מלחמה פוסט-מודרנית

"החשיבות של תקיפות אוויריות נובעת מכך שכוחות קרקע אינם מסוגלים להגיע לעמדות ירי טובות, באותה מהירות שניתן להגיע מהאוויר. אין להם יכולת להשתמש בחימוש כבד ומדויק בתוך זמן קצר כפי שעושים מסוקי הקרב", אמר סגן מפקד טייסת בתחקיר של מבצע מיוחד.

לדברים אלה יש השלכה על התפיסה האמריקנית לגבי הפעלת כוח לאחר מהלומת הפתיחה מהאוויר. תפיסת הפעלה זו משלבת כוחות אוויריים וכוחות מיוחדים לכוח משימה אחד, שמדלג ל"מקפצה אווירית" ניידת בלב אפגניסטן, או סמוך מאוד לגבולותיה, למשך זמן קצוב. כוח כזה - שמורכב בעיקר ממסוקי קרב וסער, חוליות של כוחות מיוחדים לציון מטרות, ומטוסי תקיפה ותובלה שממריאים ונוחתים אנכית - קיים במרינס ובצבא האמריקני.

הוא מסוגל לנחות אי-שם במדבריות אפגניסטן, במרחק סביר ממחנותיו של בן-לאדן, ולהקים מקפצה אווירית שממנה יוצאים מזל"טים, יחידות לאיסוף מודיעין ואמצעים אחרים. בעקבות המידע שמתקבל, מוזנקים מסוקי ומטוסי קרב לתקיפות. בעוד שבעבר נעשה שימוש בפצצות וברקטות שלא פוגעות בשום דבר, כיום משתמשים בנשק מונחה מדויק, שיכול לפגוע בכל אוהל או מערה, ואפילו רוכבי פרדות והולכי רגל הם מטרות אפשריות. עד לאחרונה לא האמין איש ביכולתו של מסוק קרב לעסוק בסיכולים נקודתיים בהצלחה גדולה – יכולת שכבר הוכיחה ישראל בשטחי הרשות הפלסטינית.

ישראל אינה זקוקה למקפצות אוויריות כדי להגיע אל מובילי הטרור בשטחי הרשות, אבל האמריקנים זקוקים להן מאוד. המרחקים של בסיסי האוויר ונושאות המטוסים מהאזור המותקף גדולים מאוד, ויכולת התגובה נמדדת בשעות רבות. לכן יש להקים מקפצה אווירית בלב השטח או בסמוך לגבולות, ודבר זה יאפשר סיכול נקודתי של אנשי טרור, ודילוג לאזור ידידותי או לאזור משימה אחר. בצורת פעולה כזאת התפקיד היחיד שיישאר לכוחות היבשה הוא לאבטח את המקפצה האווירית.

הכוח האווירי, שהפך מזמן לכוח דומיננטי במלחמות, הולך ותופס עמדה דומיננטית גם במלחמות נגד טרור ונגד לוחמי גרילה. בצבא האמריקני מתקבלת המהפכה התפיסתית הזאת בברכה, מכיוון שלכל זרוע יש כוח אווירי משלה. אפשר לצפות שהאמריקנים, שמימשו את המהפכה הטכנולוגית ואת עוצמת הכוח האווירי במלחמת המפרץ ובמלחמת קוסובו, יפתיעו פעם נוספת במיצוי יכולות הכוח האווירי והטכנולוגיה הפוסט-מודרנית בלחימה נגד הטרור.

אל"מ (מיל) ד"ר שמואל גורדון, מומחה לביטחון לאומי, טכנולוגיה צבאית ולימודים אסטרטגיים