השפה העברית תחת כיבוש מיקרוסופט

בשבוע שעבר כתבתי כאן כמה אני אופטימי, למרות העוולות של מיקרוסופט כלפי המין האנושי בכלל והשפה העברית בפרט. הכתבה זכתה לכמה תגובות קשות, בעיקר בגלל הביטוי "התקן המכוער של מיקרוסופט לעברית". בהתחלה נדהמתי. מה, אתם לא סובלים בדיוק כמוני? ואז הבנתי: גדל כאן דור שבטוח ש"ככה כותבים עברית במחשב" ולא מכיר פתרון טוב יותר. כשאני חושב על זה, אני נהיה מריר כמו מאנץ' מ"רצח מאדום לשחור", וכנראה גם מעצבן כמוהו. בואו תשמעו למה.
אנשים בגילי עוד זוכרים איך זה להסתובב עם דיסקט של 360K ועליו מעבד התמלילים המופלא "איינשטיין", שהגיע בקובץ אחד במשקל נוצה, ועוד השאיר מקום לעשרות מסמכי טקסט. אבל מה שחשוב יותר, הוא ש"איינשטיין" הוכיחה שיכול היה להיות לנו תקן מצוין לעברית. אומנם את "איינשטיין" עצמה מיקרוסופט לא הספיקה להרוג, אבל התקן שלה לעברית הוא חיקוי עילג של הבשורה ש"איינשטיין" הביאה.

Olleh. כלומר hello!

התקנים השונים לעברית עוסקים בשני תחומים:
1) איך לייצג את האותיות העבריות (במחשבים, כל אות צריכה להיות מיוצגת על ידי מספר).
2) מה לעשות עם העובדה שעברית נכתבת מימין לשמאל, ומשפטים עשויים להכיל גם לועזית ומספרים.
בתחום הראשון היו פעם שלושה תקנים: אחד מיושן, אחד טוב, ואחד שעושה בעיות במדפסות של HP. מיקרוסופט בחרה בשלישי, ומהרגע שחלונות הפכה למערכת ההפעלה היחידה בשוק, לא נותר מי שיערער על זה. מאוחר יותר נוסף גם תקן לעברית ולשפות זרות אחרות של ארגון unicode (כלומר מיקרוסופט וכמה חברים). קיומם של שני תקנים הגדיל קצת את הבלבול ואפילו יצר חורי אבטחה (ראו קישור), אבל נקווה שבזה נסגר הנושא ולא צפויות לנו תהפוכות נוספות.
הנושא של כיוון הכתיבה מעניין הרבה יותר, בגלל שנעשתה בו טעות היסטורית, שהפכה את העברית לשפה קשה במיוחד. פעם הכל היה פשוט עד כדי טיפשות: אם המסמך הוא בעברית, כיוון ההצגה שלו הוא מימין לשמאל, את האנגלית והמספרים מקלידים הפוך.
המהפך הגיע עם תוכנת "איינשטיין", שאיפשרה לראשונה להקליד טקסט דו לשוני בלי לחשוב איך אומרים hello מהסוף להתחלה. בניגוד ל"עברית בת זמננו", אם הסמן היה מימין ל”o” של “hello”, חץ ימינה לא הזיז את המקש שמאלה, וחץ שמאלה לא העיף אותו לצד השמאלי של כל הטקסט האנגלי. שמאל הוא תמיד היד עם השעון, וימין – היד עם הסיגריה.
בכלל, "איינשטיין" התלבשה על היד כמו כפפה (יחסית אליה, "וורד" מרגיש כמו להקליד עם מגף על היד). היא היתה תוכנה צנועה מספיק, שצפתה מקרים בהם השיטה שלה (אלגוריתם) לקביעת כיוון הכתיבה לא תתאים למשתמש, והציעה אפשרות לעבוד גם במצב שבו אין היפוך אוטומטי של כיוון הכתיבה. במקרים של טקסט סבוך במיוחד, זה היה חיוני. איך אתם מסתדרים בלי זה? כנראה שאפשר להתרגל לכל דבר.

זרו לנו מלח על הפצעים

כשמיקרוסופט ניסתה לחקות את ההצלחה של "איינשטיין" היא עשתה טעות עקרונית:
אלגוריתם כיוון הכתיבה של "איינשטיין" נועד להקל על הקלדת הטקסט בלבד (ומי שרוצה לעבוד בלי הטריקים האלה – יכול). מיקרוסופט לקחה את החשיבה הזו צעד קדימה (מעבר לקצה הצוק): הטקסט מאוחסן בסדר שבו הקלידו אותו, וכל פעם שרוצים להציג אותו, צריך להשתמש באלגוריתם ההפיכה. הבעיה היא שצריך לנחש באיזה אלגוריתם השתמשה התוכנה ששמרה אותו. לכאורה – מיקרוסופט אחת, אלגוריתם אחד. בתכל'ס - נסו לתקתק "הלילה ה12-" ב"וורד 97", ואז לקרוא את המסמך ב"וורד 2000".
כדי לזרות לנו מלח על הפצעים, הכניסה מיקרוסופט את אותו אלגוריתם (בגרסאות שונות, כמובן) עמוק לתוך מערכת ההפעלה – אבל רק בחלק מהמקומות (ובכל גרסה של "חלונות", בחלקים אחרים), כך שכתיבת תוכנה שמציגה עברית בחלונות הפכה לסיוט (הסיוט לא נגמר. פשוט התרגלתם).
היו חברות ("קיוטקסט" ו"דגש" למשל) שעמדו בגבורה בכל העינויים האלה והוציאו מעבדי תמלילים למופת, שעבדו תחת חלונות בלי תמיכה בעברית (ואפילו עם, שזה כמובן הרבה יותר קשה ובלתי צפוי).
פשרה גאונית שצצה באיזשהו שלב היתה לאחסן כחלק מהטקסט גם הוראות איפה צריך להחליף את כיוון הכתיבה (כלומר – תעשו מה שאתם רוצים, רק תודיעו). השיטה הזאת נוספה גם היא לכל מיני תקנים בתור "אוקיי, אז גם זה תקני", ושם היא שוכבת עד היום. ומה קרה ל"קיוטקסט" ו"דגש"? הן הועפו מהשוק ונמחקו מהזכרון הקולקטיבי העברי.

הדברים שהילידים בישראל עושים לפעמים

ומה באינטרנט? המון אתרים השתמשו (ועדיין משתמשים) בתקן ברברי אך חביב שנקרא עברית ויזואלית, שגורם למערכת ההפעלה "לחשוב" שהטקסט הוא לועזי, ומונע ממנה "לעשות טובות" ולבלגן אותו. למרות החסרונות של עברית ויזואלית (ויש הרבה), היא מאפשרת לבעל האתר לדעת מה יראו כל המשתמשים שלו (ולא חשוב אם יש להם מק, חלונות, חלונות בעברית א' או חלונות בעברית ב').
מכון התקנים העולמי iso אפילו הוסיף את התקן הזה לרשימת "הדברים שהילידים בישראל עושים לפעמים", וקרא לו iso-8859-8. האגו של מיקרוסופט נפגע קצת, אבל היום יש ב-iso תקן נוסף (iso-8859-8-i), שמיועד ל"ילידים שעובדים עם מיקרוסופט". בכלל, iso מאוד גמיש בכל מה שקשור לילידים. למי שמתעניין בפוליטיקה של תקנים אני ממליץ לגלוש לאתר המצוין של ניר דגן, שמסביר איך לכל שני יהודים יש שלושה תקנים לעברית, ולמה עברית שפה כל כך קשה (או לפחות למה התרגלנו לחשוב ככה).