וולוו S60 AWD - משוודיה בהנעה, כפולה

הוולוו S60 עם הנעה כפולה עומדת להציב בעיה לא קלה לקוחות הישראלים של היצרן השוודי. שאלת הכוח או המוח המוחלטת, שמעלה גרסה זו, בהחלט תחשוף פן מסוים באישיות ובמניעיו האמיתיים של הקונה. האם הם תאבי כוח קל לתפיסה, או מחפשים ומבינים פתרונות חכמים ואלגנטיים יותר.
והשאלות האלה בולטות מרגע שמתייצבת ה-S60 השחורה והתמימה למראה בחנייה. השכנים לא יסתערו בשאלות, ומתדלקים בתחנת הדלק יחשבו שאתה עוד אדם מיושב ששיחק אותה. למען האמת, מלבד חובבי רכב מושבעים, טובים הסיכויים שאיש לא יזהה בה את הגרסה היקרה ביותר בסדרת ה-60 של וולוו.
וזה עוד לא הכל. כי גם בתנועה הסיכוי להתבלט קטן ממה שניתן להאמין. בניגוד ל-T5 החזקה, אשר הפכה לסמל כוח ברוטלי מתפרץ, ה-60 אינה רומסת לעפר את שותפיך למיאוץ הרמזורים, אינה משמיעה יללות צמיגים צמאים לאחיזה, ואפילו אינה משאירה סימנים כחולים על צוואר שותפיך לנסיעה.
כפולת ההנעה הזו בפירוש הרבה יותר רגועה ונעימה בכל המראה או שיוט. היא גם הרבה יותר איטית בקו הישר, אגב. לא רק על הנייר, אלא גם במציאות. כדי להעריך את ה-S60 עם הנעה כפולה צריך לצאת מהעיר, צריך למצוא את המקום הנכון…

הפגישה

את ה-S60 הכרנו לפני קצת יותר משנה. הדגם שנראה כמו גרסה מוקטנת וקלילה ל-S80, יצאה אז לדרך כיורשת של ה-70/850 המנוחה, והביאה לשיא את תוכניות פיתוח הפלטפורמה הגדולה של היצרן השוודי. המשפחתית הגדולה הוצגה בתחילה אמנם עם הנעה קדמית, אולם מכונית תצוגה אימתנית העונה לשם PCC, עם מידות דומות, הנעה כפולה וגרסה מחוזקת למנוע הטורבו, העבירה מסר ברור. שינויים צפויים בעתיד.
אבל הדברים לא התקדמו כפי שציפינו, ולפני חודשים ספורים, כאשר הוצגה כפולת ההנעה, גילינו למרבה הפלא שזו לא בדיוק הגרסה השרירית ביותר ל-S60. וולוו בחרו לשדך את המערכת דווקא למנוע הטורבו בלחץ נמוך שמייצר 200 כ"ס ולא ל-T5, עם עדר עצום ורב של 250 כ"ס.
לפי וולוו, למנוע החזק פחות מומנט בסל"ד נמוך, ויחד עם תוספת המשקל, הזינוק הראשוני היה נפגע. הם העדיפו לשמור את הכוחניות לגרסה סדרתית של ה-PCC, בעלת מנוע מעט גדול וחכם יותר, שתוצג בעתיד. אז יש למה לצפות בכל מקרה…

מצא את ההבדלים

שנה לאחר השקתה, ה-S60 נראית עדיין טוב, מעין תרגום מודרני למסר החסינות והבטיחות העתיק והנושן של וולוו. וכאמור, קשה ממש להבחין במי מדובר כאן, בין היתר מכיוון שהיא קרובה הרבה יותר במראה לגרסה הרגילה דווקא. וקשה להאמין שמישהו יבחין בממד גובה המוסיף 15 מ"מ, או היציבה השונה במקצת.
גם בפנים ההבדל מזערי, ומתבטא בזוטות ברמת המיתוג, או תוספות חשובות אך לא ממש נראות כמו בורר הגירטרוניק שמאפשר תפעול ידני. אפילו בליטת העברת כוח גדולה לאחור אין כאן. כי פלטפורמה זו תוכננה עם הנעה כפולה כתוספת עתידית מראש, ובמקרה של ה-60 אין שינוי ברצפה.
אבל בכל זאת זו אינה S60 רגילה, והצצה אל מתחת למכונית תגלה מתלה אחורי שונה מזה של הדגם הרגיל. וזו גם הסיבה למבנה ונפח שונים של מיכל הדלק אגב. כיול מתלים? השוודים חייבים היו להתאים את המערכת המקורית.
ורק כדי להסיר ספק, זו אינה הראשונה על פלטפורמה זו עם הנעה כפולה: הקרוס-קאונטרי עשה זאת קודם. אולם למרות ההשקעה הגדולה יותר, מדובר במערכת שונה לגמרי, קומפקטית וקלה מהוותיקה, המגיעה מיצרן שוודי בשם האלדקס. מערכת זו הופיעה במקור במכוניות על בסיס פלטפורמת הגולף של קבוצת פולקסווגן (אודי TT, ו-A3, גולף, סקודה אוקטביה, סיאט ליאון ועוד) אולם כאן מדובר בגרסה מעט שונה.
לכך יש לצרף כיול שונה של המערכת על-ידי אנשי וולוו, ושידוכה למערכות מחשב שונות. במקרה זה היא משודכת למערכת הוולקנו (הכינוי של וולוו למולטיפלקס), ניזונה מנתונים רבים לגבי אופי הנסיעה ובהתאם לכך בוחרת אחת משמונה תוכניות פעולה.
נשמע מסובך? חלק מיתרונות המצמד האלקטרוני היא דווקא הפשטות והקומפקטיות. בכל מקרה, לטובת חיסכון בדלק ושקט, עובר במצב של נסיעה רגילה מרבית המומנט (95%) לפנים. במקרים קיצוניים יכולה המערכת להעביר לאחור עד 95% מהמומנט.

