העולם של אתמול

לרגל החג, מקבץ נוסטלגיה עם הכוכבים של פעם, שעשו את חג החנוכה לשמח יותר, והביאו לנו שירים אהובים שנשארו לדורות. מלילך גליקסמן ועד צביקה פיק.

השירים המוכרים: "תני לי להחליט" ו"לא רוצה לישון".

"בפעם הראשונה שהשתתפתי בפסטיבל הייתי אחרי שתי לידות. הילדים היו בני שנה ושנתיים, ובכל פעם שעליתי לבמה ביקשתי משלישיית 'שוקולד, מנטה, מסטיק' לשמור עליהם. שמוליק קראוס בחר את השיר שכתב בחור צעיר ולא ידוע אז בשם אילן וירצברג. זו היתה הפעם הראשונה שריקי גל שרה כסולנית, ואחרי המופע הראשון פניתי אליה ואמרתי שהיא תהיה זמרת גדולה פעם.

"זה היה כיף, אהבתי להופיע עם הילדים וגם שילמו טוב. חוץ מזה 'תני לי להחליט' היה שלאגר מטורף שהחזיר אותי למצעד הפזמונים ולהופעות, ובזכותו קיבלתי את 'תו הזהב' של גלי צה"ל. עד היום מבקשים ממני לשיר אותו בהופעות. ההצלחה שלו היתה, לדעתי, בגלל שזו הפעם הראשונה שהופיע שיר מרד נגד ההורים, והילדים נורא נתפסו לזה. אם היו מזמינים אותי להופיע שוב בפסטיבל הייתי עושה את זה בכיף, אבל לא נהוג שוותיקים יעשו את זה. אני לא מעניינת את הילדים. הם רוצים את הכוכבים של ערוץ הילדים. אני אומרת שצריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון. העולם הזה הוא לצעירים ולכל דור יש את הטוב שלו. אני שמחה שגם הדור הצעיר מעריך את מה שעשינו אז".

אבי טולדנו: זעקה מהלב

השירים המוכרים: "למה במכות", "למה ככה", "חג יובל", "אבא", כתב את "שולם ברוגז" למייק בורשטיין.

"המרגש ביותר היה דווקא הזכייה במקום הראשון עם השיר 'אבא'. יורם טהרלב התקשר אליי ואמר שהוא גמר לכתוב את המילים ואם אני אלחין אותו הוא ירצה שאני אבצע. הוא הקריא לי את המילים ובתוך עשר דקות היה לי שיר. הזכייה הפתיעה אותי כי זה היה שיר נוגע ללב, מלנכולי ועצוב, כמו זעקה מהלב. לא האמנתי שילדים יקלטו אותו, אבל הוא עשה סערה ואני שר אותו עד היום. הילדים הכירו את כל המילים.

"הקטע הרע בפסטיבלים היה הניצול לרעה של הילדים. זה היה מרתון מטורף של ארבע הופעות ביום, והיה פשוט כואב הלב לראות אותם עומדים במסע המפרך הזה. הדבר היפה היה הקשר עם הילדים. למזלי הגעתי תמיד למקומות טובים, כך שהיה בינינו רומן די נחמד.

"הילדים של פעם הפכו עם השנים לקהל מסור, כמעט שפוט, ואני חושב שכשכבשת אותם כשהם היו ילדים הם שומרים חסד נעורים. הם קהל פוטנציאלי עתידי. אני מצטער שאני לא עושה יותר דברים כאלה ולא ממש ברור לי למה הפסקתי עם זה. השתתפתי כמעט בכל הפסטיבלים והייתי חוזר לזה בשמחה, אני חושב שיש מקום גם לזמרים ותיקים. בזמנו, שירי הילדים שהופיעו בפסטיבל נשארו הרבה שנים וליוו ילדות של הרבה מאוד ילדים דרך גני הילדים ובתי-הספר. היום זה אחרת."

צביקה פיק: כשילד רוצה חתימה

השירים המוכרים: "הסבון בכה מאוד", "כן אוהב לא אוהב".

"אחד הקטעים המצחיקים שהיו לי בפסטיבל היה כשהופענו בחיפה. אני לא זוכר מתי זה היה, אבל הקהל התפרץ לחדר ההלבשה והתחלנו לברוח החוצה והם רדפו אחרינו. זה היה נורא מצחיק, אלף ילדים שרצים אחרינו. ילדים, כשהם רוצים חתימה, לא מעניין אותם כלום. זה הדבר הכי כייפי בעולם - הופעות לקהל של ילדים. אי אפשר לעבוד עליהם, הם אמיתיים ואם הם אוהבים אותך, הם מאמינים בך עד הסוף ומגיבים אליך.

דודו זכאי: פוליטיקה של אמהות

השירים המוכרים: "למה הגדולים לא לומדים מהקטנים", "קבלי נא את השיר", "ילדים מפריחים בלונים", "כוכב מטייל", "כששואלים אותי"

"אני זוכר את תקופת הפסטיבל כבית חרושת של הופעות ואת המתח מאחורי הקלעים של האמהות של הילדים שהופיעו. היתה שם הרבה מאוד פוליטיקה של אמהות. בסך הכל זו היתה חוויה נחמדה וההפקה נחשבה מושקעת מאד במונחים של שנות ה-70. אני לא זוכר את כל השירים ששרתי, אבל בהופעות היום יש כאלה שמזכירים לי שירים ששכחתי מהם לחלוטין.

