הולכת עם הלב

פגישה עם לירון לב מעוררת במראיין תחושה חד-משמעית, ממש הכרחית בימים טרופים אלה - אין ספק, החיים יפים. נתחיל באיך שהיא נראית: מצוין, הרבה יותר טוב מכפי שהיא נראית בטלוויזיה. לי אישית לב זכורה כבעלת מחלפות ארוכות וחלקות. איך שהתחלתי לצפות ב"סיטי טאוור", התבאסתי: מה לעזאזל היא עשתה לשערות שלה, ומה זו התספורת הקצרה המזעזעת?
כמובן שטרום פגישתנו שמעה לב את חוות דעתי בטלפון. "מה, את לא אוהבת את השיער הקצר? את היחידה", הודיעה לי. כשהתראינו, נאלצתי להודות בטעותי.

קודם כל, אני חייבת לציין לשבח את המלתחה שלך בסידרה: סאחה על הבגדים העדכניים של מיטב המעצבים הצעירים בארצנו. הייתי אומרת שאת תוקעת הופעות שבהחלט לא אופייניות לדמות צפונית כמו שאת מגלמת.

"אין ספק, זה הרבה בזכות המלבישות", אומרת לב במבוכה קלה. "זוכרת את החצאית שבה אני מופיעה בפרקים הראשונים? נורא התלהבתי ממנה, החלטתי שאני קונה אותה. בסוף הצטלמתי איתה איזה שלושה שבועות ברצף, כבר צחקו עלי בסט ובסוף לא קניתי אותה. אבל אין ספק שאני מאוד אוהבת את המלתחה שלי".
לב, 22, פרצה לתודעה כשגילמה בגיל 16 את דמותה של איריס ב"רמת אביב ג'". אחר כך התגייסה לצבא, השתחררה ובשנה האחרונה נעלמה לגמרי מהכותרות, דבר שעוד נדון בו בשיחתנו. עוד בסוף שירותה הצבאי צולם הפיילוט של "סיטי טאוור", אלא שהעניינים החלו להתגלגל בדיוק עכשיו, ולב מצאה את עצמה בסיומה של הדממה התקשורתית, שוב מול המצלמות. היא מגלמת את מיכל, בתו הבכורה של ד"ר פלג (פולי רשף), האלמן החתיך מהפנטהאוז במגדלי סיטי טאוור.

בואי נדבר על מיכל.

"מיכל היא בחורה שמשתדלת לראות את הטוב בכל מצב, דמות חיובית עם קונפליקט גדול. מצד אחד, אמא שלה מתה לפני שבע שנים והיא תפסה את מקומה בבית, כשאבא שלה מטיל עליה הרבה אחריות. מצד שני, עכשיו יש בבית אשה חדשה, אורית (ענת עצמון). אז היא אומנם סוף סוף חופשייה ויש מי שידאג לבית במקומה, אבל מישהי אחרת תפסה את מקומה בלב של אבא שלה.
"מכאן מתפתחת העלילה. היא מתמוטטת, מאבדת שליטה על החיים שלה, הולכת לכל מיני מקומות שלא מתאימים לאותה ילדה טובה ואחראית שהיא היתה. בפרקים הבאים היא מורדת, משליכה את כל מה שיש לה ממנה והלאה".

ולשאלה הנצחית: איך זה לשחק מול אחיך עידו?

"הבטיחו שלא יהיו לנו סצינות יחד, ולא שהפחיד אותי לשחק מולו. למדנו משחק יחד, אבל פחדתי ממה שאנשים יגידו. בדרך כלל אני טוענת שמה שצריך לקרות יקרה, אבל כאן לא יכולתי להתחבר לתחושה הזאת. רבתי עם אמא שלי, רבתי עם עידו, אמרתי שהתקשורת תקרע אותנו ואנשים יצחקו עלינו, אבל אמא שלי אמרה לי: 'לירון, אתם תהיו טובים ולא משנה מה יגידו. אתם אחים, אתם ביחד'. כמה ימים לפני שהתחלנו לצלם כבר התחלנו לעבוד יחד, וראיתי שזה ממש נכון. ברגע שהצטלמנו הבנתי שאני אוהבת את הסצינות המשותפות שלנו. הוא נותן לי כוח, הוא נותן לי ביטחון. זה אח שלי".

אהבתי את הבדיחה הפרטית ביניכם, כשאת אומרת לו "אני שונאת שמסתכלים עלי", והוא אומר "גם אני".