נעימה כתמיד

רגע לפני ההתנעה אנו מקדישים תשומת לב מיוחדת לתא הנוסעים בעל הנדסת האנוש המוצלחת. אז נכון, וסביבת הנהג אולי אינה מפוארת או מזמינה כמו חלק מהמתחרות המגיעות מגרמניה, אך היא נראית ייחודית, מכובדת ובעיקר ברורה.
שילוב מערכת השמע, בקרת האקלים המפוצלת והמיתוג המשני על המשטח האפור, מותאם במיוחד לבחורים אנלוגיים ויראה מעט פשוט עבור דור הפלייסטיישן. לעומת זאת, אתם יכולים להיות בטוחים שזה קל לתפעול מהיר. במקרה זה, אפילו לקוחות מאד ותיקים של היצרן יהיו מסוגלים לקבוע את מזג האוויר ולבחור את המוזיקה…
מושבים עם ריפוד עור חלקי נאים ונוחים, וקל למצוא תנוחת נהיגה טובה. אולם כיוון גובה מוגבל של גלגל ההגה (כלפי מעלה) מביא להסתרת חלקו העליון של לוח המחוונים, בעיקר עבור חובבי תנוחה זקופה וגבוהה, כמונו. לצערנו, רק מושב הנהג מתכוונן חשמלית. חוץ מזה, אני אף פעם לא מתלהב מתאורת מחוונים שפועלת גם כאשר הפנסים כבויים. וכן, מאחור מציעה הוולוו את אותו מרחב פנים טוב בהשוואה למתחרות יוקרתיות כמו סדרה 3 או A4, אך פחות ממשפחתיות פונקציונליות יותר, אפילו אפורות ממנה כמו פורד מונדיאו.

יוצאים לדרך

ההתחלה, למען האמת, לא מרשימה במיוחד. לאחר שהורגלנו בדרמות של ה-T5, מזנקת ה-AWD כמו שפנפנה כנועה. היציאה מהמקום כה נינוחה וליניארית עד שקשה לשים לב לכך ששאר היריבים על האור הירוק נותרו הרחק מאחור – בין היתר פועל יוצא של מנוע מעודן ונעים מזה שב-T5.
בכל מקרה, יש ל-60 הזו מספיק כוח כדי להתמודד עם תוספת המשקל ותיבה אוטומטית עם יחסים לא קצרים ופערים מיותרים בין שני לשלישי. מהירות מרבית העומדת 210 קמ"ש קלה להשגה, ונתון ההאצה הרשמי לא רע בסופו של דבר - 8.5 ש'.
למעשה, התלונה היחידה כמעט לגבי יחידת הכוח הוא השאון שמתפתח תחת עומס. חמישיית הצילינדרים הופכת ללא סודית לגמרי ונשמעת "עסוקה ומאומצת" ופחות מעודנת כמו שישייה בטור בסגנון ב.מ.וו למשל. באותה הזדמנות, היינו משפרים גם את תגובת המצערת שאינה חדה דייה.
תיבת ההילוכים מתפקדת היטב, למרות שהיא אינה זריזה, אך כן בגלל שהיא מעודנת. תפעול ידני מאפשר נעילת הילוך מלאה והתיבה לא תעביר אותך עצמאית לעולם שכולו תת-כוח, וזה טוב מהמתחרים. הבעיה היחידה היא שלעתים התגובה להעלאת הילוך איטית מדי, ואז אתה בכל מקרה מזדחל מהרצוי.

