ים המלח כמשל

כל מי שהתנסה אי פעם בשיח ישיר עם מקבלי החלטות ברמה הבכירה של הממשל הישראלי, יכול היה להתרשם לאחר מגע קצר כי ממשל זה עובד בשיטת ה"חפיף" הידועה. אין זה משנה כלל לאיזו מפלגה שייך הממשל, לא משנה מי הוא ראש הממשלה - השיטה אותה השיטה. למרבה הגיחוך, בהיותו אופוזיציה הוא יטען בדיוק את הטענה המובאת כאן, ומיד עם היבחרו והפיכתו לחלק מהממשל החדש, הוא יאמץ חיש קל את אותה השיטה: יכניס לעמדות מפתח את נאמניו, יתייעץ עם "המומחים" שדעתם תואמת את תפיסותיו וירחיק מסביבתו את אלה המציגים בפניו אתגרים שמעבר לאופק הפוליטי שלו. והאופק הפוליטי נמצא בתום הקדנציה שלו, ולעיתים קרובות מדי בטווח שנת תקציב.

הדבר החמיר בעשור האחרון, שהביא לשינויים מהירים עוד יותר בחילופי הממשל. פעמים רבות מדי מבצע הממשל הנכנס את היפוכו של הדבר לו התחייב בפני הציבור ונושאים קריטיים בכל התחומים או שאינם מטופלים כלל או שסובלים מפתרונות מאולתרים, שטחיים, מאולצים ולעיתים אף בגבולות השרלטנות הפוליטית.

להמחשת העניין אביא את הנושא הבא: ים המלח נמצא במצב של גסיסה. פני האגם הולכים ויורדים בקצב של 80-100 ס"מ לשנה. התופעה, שנחזתה מראש, ידועה זה עשרות שנים, וגם הסיבות לה. צריכת המים במדינות השייכות לאגן המים המזין את האגם, עולה ככל שעולה קצב ריבוי האוכלוסייה. האגם, בשל תכונותיו, הפך גם לאזור תיירותי משגשג, בנוסף למינרלים שמופקים ממנו. איש מבין מקבלי ההחלטות בתחומים הנוגעים בדבר לא עשה מעשה שימנע את תהליך ההרס המתמשך.

בשנים האחרונות החל האגם "לנקום". באזורים שונים על חופיו החלו להופיע בולענים, קרי: קריסות קרקע שיוצרות בורות ענק המופיעים בפתאומיות ומהווים סכנה לחיי אדם ולתשתית החקלאית והתיירותית בכל האזור. גם בנוגע לתופעה זאת לא נעשה דבר. מקבלי ההחלטות ממתינים כנראה לאסון שיעלה בחיי אדם. אולי יהיה זה אוטובוס על נוסעיו שייבלע בבולען שנפער מתחת לכביש שלאורך האגם. אז כפי הנראה יתווכחו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל אף אחד לא יוכל לטעון שלא היו מי שחזו את גסיסת האגם, שהזהירו מפני התמשכות התהליך ושהיו אף כאלה שהציעו פתרונות.

הבאתי עניין זה רק כהמחשה לדבר עמוק ובעייתי הרבה יותר - תרבות האלתור. יכולת אלתור היא תכונה חשובה ומקומה נכון ומוצדק במקום בו כשל התכנון בשל גורמים שלא נחזו מראש, תהה הסיבה אשר תהה. תכנון מוצלח הוא תכנון שנותן מענה נכון לגורמים ו/או לתהליכים שנחזים מראש ויש לו שולי ביטחון מספיקים על מנת לקזז שינויים שלא נחזו מראש. האלתור אינו מחליפו של התכנון. הוא בבחינת פתרון מיידי בנקודת כשל, עד למתן פתרון תכנוני נכון אחר.

הבעיה היא ש ה"שיטה" הישראלית מעמידה את האלתור כמערכת חליפית במקום התכנון. האמרה הידועה "נחצה את הגשר כאשר נגיע אליו" משקפת גישה זו. לדאבוננו, פעמים רבות אנחנו מגיעים לנהר ו..אין גשר, ובניסיון הצליחה לעיתים גם טובעים.

למדינת ישראל דרושה מערכת שתראה רחוק ושקוף, ולכן דרושה לה רשות לאומית לתכנון לטווח ארוך.