"'למה הגדולים' ו'יהיה טוב בארץ ישראל' הם שני שירים ששרדו, אבל יש הרבה שלא. בסוף השבוע של הפסטיבל אני זוכר בעיקר שהייתי מותש מהאינטנסיביות. אני חושב שהיום פסטיבלים קצת מיצו את עצמם. אז ההיצע היה קטן יותר מאשר היום, זה כל מה שהיה והפסטיבל היה אירוע לאומי. היום אני במקומות אחרים, ואני לא חושב שהייתי חוזר להופיע בפסטיבל, אבל כן הייתי חוזר להופעות בפני ילדים".

השירים המוכרים: "פסטי", "פסטי הבובה".

"כשהופעתי עם השיר 'פסטי', הייתי מאוהבת נואשות במתופף איקי לוי מלהקת 'ברוש' והוא ניצל את תמימותי. לפסטי היו נעלי לק שחורות. הוא לקח לי את הנעל והעיף אותה לקהל. כנראה שזו היתה הדרך היחידה שלו להעיף את הקרצייה הנדבקת שהייתי ממנו. התחלתי לבכות וזה כל מה שאני זוכרת מאותו הפסטיבל. מתקופת הפסטיבל אני זוכרת את עצמי בעיקר עייפה ומתאפרת. הייתי חולה על הקטע של האיפורים אולי בגלל שהייתי ילדה ובגיל חמש וחצי בנות אוהבות את זה. עברתי מהחדר של ציפי שביט לחדר של 'סקסטה' בשביל שהבנות תאפרנה אותי. זו היתה התקופה שבה גיליתי את הליפגלוס.

"מה שעצבן אותי היתה הביקורת על זה שהפסטיבלים הורסים לילדים את החיים. מישהו חשב פעם לשאול את הילדים איך הם מרגישים? אני יודעת שאני מאד נהניתי. בכל מקרה בפסטיבל לא סבלתי. סבלתי בבית-הספר וברחוב מזה שהייתי ילדה מפורסמת, ואז לא ממש ידעו איך לאכול את זה. אני חושבת שזה מה שהעיב על הקריירה שלי. היום הפסטיגל בכלל לא מיועד לילדים, אין שם בכלל ילדים חוץ מהמחרוזת הזו ששמים בה ילדים בשביל הקטע הייצוגי. לילד שלי לדוגמא אין מה לעשות שם. הוא בן שלוש ואותו לא מעניינת גלית גיאת. זה פסטיבל שבו ההורים ישמחו לראות את כל כוכבי 'לגעת באושר' שלהם, אבל לילדים קטנים אין מה לעשות שם.

"כשאני הייתי בת שלוש כן לקחו אותי לפסטיבל, כי אז הקונספט היה אחר, השירים נועדו לילדים, זה דיבר אלינו. אז המופע היה חי עם תזמורת חיה ורמת הריכוז שזה דרש מאתנו היתה גבוהה מאד. אם היו מבקשים ממני לחזור ולהופיע הייתי עושה את זה בריצה. אני מתה לחזור לבמה למרות שהיום אני בת 29 וכבר לא בת חמש. הבעיה היא שהיום, ככל שאתה יותר אידיוט, אתה יותר מצליח, ואני לא מתחברת למוזיקה העכשווית".

ציפי שביט: הנקות מאחורי הקלעים

השירים המוכרים: "כן נכון לא נכון", "ברבאבא", "מזמור לתזמורת", "אבגדה", "מר אפצ'י".

"אחד הקטעים המצחיקים היה, שמרוב בלבול בין מופע אחד לשני, התחלנו מופע אחד מהחלק השני שלו. זה היה מטורף. הילדים לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם. הילדים שלי גדלו בפסטיבלים והינקתי אותם מאחורי הקלעים, החלפתי להם, ביקשתי מזמרים שישמרו עליהם כששרתי או הנחתי.

"קטע נחמד במיוחד היה פעם עם ילד אחד שהלך לאיבוד. הוא היה צריך פיפי ובמקום ללכת לשירותים הוא הגיע לבמה. הוא היה מקסים ושרתי לו את 'אני איבדתי את אמא שלי' עד שהיא באה."

השירים המוכרים: "אבל חבל", "לא נעצור", "הדובון הלך לישון", "אברא קאדאברא" (עם שוקולד מנטה מסטיק).

"היום שרים בפול פלייבק, אנחנו שרנו חי והיו ארבע הופעות ביום, כשבלילה היו לי עוד הופעות משלי. חנוכה נמשך המון ימים והקול שלי פשוט נהרס, שני מיתרי הקול שלי הלכו והייתי צריכה לרוץ בין ההופעות לבית החולים כרמל לקבל זריקות. אז היום כשאומרים לי פסטיבל זה בערך מה שיש לי בראש.

"בימים ההם כל צמרת הבידור השתתפה בפסטיבל, והיה הוויי משגע של חברים לנשק מאחורי הקלעים. אני לא הייתי חוזרת לשם היום, אני לא בנאדם שמתגעגע ודי מיציתי את הקטע. לא חוזרים אחורה."

שולה חן: ניצחה את צביקה פיק

השירים המוכרים: "אמא", "איזה יום שמח".

"'אמא' היה שיר שאף זמר לא רצה לבצע כי חשבו שהוא שמאלצי. זה היה שיר איטי ובדרך כלל השירים האיטיים נחשבים כשירי פיפי, זאת אומרת השירים שבהם הילדים יוצאים לעשות פיפי. פייקוב כתב אותו, ובגלל שהגעתי אחרונה לבחור לעצמי שיר, הוא היה היחיד שנשאר. באותו הפסטיבל צביקה פיק הופיע עם 'שורום זורום' ואני חושבת שעד היום הוא לא מבין איך ניצחתי אותו.