נחלה במושבים: פתח לסכסוכים משפחתיים

עושר אינו מביא תמיד אושר. על נכונותו של הכלל הישן הזה יכולים להעיד היום הרבה מאוד מושבניקים, שהמיליונים המחכים להם מעבר לפינה לקראת הפשרות הקרקע הגדולות גרמו לסכסוכים מרים בתוך משפחותיהם.
יהודית, כמעט בת 80, גרה במושב בלב השרון. היא גידלה חמישה ילדים, אך במקום ליהנות בערוב ימיה מנכדיה ומניניה, היא נקלעה לסכסוך משפחתי מכוער סביב הנחלה שלה. על עומק השנאה שאליה הידרדרו בני המשפחה מעיד מכתב שכתבה ליהודית הקשישה אחת מבנותיה:
כבר לפני שנים נתת לאחד מילדייך את האפשרות לבנות את ביתו על נחלתך ולהיות בן ממשיך. אולם כדאי להבטיח את עתידך ציווית שהנחלה תעבור על שמו רק לאחר מותך. הו, כמה צדקת! כאילו ציפית שיבוא יום ותתקבל החלטת מינהל מקרקעי ישראל בדבר מדיניות תכנון ההרחבות במושבים במסגרת הפשרת האדמות החקלאיות, ושבעקבות החלטה זו תפרוץ מלחמת עולם בין ילדייך על חלקם בנחלה. והנה,

במקום לרוות נחת מהחלקה ומהנחלה, את מוצאת עצמך מוקד למתח, יריבות ושנאה בין ילדייך הרבים על הירושה. שהרי כל מטר אדמה בנחלה שווה כל-כך הרבה כסף, וכל אחד רוצה חלק בכך.
בלי שהוא באמת רוצה בכך, הבן הממשיך מוצא עצמו מייחל למותך המוקדם, כך שנחלתו העתידית לא תחולק. ילד אחד דורש פיצוי, ושאר הילדים נקרעים בין אהבתם אלייך לבין רצונם בנתח מנחלתך. לפתע נראה שהאהבה אינה כה מובנת מאליה, והיא מותנית בכך שתורישי לדור הבא.

חרם על האחות

דוגמה נוספת: באחד ממושבי השרון החליטו שלושה אחים למכור את החלקה שירשו תמורת 600 אלף דולר - בהתאם להערכת שמאי מקרקעין. האחות ובעלה סירבו למכור, והתגלע סכסוך משפחתי שנמשך כבר שנתיים. האחות הסכימה לבסוף לבוררות אצל עורך-דין, וזה קבע, כי האחים לא יוכלו למכור את החלקה - אלא רק בהסכמת האחות. אחד האחים מספר, כי בעוד שבעבר נהגו בני המשפחה להיפגש בשמחה רבה בחגים ובאירועים משפחתיים, הרי היום הם נפגשים רק יחד עם עורכי-דינם.
האחות טוענת כי היא בסך הכול מגשימה את רצונו של אבי המשפחה, שלעולם לא היה מסכים למכירת השטח, שעליו עמל כל חייו.
אבל הסכסוך עדיין בעיצומה: האחות ובעלה מוחרמים ומנודים על-ידי האחים, והחלקה עצמה מנוהלת על-ידי קרוב משפחה שחי במשק, משום שבני המשפחה אינם מסוגלים להגיע לשום הסכמה ביניהם.
ועוד דוגמה: במושב ליד חדרה נקלעו שני אחים למריבה קשה, לאחר שהבכור, אלוף-משנה בצבא הקבע, ביקש למכור את החלקה שירשו, אך רצה להפריש לאחיו הצעיר רק חלק קטן מהתמורה. האח הצעיר התעקש לקבל חצי מהתמורה ואיים: או חצי מהירושה - או שאטרפד את עסקת המכירה. בהתערבותם של קרובי משפחה נכנע האח הבכור, וכל אחד מהאחים קיבל 230 אלף דולר. הסכסוך, שנמשך יותר משלוש שנים והעכיר את האווירה בין שני האחים, הסתיים בסולחה במסעדה ידועה ביפו.


