חיפושית לנצח

כבר כמה פעמים היה ג'ורג' הריסון קרוב מאוד למותו. לפני כמעט שנתיים הצליח להינצל מנסיון התנקשות בחייו, כאשר צעיר בן 33 פרץ באמצע הלילה לאחוזתו הענקית באנגליה, במטרה לפגוע בו ובאשתו אוליביה. הריסון, שנאבק בתוקפו, נדקר מספר פעמים בחזהו. רק שומרי ראשו, שפרצו אל החדר ברגע האחרון, מנעו מחיפושית נוספת להירצח בידי מטורף.
לפני ארבע שנים התגלה גידול ממאיר בגרונו של הריסון, שהיה מעשן כבד במשך שנים. הגידול הוסר, ונראה היה כי הוא יצא מכלל סכנה. אולם במרץ השנה הסרטן תקף אותו שנית, והריסון עבר בארצות-הברית ניתוח להסרת גידול מאחת מריאותיו. גם אז הוא לא איבד את האופטימיות. "אני עוד לא הולך למות עדיין, חברים", התלוצץ בפני מקורביו.
אבל בקרב הנוכחי על חייו הריסון לא שרד. חודשים ספורים לאחר שנודע כי הסרטן שב ופשט בגופו בפעם השלישית, פורסם השבוע בניו-יורק כי ימיו של גיטריסט הביטלס לשעבר ספורים. והתחזית התגלתה כנכונה.
טיפול ההקרנות החדשני שניסה הריסון בניו-יורק לא סייע לו, ובגידול הסרטני שפגע בראשו לא חלה שום נסיגה. בדיווח נאמר עוד, כי בשבוע שעבר ביקרו את הריסון בצוותא בבית-החולים בניו-יורק שני חבריו ללהקת החיפושיות לשעבר, רינגו סטאר ופול מקרטני, לפגישה שהוגדרה מרגשת.

ההתחלה: לנון ומקרטני מתנגדים

ג'ורג' הריסון, הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של הרולד ולואיז הריסון, נולד ב-1943 בליברפול, אנגליה. בבית-הספר למד יחד עם אחיו הצעיר של פול מקרטני. באותם ימים גילה את נפלאות הגיטרה, והחל לנסות את כוחו בנגינה. בשנת 58' כבר היה חבר בלהקה מקומית יחד עם מקרטני ולנון. הלהקה החדשה החלה בחזרות תחת מגוון שמות, עד שלבסוף נקבע השם שלימים שינה את פני עולם הפופ: החיפושיות.
בתחילה סירבו מקרטני ולנון לצרף את הריסון ללהקה, בטענה שהוא צעיר מדי. "הוא נראה ממש כמו ילד", אמר לנון, שהודה גם כי ניסה להתחמק מהצעתו של הילד להצטרף אליו לקולנוע. מקרטני היה זה שנכנע לבסוף. "ג'ורג' ידע לנגן יותר אקורדים מכל אחד מאיתנו", הודה. "למעשה, ג'ון ואני חיברנו את השירים הראשונים שלנו לפי אקורדים שהוא לימד אותנו". אבל למרות ההערכה שחשו השניים כלפיו, הריסון נותר תמיד בצילם. עד מהרה התבלטו לנון ומקרטני כמנהיגי הלהקה וכמחברי מרבית יצירותיה, והריסון התקשה לבסס את מעמדו. הוא נחשב תמיד השתקן, המופנם והחולמני מבין החבורה. למרות הריחוק היחסי מהזרקורים הצליח הריסון, בסופו של דבר, להטביע את חותמו על הלהקה. הוא ערך מסע ממושך בהודו וחזר עמוס בהשפעות צלילי המזרח, שאת עקבותיהם ניתן היה לשמוע באלבום האגדי "סרג'נט פפר". לימים הודו בתעשיית המוזיקה, כי הריסון תרם ללהקה האגדית הרבה יותר מכפי שניתן היה להבין באותה עת.
ובכל זאת, רק לאחר שהאימפריה התמוטטה, בשנת 1970, יצא הריסון לאור. "כל השירים שנחסמו במשך שנים פרצו החוצה", אמר אז. אלבום הבכורה שלו, "כל הדברים הם בני חלוף", הפך להצלחה ענקית. הריסון היה, למעשה, הראשון מבין חברי הלהקה שביסס קריירה עצמאית.
חוץ מדיסק מצויין, היה אלבום הבכורה של הריסון ניסיון פומבי ראשון להוכיח את עצמו כאמן ויוצר העומד בפני עצמו. אחרי שנים ארוכות בצילם של לנון ומקרטני, סוף-סוף היה גם הוא בקידמת הבמה. סוף-סוף יכל העולם כולו לראות, שג'ורג' הריסון הוא הרבה יותר מאשר האיש שמאחורי הגיטרה.

