הפרדת כוחות

קבוצת פוליטיקאים עושה "פרומו" להפרדה חד-צדדית אך למעשה קוראת להפרדה כפויה, שתיכפה עלינו ועל הפלסטינים. לפעמים נדמה כי מתחת למטריה של הפרדה חד-צדדית מתאספים בעלי דעות שונות: החל מפינוי חד-צדדי עד לגבולות 1967, וכלה בטרנספר של הפלסטינים אל מעבר לירדן. חשוב להכניס מעט סדר ואולי גם היגיון להיפרדות. היא תתבסס על כמה עקרונות בעלי הסכמה רחבה, שאפשר לתאר אותם בפשטות ובקיצור.

1. היפרדות חד-צדדית אינה שואפת לפיתרון סופי של הסכסוך ואינה מעצבת גבולות קבע. הכוונה היא להיפרדות ולהיערכות שיצרו מצב נוח יותר לישראל ויאפשרו לנו כושר התמודדות טוב יותר לתקופה ממושכת, עד שיבשילו התנאים להסדר מוסכם על שני הצדדים.

2. השגת ביטחון מרבי. עד עתה, רוב המפלגות והתנועות נושאות שני דגלים: דגל השלום ודגל הביטחון. אולם הסיכוי להגיע לשלום בתקופה הנראית לעין הוא מזערי, ולכן נותר רק דגל הביטחון. היתרון החשוב ביותר של ההיפרדות החד-צדדית יהיה שיפור הביטחון האישי והציבורי של האוכלוסייה הישראלית. הקווים או "חגורות" ההיפרדות ייקבעו כדי לשפר יכולות מניעה, סיכול, ועצירה של חדירת מחבלים והחדרת אמצעי לחימה לשטח שבשליטתנו. הקווים ישענו על תוואים שולטים, על קווים קצרים, ועל מכשולים טבעיים ומלאכותיים.

3. מזעור אוכלוסייה פלסטינית. האזור בשליטתנו יכלול אוכלוסייה פלסטינית קטנה ככל האפשר. עיקרון זה חשוב מכמה סיבות: אוכלוסייה פלסטינית עלולה לשמש כמקור תמיכה, כאמצעי מסתור, כבסיס יציאה לפיגועים, וכמקום אכסון לאמצעי חבלה. כמו כן, השליטה באוכלוסייה כזו תגרום חיכוכים, עימותים וקורבנות משני הצדדים.

4. שמירת קלפי מיקוח לקראת הסדרים בעתיד. אסור לחשוב שאפשר להגיע להסדר רק באמצעות שוט – לחץ פיזי לא-מתון על הפלסטינים. צריך להציע גם גזר – נכסים ויתרונות אחרים שהצד השני יוכל לזכות בהם באמצעות הסדרים מדיניים.

5. אזורי A B C אינם קדושים. אזורים אלו נקבעו כשלבי מעבר לקראת הסכם שלום כולל, בתקופה מאוד אופטימית. השיקולים הביטחוניים היו משניים. כיום, כדי "ליישר קווים", ייתכן שאנחנו זקוקים לשטחים מסוימים שאינם שטחי A. אומנם אסור להגזים בכך, אך אפשר לחרוג משטחי A כאשר הצורך בחגורת ביטחון הוא חיוני.

6. הכרזה חד-צדדית על הרשות הפלסטינית כיישות מדינית בעלת אחריות מלאה למעשי אזרחיה. התנגדות ישראל להצהרת עצמאות פלסטינית היתה שגיאה, משום שהיא סייעה לרשות לברוח מאחריות. הכרזה חד-צדדית שלנו תטיל על הרשות אחריות לכל מעשה פיגוע, לתעמולה נגד ישראל, לחינוך, לכלכלה ולקיום זכויות אזרח אלמנטריות של אזרחיה. היישות המדינית לפי הכרזה זו תישא באחריות מלאה ליחסים הביטחוניים עם ישראל. עם זאת, ישות מדינית עדיין אינה מדינה. ישראל תוכל למנוע מהרשות לחתום בריתות ולעצב יחסים מדיניים עם מדינות עוינות לנו.

7. היפרדות כלכלית מהרשות הפלסטינית. בעקבות העימות המוגבל חל ניתוק כמעט מלא בין הכלכלה של ישראל לבין הכלכלה של הרשות. לטווח ארוך יהיו לכך השלכות חיוביות על הכלכלה של שתי הישויות. הרשות תצא נשכרת עקב פיתוח מקורות תעסוקה בתוך הרשות כתחליף למקורות התעסוקה בישראל. גם ישראל תרוויח באמצעות תיעוש של ענפי הבנייה והחקלאות.

8. יישום מדורג של ההיפרדות. ביצוע היפרדות והיערכות חד-צדדיות במהלך אחד עלול לגרום להתנגדות חזקה מאוד מימין ומשמאל, בארה"ב, באירופה וברשות הפלסטינית. אחת ההערכות המוסמכות טוענת כי ויתור על שטח יוסיף דלק למדורת האלימות. ההתנגדות עלולה לגרום לאי-יכולת להיפרד. לעומת זאת, ביצוע צעדים מדורגים, אפילו ללא הכרזה רשמית על תוכנית ההיפרדות, עשויה לזכות להצלחה.

לסיכום: העקרונות של היפרדות חד-צדדית אינם מושלמים, אך עשויים לשמש כמצע לדיון לקראת תוכנית יעילה ומועילה.