לא מדובר רק בשסעים משפחתיים, אלא גם בקרעים חברתיים. במושב יוקרתי בשרון טוענים החברים כי
מתבצע שוד לאור יום. כל בעל נחלה במושב זכאי למגרש של חצי דונם לבניית בית לאחד מבניו. בין הזכאים היו גם כאלה שאין להם כסף לבנות בית, ואת זה - טוענים החברים - ניצלו בעלי הממון במושב, והם חילקו בינם לבין עצמם 16 מגרשים שלא נוצלו. וכך יוצא שנוסף על נחלה יהיו להם עוד שני מגרשים בשיכוני הבנים, שערכם הוא כ-400 אלף דולר. כלומר, העשירים מתעשרים והעניים ימשיכו להיות עניים,
טוענים החברים המקופחים. לטענתם, כל זה נעשה תוך שימוש בחוק האגודות השיתופיות הישן, הקובע כי
קרקעות המושב הן בבעלות האגודה. בעלי העניין מנצלים זאת כדי לעשות בקרקעות כברכושם הפרטי.

מחפשים פרנסה

מקורה של המצוקה המשפחתית והחברתית הזאת הא תוצר לוואי של מהפכת הנדל"ן שעוברת על המושבים, ואשר נובעת מארבע סיבות מרכזיות: הגידול המואץ של האוכלוסייה במדינת ישראל, שקיעת החקלאות, עליית הפופולריות של המגורים בכפר והעוצמה הפוליטית הגדולה שבידי נציגיהם של החקלאים בכנסת ובממשלה.
כך זה עובד: לרשות כל מושבניק עומדות שלוש חלקות אדמה, ששתיים מהן אמורות לשמש אותו לעיבוד חקלאי (חלקה ב' ו-ג') ואחת (חלקה א'), הקרויה גם נחלה (משמשת אותו למגורים. על הנחלה מותר למושבניק לבנות שלושה בתים: לו ולמשפחתו (עד 160 מ"ר), לבן ממשיך (גם כן עד 160 מ"ר) ולהוריו (עד 55 מ"ר). המגבלה המרכזית שהיתה בתוקף כל השנים קבעה שהמגרש לבניית הבית לבן הממשיך הינו חלק מהנחלה, ולא ניתן למוכרו בנפרד.
במשך השנים הלכה ושקעה החקלאות הישראלית והפכה לעבודה שמקנה פרנסה רק בדוחק רב. בנסיבות האלה נהרו רבים מבני המושבים לערים הגדולות ולרוב לא הביטו בקנאה בבנים הממשיכים, שנשארו לגור בנחלות. שקיעת החקלאות דירבנה את המושבניקים למצוא פרנסות אלטרנטיביות. רבים מהם החלו לבנות על האדמות החקלאיות - בניגוד לחוק - מפעלים קטנים ובתי עסק שונים, אך הדרך אל הכסף הגדול באמת נפתחה להם בעקבות החלטת הממשלות לאשר הפשרות מסיביות של אדמות חקלאיות לבנייה.
