמצעות אופניים, שניתנות לשימוש חופשי. העיקרון כמו בעגלות סופרמרקט: מכניסים מטבע, אותו מקבלים כשמחזירים את האופניים.

לא להחמיץ: את פסל בת הים הקטנה בכניסה לנמל קופנהגן. אטרקציה נוספת הוא המגדל העגול בלב העיר. גובהו 36 מ', והוא מספק נקודת תצפית מצוינת.

ולא פחות חשוב: בדרך הביתה לא לשכוח לעבור בסופרמרקט של הדיוטי-פרי בנמל התעופה. תוכלו למצוא שם היצע עשיר של דגים מעושנים, גבינות איכותיות, ועוד מוצרים מקומיים במחירים אטרקטיביים. מומלץ. מסעדות: המטבח הדני איננו מצטיין במקוריות. מי שמעוניין להכיר את המאכל הדני המקורי ביותר, שינסה את ה'סמור ברוד': מעין סנדוויץ' משוכלל מלחם שיפון שכולל בשרים או דגים ושלל תוספות. אגב, אין צורך להשאיר טיפ. הוא כלול במחיר.

אוכל ברחוב: המאכל העממי הנפוץ הוא נקניקיות, שנמכרות בדוכנים הפזורים בכל פינה בעיר, תמורת מחיר צנוע של 13-20 כתר. מומלץ עם חרדל, קטשופ, מיונז ובצל קצוץ מטוגן או חי.

ברגל: מכיכר העירייה למדרחוב, משם לכיוון המגדל העגול (סטור קאניקהסטרדה). לפנות שמאלה בשער האחרון ברחוב לתוך חצר עגולה שמסביבה בנוי מעון הסטודנטים הוותיק ביותר בקופנהגן. את הסיור הקצר אפשר לסיים בעלייה למגדל כדי להשקיף על העיר כולה.

ילדים: מוזיאון "אקספרימנטריום" בצפון העיר, ליד מבשלת הבירה "טובורג" . מוזיאון פעיל, המציג ומסביר תופעות שונות תוך כדי התנסות.

בתולת הים היא אחד הסמלים המוכרים ביותר של דנמרק. היא לקוחה מהאגדה של בן העיר קופנהגן, הנס כריסטיאן אנדרסן, המספרת על בתולת ים קטנה שבגיל 15 קיבלה רשות מאביה לעלות אל פני הים ולהכיר את בני האדם. גם הדנים, עוד מאז ימי הוויקינגים, נקרעו תמיד בין הרצון לחיות בשלווה בבית לבין השאיפה לפרוץ החוצה מהצפון הקר ולגלות ארצות חדשות. בזמנו של אנדרסן היתה קופנהגן קצה מרוחק ועני של אירופה, אבל זה לא מנע מדנים רבים לצאת ולהפליג בימים. חלקם הפכו לדייגים, אחרים לסוחרים, והם אלה שהעניקו לעיר את שמה - "נמל הסוחרים". לכבוד כל יורדי הים האלה הוצב בקצה הצפוני של נמל קופנהגן, ליד לנגה ליניה, פסל ארד, קטן להפליא, של בתולת הים.

גם היום יש למסחר ולספנות חשיבות יתרה בקופנהגן. רבות מחברות הספנות הגדולות מחזיקות את משרדיהן הראשיים בבירה הדנית, ושומרות בכך על מעמדו הבכיר של נמל קופנהגן בין נמלי העולם. מהנמל ניתן לראות את בית הנבחרים הדני, ארמון כריסטיאנסבורג. לא הרחק ממנו נמצאת הויברו פלאס, אחת מהכיכרות הרבות של העיר, שבה הוצב במאה ה-19 פסל ענקי של הבישוף אבסאלון. הבישוף מוצג כגיבור כובש ארצות, חמוש בגרזן, מוכן לקרב - עמידה די סותרת את החיים השלווים בקופנהגן, שהפכו במהלך השנים לנורמה.

קופנהגן מעולם לא נפגעה קשות במלחמות הרבות שפרצו באירופה, אבל ספגה את הזעזועים החברתיים שהתחוללו ביבשת. במרד הסטודנטים ב-1968, למשל, היתה סטורקהספרינגונאט, המזרקה בצדה השני של כיכר הויברו, מקום המפגש של הסטודנטים וההיפים. אבל בניגוד להפגנות האלימות בשאר ארצות אירופה ובארצות הברית, שרו הסטודנטים הדנים שירי שלום ואהבה, והמחאה הקיצונית ביותר שלהם היתה רחצת עירום במימי המזרקה. גם היום, בימי קיץ "לוהטים" (כלומר, כל טמפרטורה מעל 15 מעלות), אפשר לראות דנים קופצים למזרקה. קופנהגן היא תמהיל של עשירים ועניים, ישן וחדש, שמרנות וחדשנות, אופנות מכל הסוגים, פה ושם פוסעים ברחובותיה תמהונים מכל העולם - אבל שום תופעה חברתית לא מקבלת כאן ממדים קיצוניים.