הפירוק: חש הקלה גדולה

ולמרות הרצון להוכיח את עצמו, הריסון ניסה ללא הרף להתחמק מאור הזרקורים. הסיקור העצום שנפל על "החיפושיות" בשיא גדולתם לא היטיב עימו. "לעולם לא אשכח את ההקלה הרבה שחשתי, כאשר הוחלט סופית לפרק את הלהקה", אמר אחרי הפירוק. "בתקופה האחרונה של 'החיפושיות' יצא כל הכיף מהעבודה, והרגשנו תחושת מחנק".
במהלך השנים שעברו מאז הפירוק התמקד הריסון לא רק בעסקי המוזיקה. הוא כתב אוטוביוגרפיה ("אני, עצמי, שלי") והקים חברת הפקות סרטים, שעמדה, בין היתר, מאחורי הפקת סרטי מונטי פייטון. הוא גם הקים חברת תקליטים משלו. ב-1982, לאחר שהוציא מספר אלבומים שלא עוררו עניין, החליט לפרוש סופית מעולם המוזיקה ולהתמקד בקולנוע. "התעייפתי מכל העסק", אמר. "אם אף אחד לא מנגן ברדיו תקליט שהשקעת בו חודשים של עבודה, אתה מאבד את הטעם". אבל הריסון לא הצליח לשמור מרחק מהתחביב בו עסק כל חייו. אלבום האולפן האחרון שלו, "ענן 9", יצא בשנת 87' ולאחר מכן הוא הקים הרכב צמרת בשם "הווילבורז הנודדים" יחד עם בוב דילן, טום פטי, ג'ף לין ורוי אורביסון.
בשנות התשעים העמיק הריסון את הקרע עם עולם המוזיקה, ולא חסך את ביקורתו מיוצרים עכשוויים. בראיון נדיר לעיתון צרפתי אמר, כי להקות כ"יו-2" ו"אואזיס" הן "זבל". הוא קבע, כי "הדבר הכי טוב שיש ל'ספייס גירלז' להציע זה את העובדה שאתה יכול לצפות בהן ולכבות את הסאונד". שורש הבעיה, טען, טמון בחברות התקליטים, שמתעניינות יותר בשיווק מאשר במוזיקה.
ולמרות ההכרזות הקשות, בינואר השנה הבליח הריסון שוב במצעדים: אלבומו הראשון, "כל הדברים הם בני חלוף", יצא מחדש בתוספת חמישה שירים. בתעשיית המוזיקה נזכרו כולם, שמדובר ביצירת מופת של מוזיקאי גאוני. אולי, היגגו מבקרי המוזיקה, לא הכל בן חלוף.
את ההוכחה הניצחת לכך, אגב, מספקת להקת הביטלס בעצמה מדי יום ביומו. ההרכב אמנם התפרק רשמית לפני עשרות שנים, אך הוא חי וקיים גם בימים אלה, כשהריסון היה על ערש דווי. ההצגה הרי חייבת להימשך, ולמרות מצבו הקשה של הגיטריסט, המשיכו נציגיו לעסוק במכירת הזכויות ליצירותיה של הלהקה. אפילו בסוף-השבוע האחרון נערכה פגישה בין נציגיהם של הריסון, סטאר ומקרטני עם חברה שרצתה להעלות גירסה בימתית לצוללת צהובה (ראו ידיעה נפרדת תחת "כתבות נוספות").

המחלה: מקבל את המוות בהשלמה

אבל את הגירסה הזו הריסון כבר לא יזכה לראות. הוא ורופאיו ניסו כבר הכל, ולמרות זאת לא הצליחו למגר את הסרטן שמקנן בגופו. "ג'ורג' הריסון יודע שהוא נלחם מלחמה אבודה ושימיו ספורים", אמר באחרונה מפיק החיפושיות לשעבר, ג'ורג' מרטין. "הוא אמר לנו שהוא קיווה שהסרטן פשוט ייעלם, אבל שהוא מקבל את המוות בהשלמה. הרי כל אחד צריך למות מתישהו. ג'ורג' יודע את זה, וגם יודע שפעמים רבות הוא היה קרוב למוות וניצל ברגע האחרון".
את המלחמה במחלה החל הריסון בסדרת טיפולים אינטנסיביים בשווייץ. הוא ורעייתו שהו בעיירת הגבול לוגאנו שבאיטליה, וג'ורג' חצה מדי יום את הגבול, כדי לעבור טיפולים בידי אחד המומחים העולמיים בנושא. בבית-החולים סיפרו, כי החיפושית לשעבר נראה רזה וכחוש, וכי הוא מקפיד לחבוש כובע, כנראה כדי להסתיר את העובדה ששיערו נשר כתוצאה מטיפולים כימותראפיים. רופאים במקום סיפרו לעיתונאים, כי הריסון עשה הכל כדי להסתיר את דבר מחלתו, ואף הגיע לבית-החולים במכוניות שונות.
בשבוע שעבר עזב הריסון את בית-החולים בניו-יורק, לאחר שטיפול רדיואקטיבי חדשני לא סייע בעצירת התפשטות הסרטן. לאחרונה הוא התאשפז בלוס-אנג'לס, שם הוא עבר טיפולים כימותראפיים נוספים. הריסון, בודהיסט משנת 66,' הקפיד להחזיק בידו אבן שחורה הקדושה עבור מאמיני הארי קרישנה. בתקשורת הבריטית דווח, כי הוא מתכנן לטוס להודו, על מנת למות בכפר קדוש ולעלות ישר לגן-עדן. זה כבר לא יקרה.