נקודת המפנה היתה העלייה ההמונית מרוסיה בראשית שנות ה-90, שיצרה מצוקת דיור, אך נוצלה על-ידי ראשי הלובי החקלאי כדי להיטיב עם אנשיהם. כדי לפתור את המצוקה צריך היה ליצור מלאי גדול של אדמות לבנייה, והמאגר שנחשב לזמין ביותר היה אדמות המושבים והקיבוצים. ב-1992, בהיותו שר השיכון, קיבל אריאל שרון את החלטה 533, שקבעה כי חקלאים יקבלו 51% משוויה של קרקע שהופקעה מהם לצורכי בנייה. הפיצוי נקבע בהתאם לשווי הקרקע לאחר הפשרתה. כפי שפורסם לא פעם במדור הזה,
אחד הנהנים מההחלטה היה אריאל שרון עצמו )שיש לו נחלה בכפר-מלל(, אך הוא מעולם לא חשב שיש טעם לפגם בכך שהחלטות שהוא מקבל מיטיבות גם איתו.
החלטה 533 לא שרדה זמן רב, שכן קמה זעקה על כך שהחקלאים מקבלים פיצוי כה גדול על אדמות שאינן שלהם, אלא רק נמסרו להם בהשאלה לצורכי עיבוד. אולם התקדים נקבע, וכיום השאלה שעומדת על הפרק אינה האם יקבלו החקלאים פיצוי על אדמותיהם במקרה של הפקעה, אלא מה יהיה גודלו של הפיצוי הזה.
ההצעה שעומדת כעת על הפרק היא של ועדת מילגרום, אשר מתייחסת הן לנחלות והן לאדמות החקלאיות. לגבי הנחלות ממליצה הוועדה, שכל בעל נחלה יוכל לבנות עליה חמישה בתים - השלושה שהוא יכול היה לבנות עד כה (לעצמו, להוריו ולבן ממשיך) המלצות מילגרום אומנם עדיין אינן מיושמות - בין היתר בשל עתירה לבג"ץ שהגישה נגדן הקשת
המזרחית הדמוקרטית - אך די היה בהעלאת היוזמה הזאת כדי ליצור את המהומות המשפחתיות שתוארו בראשית הכתבה הזאת.
אבל זה עוד לא כל הסיפור. בעוד שבעבר לא ניתן היה לפצל את הנחלה, הרי היום מאפשר מינהל מקרקעי ישראל למכור את המגרש, שעליו עומד ביתו של הבן הממשיך, בנפרד מהנחלה.
ניתן אולי להצדיק מתן זכויות נדל"ניות מרחיקות לעת למושבניק על נחלתו, שעליה הוא מתגורר, אבל ועדת מילגרום מציעה לו פיצוי (בשיעור של 10%) גם על אדמות חקלאיות, שלעיתים מרוחקות קילומטרים מביתו. האדמות האלה מיועדות לבניית אלפי יחידות דיור. זאת ועוד, עקב לחץ הלובי החקלאי על ממשלת שרון, נראה כי תחלי הממשלה על הגדלת הפיצוי ל-20%.
פרויקט נוסף שקשור למסגרת זו הוא הרחבות מושבים וקיבוצים, דהיינו בניית שכונות קהילתיות במעגל החיצוני של המושב. השילוב של הגדלת זכויות הבנייה בנחלה ושל קבלת פיצויים שמנים על אדמות חקלאיות שמופשרות לבנייה, הוא שאחראי לאווירה העכורה בקרב משפחות רבות בהתיישבות העובדת.
בנים, שעזבו את המושבים ואת הקיבוצים לפני שנים רבות, נזכרים עתה בעברם ורוצים נתח מהעוגה הענקית.

