סוכות בקברי אבות
שנים רבות פקפקתי בנחיצותו של יישוב יהודי בחברון. טעיתי ואני מתנצלת, אבל יחד אתי חייבים עוד רבים התנצלות לשתי הנשים שנפצעו מיריות פלסטינים במערת המכפלה
יש לי נקיפות מצפון. מאז בואי לגוש עציון לפני כשמונה שנים, נסעתי לחברון פעם אחת בלבד, וגם בפעם ההיא אסר הצבא את הכניסה לחברון ברכב פרטי. הסתפקנו בביקור קצר בקריית ארבע, וחזרנו כלעומת שבאנו. שתי הנשים שנפצעו אתמול במערת המכפלה הצליחו להגיע עד חברון. הן באו לפקוד קברי אבות, ונורו בידי אויב שדעתו לא נוחה מהביקור באופן פרטי, ומהן באופן כללי. שני האמבולנסים שהביאו אותם לבית החולים חלפו על פני בכביש גוש עציון-ירושלים. קול הסירנה, שבגלל הרדיו ידעתי את סיבתו, השבית את שמחת החג, והפעיל מנגנון אזעקה גם בתוכי.
רשימה שלמה של אנשים ובתוכם אני חייבים התנצלות לשתי הפצועות. שנים רבות נהגתי לפקפק בנחיצותו של יישוב יהודי בחברון. לתומי סברתי כי אילו ביקשו לשכן בלב שכונה יהודית שיכון לזוגות צעירים ערבים, דעת רבים לא היתה נוחה מכך. חשבתי שיש מידה של הגינות בהפעלת קריטריון דומה – אך הפוך. הנחתי שדי בקריית ארבע לשמר את שמה הקדום של חברון ואת זיקת היהודים אליה. היה נדמה לי שכשם שכיבוש יהודי של הר הבית לא סילק משם את המסגדים ומתפלליהם, כך נוכחות ערבית בחברון לא תמנע ביקור כל-כך טבעי וכל-כך בסיסי של יהודים בקברי אבותיהם. טעיתי, ואני מתנצלת.
אבל יש עוד חייבי התנצלות ברשימה שלי: שדרן פופולרי שהזדרז לומר הבוקר את המשפטים הכה שחוקים וכה בזויים: "למה דווקא עכשיו, למה לשם?" אנשי שמאל ליברליים, שתפריטם הרוחני לא כולל ביקור בקברי אברהם יצחק ויעקב, וזה בסדר, אבל תפקידם החד משמעי ומעל לכל מחלוקת היה לאפשר למי שאינם חושבים כמותם לממש את אמונותיהם, בשם החופש שאת דגלו הם נושאים בגאווה, וזה כבר רחוק מלהיות בסדר.
וממשלת ישראל וראשה. אחרונה ברשימתי, וראשונה לאחריות, שעוברת שוב ושוב בשתיקה על מעשי הרג באזרחיה, ולא ממלאת את תפקידה הראשוני להגן עליהם. כאן לא יהיה די בהתנצלות.
בימים אלה, ימי סוכת שלום, צר לי לומר שממשלת האחדות נכשלה באופן מוחץ. בקושי רב אני כותבת את המלים הללו. צו פיוס הוא שמי השני, אבל הפיוס הזה היה לנו יקר מדי. פרס צריך ללכת. גם שרון. אני מרגישה הזדהות עמוקה עם מועצת יש"ע – וזה לא קורה לי כל יומיים - על שהחליטה אחרי שנת איפוק מרשימה לצאת נגד הממשלה. סוכת השלום לא הגנה על שני צעירים מקסימים מאלי-סיני, ולא מנעה פגיעה בשתי נשים שביקשו להתפלל ליד קבר שרה רבקה ולאה. מה שווה סוכה כזו?
סיפור חסידי יפה מספר על רב שהחליט שאנשים מפריעים לו, וביקש מאלוהים שישניא אותו על בני עירו. אלוהים נענה לתפילתו, ואכן רווח לו: איש לא בא לבקרו. אבל ביום הראשון של חג הסוכות, כשהגיע זמנו של האושפיז אברהם להיכנס לסוכה, נותר האורח לעמוד בחוץ. הוא, כך מסתבר, לא נכנס למקום שבו יהודים אחרים לא יכולים לשבת.
אתמול הוכיחה המציאות שליד מערת המכפלה קשה ליהודים אפילו לעמוד. איני יודעת מה חשבו על כך שלושת האושפיזין הגדולים – אברהם יצחק ויעקב הטמונים שם, אבל דבר אחד אני כן יודעת - את הסוכה הציבורית שלנו נצטרך כנראה לבנות מחדש.