פונים

"את ההבדל תרגיש בסיבוב" אמרו כבר על הרבה מכוניות, אבל כאן מדובר באמת צרופה. שילוב ההנעה הכפולה בוצע היטב, והיכן שהטורבו או הגרסה הרגילה (ואפילו הקרוס-קאונטרי) היו פורצים בהחלקת חרטום חסרות מעצורים, ה-AWD נותר נאמן לתוואי. זה מתחיל בכך שרמת האחיזה גבוהה, וממשיך בכך שהעברת הכוח לאחור מהירה ועקבית. ולא, זו אינה אימפרזה טורבו או אפילו יגואר X מבחינת הכיף הטמון במערכת, אך זו עדיין הגרסה המהנה ביותר של ה-60…
כניסה לפניה תחשוף תת-היגוי ראשוני, שיתפתח בדרך למספר תסריטים לפי החלטת המערכת: ריסון איטי והדרגתי שיגיע להחלקה קלה של ארבעת הגלגלים, ריסון מיידי שיתפתח לסחיפה מוחשית ולעתים, במקרים נדירים יותר (לרוב במהירויות איטיות יותר), אפילו מעבר בוטה של כוח לאחור עם החלקת כוח מתונה אך מהנה של הירכתים.
למכונית בקרת אחיזה (לא יציבות), שאינה ניתנת לניתוק, אך באופן ייחודי אינה מתערבת באופן תכוף. תנודות המרכב מדודות ומרוסנות, והרכינה בפניות אינה מוגזמת ומוסיפה לתחושת הביטחון. אגב, גם ההגה תורם למרות מחסור מסוים בהיזון חוזר, אך בשל פעולה מדויקת ומשקל נכון.
אתם מבינים ודאי, כי מבחינתנו משדרת ה-60 הזו תחושה מאוד יציבה ובטוחה, וקל להגיע עמה למהירות גבוהה ביותר. זאת אגב, גם כאשר תנאי הדרך אינם מזכירים את האוטובאן למינכן והאספלט דווקא נושא צלקות מהעבר. יכולת הבלימה טובה בראשית הדרך, למרות מחסור בהיזון חוזר מהדוושה הרכה. אולם תחת עומס גבוה, אותו מסוגלת ה-60 AWD לייצר בקלות, מורגשים סימני דעיכה. גם צמיגי הפירלי מאבדים יכולת כאשר העסקים והגומי מתחממים. מה לעשות, וה-P6000 כבר אינם מודרניים ועדכניים מספיק, והדרישה גבוהה במיוחד.
מה שיפה בכל העסק הוא שלמרות הדגש על יכולת דינמית נשמרת נוחות נסיעה טובה בעיר ובייחוד מחוצה לה. מבחינה זו היא עולה משמעותית על ה5-T.

בחירה טובה

לא סתם עסקנו כאן רבות בטורבו. עבור לקוחות וולוו זו ללא ספק המתחרה הקשה ביותר לכפולת ההנעה. היא זולה ממנה - 223,500 שקלים לעומת 238,000 שקלים - וחזקה משמעותית. ולמרבית הלקוחות, זה יהיה טיעון מנצח ללא ספק.
למרות זאת, כדאי להם לקחת בחשבון כי ב-AWD הם מקבלים מכונית מוצלחת יותר, שלמה נוחה ומהנה, וגם אם אין זה בולט ברגע הראשון, מהירה יותר – ונא לא לשכוח את תיבת ההילוכים העדיפה משמעותית.
אבל יש יריבות נוספות שאין להקל בהן ראש. כמו יגואר X כפולת הנעה אף היא. היגואר אינה יקרה בהרבה, ולזכותה דימוי ומראה סקסי. אולם הוולוו מאובזרת ממנה בהרבה (מה שמגדיל למעשה את פער המחיר), ומרגישה מודרנית, איכותית ואפילו זריזה יותר.
אודי A4, עם מנוע 3.0 ליטר? אפשרות לא רעה, בעיקר לאור תג המחיר התחרותי, הספק מנוע עדיף ותדמית ספורטיבית. אולם גרסת הקוואטרו תגיע רק בשנה הבאה וכלל לא ברור אם יתרון המחיר ישמר גם אז. ונכון, מותר לחייך כאשר מגלים לפתע כי דווקא לוולוו יש כאן הנעה כפולה בעוד אודי, שזה סימן ההיכר שלה, עדיין ממתינה.
בכל מקרה ברור שתג המחיר של ה-S60 עלול להיראות לרבים יקר מדי וירחיק לא מעט לקוחות פוטנציאלים. וזה חבל, כי זו ללא ספק הגרסה המוצלחת ביותר שלה.