שרידי השריפות הגדולות

רחוב ההליכה המפורסם, סטרוייט, העובר דרך הויברו פלאס, הוא המדרחוב הארוך ביותר בעולם. משני צדיו חנויות אופנתיות ובתי-כלבו גדולים, והמבחר מסחרר. בקרנות רחוב מופיעים אמנים ולהטוטנים, כשקהל רב עומד סביבם בשקט מופתי. הבניינים הישנים, הצבועים בגווני צהוב, משמשים כתפאורת רקע.

הדנים, המורגלים באיכות חיים גבוהה, אוהבים סדר וניקיון. עיצוב וטעם טוב הם מהקווים המנחים בעיר. קו הרקיע של קופנהגן מעולם לא הוכתם על-ידי גורדי שחקים מודרניים, וגם היום ניתן לראות מרחוק את צריחי הכנסיות של העיר, שכיפות הנחושת שלהן מזדקרות אל השמיים ומעניקות לה את הכינוי "עיר המגדלים". אינטימיות ואנושיות חמימה שורים על הרחובות הקטנים והציוריים בחלק העתיק של העיר, מאחורי רחוב ההליכה.

חנויות קטנות וקסומות, לצד מסעדות צמחוניות, הופכות את לארסביורנסטרדה וסטודיוסטרדה לרובע הלטיני של קופנהגן. הבתים העתיקים שמורים בקפדנות. חלקם שקעו במקצת, ואף התעוותו, אבל הם מתוחזקים היטב. הבתים האלה נבנו בעקבות שתי שריפות גדולות שפרצו במאה ה-17 והרסו את דרום העיר ומרכזה. הם מכונים עד היום "בנייני השריפה".

ב"כיכר הנזירים השחורים" בולט כבר סגנון חדש בעיצוב בתים: כולם באותו גובה והפינות שלהם חתוכות, כדי לאפשר לכבאים לנוע בקלות ברחובות הצרים במקרה של שריפה נוספת. הכיכר מוצפת היום מסעדות והיא אחד ממוקדי הבילוי המרכזיים בעיר. הדנים אוהבים לשתות, בעיקר בירה. הרבה בירה. בילוי ממוצע נגמר בדרך-כלל בבוקר, גם אם התחיל בצהריים.

מקום הבילוי הפופולרי ביותר בעיר הוא "ניו-האון" - הנמל החדש. בתי קפה, ברים ומסעדות שוכנים שם בצפיפות ומאכלסים תיירים ובליינים מקומיים. יש כאלה שקוראים לניו-האון "דרך המוות", בגלל המסורת של צעירי דנמרק שקובעת שבכל פאב בנמל יש לשתות כוס בירה - ולעבור לפאב הבא. בבוקר, כבר אין עם מי לדבר. הנמל החדש כבר לא פעיל. היום עוגנות בו רק ספינות ישנות, שיצאו משימוש. בימים חמים נוהרים לכאן המונים, באופניים ועם עגלות ילדים, כדי לתפוס שמש.

אופניים הם כלי הרכב הלאומי של הדנים, שרוכבים עליהם, על השבילים המיוחדים, בכל מזג-אוויר ולכל מטרה. תיירים יכולים לקבל אופניים בחינם, בתמורה להפקדת עירבון. אפשר לעלות איתם אפילו לרכבת ולרכבת התחתית, שבהן קרונות מיוחדים המותאמים לכך. גם רוב המכוניות בעיר מצוידות במתקנים לנשיאת אופניים.

אנדרסן כתב כאן

כן, גם המלכה הדנית רוכבת על אופניים. האופי הדני גורס "ינטה לואן", כלומר אל תחשוב שאתה טוב מאחרים. זה גם המוטו של משפחת המלוכה הדנית, שמקיימת קשר בלתי אמצעי עם תושבי הממלכה. בכל יום ב-12:00 אפשר לצפות בחילופי המשמרות בארמון, הסמוך למדרחוב. לפעמים נדמה כי קופנהגן קיימת רק באגדות: המלכה ואנשי המשמר נראים כחיילי צעצוע, הבתים הציוריים צבועים בצבעים עליזים, וכיפות הנחושת של הכנסיות זוהרות בשמש כמו מדף של ספר ילדים.

ואיך אפשר לכתוב על קופנהגן בלי להזכיר את טיבולי? "רק לתיירים", יגידו רבים מתושבי העיר על הגן היפה הזה שקיבל את פרסומו דווקא משום היותו כה דני. מספרים שוולט דיסני הגה את רעיון דיסנילנד כשישב בטיבולי. הנס כריסטיאן אנדרסן היה מבקר קבוע כבר מהעונה הראשונה של הגן, בו כתב רבות מיצירותיו, ביניהן את האגדה על הזמיר של מלך סין. טיבולי עצמה היא עולם של אגדות, מעין גרסה ממוזערת של הממלכה, המלמדת רבות על השקפת החיים הדנית.