מחפשים את נייט

משהו משונה באמת קורה לאחרונה לשחקנים כשהם חוצים את האוקיינוס האטלנטי, לשם ובחזרה. התנועה הזו, שבשנים האחרונות הפכה צפופה יותר ויותר, הניבה בתחילה בעיקר פירות צפויים: היה ברור שאחרי תקופת הסתגלות דראזן פטרוביץ' או טוני קוקוץ' יהפכו לשחקני NBA לגיטימיים. באותה מידה, אפשר היה לנחש שכוכבים אירופים כמו סשה דג'ורג'ביץ', שנעדרים את היכולת לעשות לעצמם מצב קליעה מול אתלטים ברמה שיש שם, לא ימצאו את מקומם. אבל ככל שיותר שחקנים אירופים עוברים לליגה הבכירה, כך גדל מספר ההפתעות.
פאו גאסול, למשל. גאסול הוא כשרון אדיר, שחקן עם יכולת כדרור ומהירות יוצאות דופן לגובהו. אבל אפילו בספרד הוא לא היה יותר מאשר כשרון-על שטרם בשל. בפליי-אוף האחרון הוא אמנם היה הגורם העיקרי לנצחונה של ברצלונה על ריאל, אבל גם בליגה וגם בנבחרת לא ראינו ממנו משהו דומיננטי באמת. לא היתה לו קליעה או תנועה יחידה שעליה אפשר לסמוך בכל זמן, לא היו לו יציבות או מנטליות של סקורר, שאיכשהו מוצא דרכים לעשות נקודות. היו לו, בקיצור, מעט מאוד דברים שינבאו שכבר במשחק הרביעי והחמישי שלו ב-NBA הוא יקלע 25.5 נקודות בממוצע.
או זליקו רברצ'ה. בעונה האחרונה בפנתינאיקוס הוא נראה כמו פגר מהלך. הכוח והערמומיות שהכריעו את מכבי ת"א לפני שנתיים ואת אולימפיאקוס פעם אחר פעם פינו את מקומם לאדישות, ולמה שנראה כמו שחיקה פיסית בולטת. הממדים של רברצ'ה טובים, יש לו מגוון תנועות יפה מתחת לסל, אבל אחרי העונה הקודמת נראה היה שקבלת הפנים שלו בדטרויט, והחוזה השמן לו זכה, מעידים יותר על הרצון של ג'נרל מנג'ר כלשהו להוכיח שהוא חכם על ידי יבוא אקזוטי מאשר על ערכו האמיתי. והנה, שבוע אחד בליגה וכבר רברצ'ה שופך על הראש של שיקגו 15 נקודות ו-9 ריבאונדים ב-18 דקות ומוביל את הפיסטונס לנצחון.
גם בין אלה שחזרו משם לפה יש הפתעות. אתמול ראיתי את דרגאן טרלאץ', שלפני שהקריירה האמריקנית שלו היה שחקן פנים מוביל, ושבוודאי למד בשיקגו כמה דברים על התגברות על שומר בודד מתחת לסל, מתקשה לקלוע מול שומר בינוני וחלש פיסית כמו גלאנדה מסקיפר בולוניה. מרקו מיליץ', שהגיע ל-NBA בגיל צעיר ונראה כל כך בשל לשם, מתקשה לעשות נקודות באחד על אחד. ומצד שני ז'אן טבק, שראה ב-NBA בעיקר ספסל, חזר למדריד יעיל, דומיננטי ומלא מרץ.
השורה התחתונה של ההפתעות האלה היא שהקריירה של שחקן היא עניין של הזדמנות, מי שלוקח אותה לידיים ומי שמסוגל לא להישבר כשהיא חומקת. נייט האפמן, שאי אפשר להקל ראש בעוצמת החלום שלו להיות שחקן NBA, מתקשה להפנים את העניין הזה. בקיץ נראה החוזה של רברצ'ה כהוכחה האולטימטיבית שמישהו עושה להאפמן עוול – אחרי הכל, נייט טחן אותו בגמר הסופרוליג. עכשיו מי שבחר את רברצ'ה ולא אותו נראה כמו גאון.
העונה של מכבי ת"א, ואולי קריירת האימון של דיוויד בלאט, תלויות ביכולת שלו להיכנס לראש של האפמן ולמצוא את המפתח שיוציא אותו מהמשבר. אחת האופציות היא לספסל אותו, אבל נגד טרוויזו ראינו שהאופציה הזו לא עולה על דעתו של דיויד, שחושש אולי ששאריות הביטחון של האפמן ייעלמו. את אופציית הדיבורים יש להניח שטוחנים במכבי עד דק.
על המגרש עושה רושם שנדב הנפלד מזין אותו יותר מכל אחד אחר, אבל בטרוויזו בחר בלאט להשאיר את הנפלד על הספסל – כנראה בגלל יכולת הקליעה הירודה שלו מול קבוצה שקלעה 52 נקודות במחצית אחת. כך או כך, הפתרון חייב לבוא בזריזות: ביום חמישי הבא אולימפיאקוס, הקבוצה הטובה ביותר בבית של מכבי, מגיעה ליד-אליהו.