תוכניות למאות שכונות

מספר נתונים שיבהירו בכמה כסף מדובר: בעקבות פנייתה לבגץ של הקשת הדמוקרטית הוקפאה ההחלטה על הרחבת המושבים. בחודשים האחרונים הורה היועץ המשפטי לממשלה להסיר את ההקפאה, ועשרות מושבים וקיבוצים ניצלו זאת כדי לשווק עשרות פרויקטים של שכונות קהילתיות. הקשת אומנם עתרה שוב לבג"ץ, וזה הורה להחזיר את ההקפאה לתוקפה, אך בחלון שנוצר הספיקו רוב המושבים במרכז הארץ ובצפונה לסיים את הליכי האישורים לצורך הקמתן של שכונות מגורים להרחבת היישובים. ועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות אישרה עד עתה בקשות
ל-518 יישובים בהיקף של 57,500 מגרשים. היקף יחידות הדיור שבגינן נחתם עד היום הסכם פיתוח עם המינהל עומד על 10 אלפים. הוא אשר אמרנו: כסף גדול עומד לזרום למושבים.
גם קודם לכן זרם לא מעט כסף למושבים - בעיקר במרכז הארץ - אם כי טיפין-טיפין. לדברי עדי צביקל, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, יאפים עשירים קנו נחלות ממושבניקים ובנו עליהן וילות ענקיות מנקרות עיניים. המחירים הגיעו עד לשלושה מיליון דולר. הפרוצדורה והתמחור קצת מסובכים: העירוני מנהל משא-ומתן עם הבן הממשיך לרכישת חלקתו. הבן הממשיך צריך לבקש את הסכמתו של ועד המושב,
וזה נוטל שיעור מסוים ממחיר הקרקע - אך יחד עם זאת גם מתנה את העברת הזכויות בעריכת בחינות התאמה לעירוני. בבחינות נבדקת יכולתו להתאים למרקם החברתי של חברי המושב. הבחינות מורכבות לעיתים על-ידי מכונים מקצועיים, ובמקרים מסוימים כוללים אפילו מבחן פסיכומטרי. זה משפיל, טוענת עירונית מרמת-השרון, שעברה באחרונה להתגורר ברשפון. מי שעובר את הבחינות מקבל פתק הפניה (תעודת הכשר).
יוחנן אס, סמנכ"ל רשת התיווך סנצ'ורי 21: בסופו של דבר נמכרת החלקה במחיר השוק, אך הסכום מתחלק בין המינהל, הוועד והבן הממשיך, שוויתר על זכויותיו בחלקה.
המהלך המורכב אינו מונע מרוכשים לעבור את התהליך - במיוחד כאשר הם חושקים בחלקת הקרקע במושבים אטרקטיביים, בעיקר בשרון. בחינות קבלה ממתינות במקרים מסוימים גם לאלה שרוצים להתגורר בשכונות הקהילתיות שנבנות במסגרת הרחבות המושבים.

השכונות הקהילתיות - החלום הישראלי

דוגמאות לכמה הרחבות מתוכננות בקיבוצים ובמושבים:
* קיבוץ מרחביה בעמק מציע 138 וילות, כל אחת על חצי דונם. בפרויקט מספר דגמים בשטח בנוי החל מ-105 מר, הכוללים 5-4 חדרים ועם אופציה להרחבה. המחירים: החל מ-175 אלף דולר.
* קיבוץ גשור שבדרום רמת-הגולן, ממזרח לעין-גב, מציע 115 וילות סמוך לקיבוץ. בפרויקט מספר דגמים - מ-106 מר ועד 215 מר על מגרשים בני 750 מר. הרוכשים, כמו בכל שאר המקומות המפורטים כאן, נהנים מכל שירותי הקיבוץ: בריכת שחייה, גני ילדים, מכבסה ועוד. המחירים: 102 אלף דולר לבית בן 4 חדרים; 124 אלף דולר - ל-6 חדרים. עד כה נמכרו 10 בתים - רובם לצעירים יוצאי הקיבוץ.
* מושב משמר-הירדן מציע 180 וילות בפרויקט הקרוי ורד הירדן. לציבור מוצעים שבעה דגמים של בתים - החל מ-95 מר ועד 180 מר בקומה אחת. טווח המחירים: 200-125 אלף דולר. הרוכשים יכולים לקבל מענקים והלוואות של איזור פיתוח א'.
* משמר-דוד הוא הקיבוץ הראשון שהפך ליישוב קהילתי בן 350 יחידות דיור בתוך הקיבוץ. המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה אישרה זאת לאחרונה, ובעקבותיו יבואו עוד רבים.
* קיבוץ אדמית, מזרחית לשלומי, מתחיל לשווק 200 וילות לצד הקיבוץ. המחירים: 120 אלף דולר לבית בן 4 חדרים (110 מ"ר). הנוף הנשקף מהבתים הוא מדהים.