ב-13 בספטמבר 1938 כתב ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, מכתב מפורט למלך ג'ורג' ה-6. לאחר שהתייחס לנאומו התוקפני של היטלר בערב הקודם, ולאחר שהזכיר דו"חות מודיעיניים מהימנים שקבעו כי היטלר כבר החליט לתקוף את צ'כוסלובקיה ולהמשיך מזרחה, הוא ציטט דיווח של הנציג הבריטי בברלין, שמסר כי היטלר יהיה מוכן להסתפק בפתרון שיוצע לו בדרכי שלום עוד באותו חודש. על רקע זה הציע צ'מברליין למלך שהוא יעשה צעד דרמטי ומפתיע ויסע לפגישה עם היטלר במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה אנגלית-גרמנית לאחר פתרון הבעיה הצ'כוסלובקית. ההמשך ידוע: ועידת מינכן בסוף אותו חודש, הקרבת צ'כוסלובקיה, והידרדרות למלחמת העולם השנייה, שפרצה בספטמבר 1939.
ב-13 בספטמבר 1993 הביא שר החוץ של ישראל את ראש הממשלה רבין לחתימה על הסכם אוסלו, במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה ישראלית-פלסטינית. ההמשך ידוע: "תהליך שלום", הקרבת חייהם של מאות יהודים ואלפי ערבים, והידרדרות למלחמת אוסלו, שפרצה בספטמבר 2000.
ב-13 בספטמבר 2001 לחץ שר החוץ של ישראל, תוך התעלמות מדו"חות מודיעיניים מהימנים, על ראש הממשלה שרון שיאפשר לו להיפגש עם יאסר ערפאת, במטרה לשנות את המצב. שרון, למוד הניסיון עם צ'מברליין ועם פרס, משתדל לבלום את הסכנה הצפויה באופן בלתי-נמנע כתוצאה ממפגש כזה בין הכבש לבין הזאב.
ב-11 בספטמבר 2001 הלמה הקואליציה של הטרור האיסלמי בארצות-הברית ובשאננות המערבית. בתוך הדיבורים על הצורך לכונן קואליציה נגד הטרור, קואליציה של האנושיים מול צמאי הדם, כבר נעשית אבחנה בין טרור לטרור ובין דם לדם. מי ששופך דם אמריקני – יוקע ויוכה; מי ששופך דם יהודי – יוזמן להשתתף בצדם של האנושיים. כך גורס לא רק השגריר הצרפתי בישראל (צאצא של מקריבי צ'כוסלובקיה), אלא גם שר החוץ האמריקני, הלוחץ לפגישה עם רב-המחבלים ערפאת, אבל בעצמו אינו שוקל להיפגש עם רב-המחבלים בין-לאדן, וגם שר החוץ הישראלי הלוחץ להיפגש עם הטרוריסט מספר 1, במסגרת המלחמה בטרור.
בספטמבר 2001 יש להזכיר לראש הממשלה שרון שהוא נבחר כדי להיות צ'רצ'יל, ולא כדי לאפשר לצ'מברליין להמשיך. צ'רצ'יל, כזכור, פעל למען הניצחון על אדולף היטלר: ללא מו"מ איתו תוך כדי המלחמה; ללא מו"מ איתו אחרי המלחמה; בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים; בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה; בלי ששרים וחברי פרלמנט בריטיים התרועעו עם האויב בזמן המלחמה.
שוב ושוב ספטמבר מתגלה כספטמבר השחור. לקראת תשס"ב יש לקוות שהפעם יפנימו האנושיים באמת את לקחי העבר ויכו בטרור בכלל, ובערפאת בפרט. עצם המחשבה על מפגש עם הטרוריסט ערפאת פירושה חוסר אמינות וחוסר עקביות במלחמה בטרור. תרומתה ההכרחית של ישראל, הן למאבק בטרור והן לשלומה ולביטחונה, צריכה להיות סילוקו הסופי של ערפאת.
ד"ר רון בריימן, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