"האמת שיש לנו המון בדיחות פרטיות, ואת יכולה לתאר שלפעמים אנחנו משנים את הטקסט. חיים רינסקי הבמאי מאוד פתוח. הוא אומר: אל תשנה מהות, אבל אתה יכול לשנות את הטקסט. גם התסריטאיות מאוד משתעשעות איתנו. בסוף אותה סצינה, כשאני סוגרת את הדלת ואומרת 'אדם, אדם, לא יפה, אני מפנטזת על אח שלי' - כל הצוות היה על הרצפה, ואני חשבתי באותו רגע על אמיר, החבר שלי".
אפשר להבין את חיבורה של לירון לב לסידרה. עכשיו היא גרה בבית דירות חדיש בשכונה יוקרתית, בשכנות לאחיה החורג, בנו של אביה החורג יורם גלובוס. החיים שלה יכולים למלא כמה וכמה פרקים ב"סיטי טאוור". כבר צוין יותר מפעם אחת שלא סתם אמא שלה, לאה גלובוס, יצרה את הסידרה. היא הביאה את החומרים מהבית.
למי שלא מתמצא, לאה גלובוס היתה נשואה לאבא של לירון, רני לב, שהוא אחיה של הזמרת עדנה לב, שהיתה נשואה בזמנו ליורם גלובוס. החבילה התפרקה, וצמד הגיסים מצא את עצמו מאוהב אחד בשני. הם התחתנו.
לירון לב לא ששה לדבר על חייה הפרטיים ועל המשקעים שיצרו בה גירושי הוריה. לאחר הרבה התלבטויות היא אומרת: "אנשים יכולים להגיד עלי מה שהם רוצים. אני מבינה שזה טבעי שאנשים יציירו אותי בתור ילדת שמנת מפונקת. ככה אנחנו, שופטים כל הזמן. אבל עד שאתה לא מכיר את הבן אדם אתה לא יכול לדעת מי הוא באמת. כל אחד והשק שלו, ולאף אחד אין חיים מושלמים. תאמיני לי, זה תלוי איזה בן אדם אתה, איך גדלת ואיך חונכת. אני חושבת שאת הדברים שאמא שלי לימדה אותי בבית, אף אחד לא יכול לקחת ממני.
"לא גדלתי עם כפית של זהב בפה. נולדתי בקריות, אחר כך עברנו לתל אביב וחיינו חיים רגילים, ואני לא שוכחת את זה. הכל השתנה כשהייתי בת 13, כשאמא שלי התחתנה עם יורם. לקח לי המון שנים להשלים עם מה שיש לי. הרגשתי שזה לא שלי, ועכשיו אני הולכת לספר משהו פיקנטי: אמא שלי ואבא שלי רני הכירו בג' באייר, ערב יום העצמאות, כשאמא שלי היתה בת 22. אמא שלי עזבה את הבית בג' באייר, ערב יום העצמאות, כשהייתי בת 12. לפני שבוע אני פותחת את היומן ורואה שתאריך היומולדת שלי, 17 באפריל, חל השנה בג' באייר. עשר שנים בדיוק לגירושין של ההורים שלי, באותו תאריך שהם הכירו והתגרשו, אני בת 22. שאלתי אנשים שמתמצאים בנומרולוגיה והם אמרו לי שעשר זה אחד ועוד אחד, התחלה חדשה, בה האדם מקבל אנרגיות חדשות להתמודד עם החיים שלו. הייתי ילדה קטנה כשזה קרה ולא יכולתי להתמודד ולהבין מה שאני מבינה היום. הגירושין השאירו בי צלקת, ועכשיו אני מקבלת הזדמנות נוספת להתמודד עם זה".
הזמן עשה את שלו. לב מספרת כי היא ביחסים מצוינים עם אביה, שנישא שנית והוליד פעוטה בת שנתיים העונה לשם שירה. לאמא לאה וליורם גלובוס ילד משותף בן שמונה, אורי. "אני בחרתי לו את השם. זה היה אחרי כל הבלגן, ואמרתי שהילד הזה יביא אור לכולנו".
ולב ממשיכה: "הכסף לא פותר לך את כל הבעיות בחיים. זה שיש לך אוטו יפה לא אומר שהכל טוב. השנה שעברה היתה לי שנה קשה מאוד. אם תשאלי אותי היום, אגיד לך שאני מאושרת, ולפני שנה הייתי אומרת לך שחרא לי. השתחררתי מהצבא ולא היתה לי עבודה, נפרדתי מחבר אחרי שלוש וחצי שנים ולא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי. עבדתי בעבודות מזדמנות: בר, ניהלתי חנות בגדים, אבל בעיקר התבלבלתי, התבלגנתי, הרגשתי שהאדמה התמוטטה לי מתחת לרגליים, שאין לי שום דבר להתמקד בו. לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד, מצאתי את עצמי נוסעת לחו"ל וחוזרת, נוסעת ועוד פעם חוזרת, בורחת, מחליפה דירות. לא ידעתי איפה למקם את האנרגיות. הרבה בזכות החבר שלי אמיר והאהבה שיש בינינו, הבנתי איפה אני רוצה למקד את האנרגיות שלי. בחרתי את הדברים הספציפיים שאני אוהבת ואני מתרכזת בהם וזהו. ברגע שיש לך סדר בדברים שאתה אוהב, אז הכל סבבה".
לב מתרכזת עכשיו בשלושה דברים עיקריים. "סיטי טאוור", החבר מזה עשרה חודשים אמיר, 24, מוסיקאי, ולימודי צורפות. "מאוד קשה לי להגיד שאהיה שחקנית כל החיים, למרות שברור שלא אעזוב את המקצוע עד שארגיש שמיציתי אותו לגמרי. קשה להיות שחקן בארץ, ולכן אני מתמקדת בעוד תחום שמעניין אותי, לומדת עיצוב תכשיטים בבית הספר 'עינבר' אצל מורה מדהים בשם גבי. זה נותן לי סיפוק".
חוץ מזה, היא לומדת קבלה. "אני לא רוצה לדבר על זה. מפריע לי שזה הופך לנושא מרכזי בכל כתבה. בכל מקרה, אני חושבת שכל אחד מחליט איך החיים שלו נראים. אני מסתכלת על החיים שלי ועל המשפחה שלי ואני מאמינה שאנחנו מצליחים בגלל עבודה קשה, שלא נעשית על חשבון אחרים. כל אחד סוחב עליו שק גדול. אם תיתן ותיתן, הוא תמיד יתמלא חזרה. אם תשמור את הכל לעצמך, הוא יתרוקן. רק אתה אחראי אם יהיו לך חיים טובים או לא".