גורמי שמאל קיצונים, בעצמם ובאמצעות שליחים ("מכתב הקצינים"), מנסים להציג את מאבקה של ישראל בטרור כמאבק שווא על שלום ההתנחלויות, וטוענים שאילו ויתרנו על ההתנחלויות היינו מגיעים אל השלום ואל המנוחה והנחלה. כדאי להזכיר ש"השלום" שהחל באוסלו אינו אלא השלמה עם הטרור, שלא לומר כניעה לו.
20 שנה אחרי מלחמת שלום בגליל, אשר התגלגלה ככדור שלג ממבצע למלחמה ולצירוף המלים המבלבל "מלחמת שלום", מן הראוי לעצור ולבחון, שמא נקלענו למלחמה מסוכנת הרבה יותר, הראויה לכינוי מלחמת של"ט, "מלחמת שלום הטרור". של"ג נולד כניסיון להתמודד עם הטרור של הארגון לשחרור פלסטין בחזית הצפון ולהביא שלום לגליל, והוליד מאבק עם ארגוני הטרור הפלסטיניים והאיסלמיים גם יחד. תהליך אוסלו נועד לומר שלום לטרור של אותו אש"ף, אך הביא גם הוא למאבק בשתי זרועות המלקחיים של ארגוני הטרור של ערפאת: החילונים "הפרגמטים" מצד אחד, והדתיים "הפנאטים" מצד שני, שמטרתם הסופית זהה: השמדת ישראל.
במלחמת של"ג נזרקה לחלל הסיסמה היומרנית של "סדר חדש בלבנון". במלחמת של"ט היעד מגלומני הרבה יותר: "מזרח תיכון חדש". אז, למדנו בדרך הקשה שהתנאי ההכרחי להצלחה במבצע יזום ורב-ממדים הוא אחדות. היום, לצערנו, לקח זה טרם נלמד. אז, ראינו כיצד בקיעים בעורף פוגעים בכוחות בחזית. היום, תוצאת "תהליך השלום" היא מצב שבו כל הארץ חזית וכל העם צבא וכל אזרח הוא מטרה למחבלי ערפאת. אבל, למרות חזות קשה זו, יש הממשיכים לחבל בלכידות החיונית לניצחון במלחמה.
הבוחר הישראלי סילק מהשלטון את אלה שרוממות השלום והדמוקרטיה בגרונם, אך לא במעשיהם. המסיכה שכיסתה את פניהם של אדריכלי אוסלו הוסרה, אך הם טרם נואשו מדרכם המובילה לקורבנות רבים יותר מאשר בלבנון, תחת הכותרת "קורבנות השלום". גם כשערפאת הוכיח לממשלת ברק ובן-עמי כי "שטחים תמורת שלום" פירושו בעיניו "שטחים תמורת טרור", הציבור התפכח, אך לא השמאל הקיצוני. כיצד ניתן להסביר את הניסיונות החוזרים של שמאל זה, בממשלה ומחוצה לה, להמשיך בחיזור הגורלי אחרי ערפאת ומרעיו אם לא כהתעלמות מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות? התוצאה הצפויה, אם חלילה יצליחו בחתרנותם, היא מדינה פלסטינית במקום שלום, ופגיעה קשה בכבוד האדם, בחייהם, בחירותם ובקניינם של אזרחים ישראלים רק בשל היותם יהודים.
מה שדרוש לישראל איננו "שלומעכשיו", שאינו אלא שלום הטרור, אלא "שיקום עכשיו", כלומר תוכנית לאומית ומנהיגות שתוביל את מדינת היהודים לביסוסה, תוך התגברות על נזקי "השלום". בין השאר צריכה התוכנית לעסוק בהשבתן של מוסכמות דמוקרטיות מקובלות, כמו זכות הציבור לדעת, שיווק הוגן של מידע מהשלטון לאזרחים, איזון אמיתי בכלי התקשורת "הממלכתיים", שממשיכים להיות מגויסים ולהשתמש בכינויים השקריים "תהליך השלום" ו"מחנה השלום", וכיבוד זכותם של יהודים למעבר בטוח, למגורים חופשיים ולחופש פולחן בכל מקום בארצם ובבירתם. המאבק למען כבוד האדם וחירותו אסור שיפסח על יהודים.
עוד צריכה התוכנית לעסוק בהעמקת החינוך היהודי והציוני; בהגברת הקשר של העם למורשתו ולארצו, שאיננה "שטחים" המיועדים להסגרה לאויב; בכיבוד ערכי טבע וארכיאולוגיה, שאף הם נרמסים למען "השלום"; בהתוויית דרך לשיפור איכות חייהם של כל תושבי הארץ. הסכמה לאומית רחבה היא תנאי הן למלחמה יעילה בטרור והן לשלום יציב. מי שפוגע בכך, מחבל בשלום.
