תואר בלי הכרה

שלל האוניברסיטאות והמכללות הישראליות עדיין אינו עונה על הביקוש העצום ללימודים אקדמיים, ועובדה זו היא שמשכה לכאן שלוחות של אוניברסיטאות וקולג'ים ממקומות שונים בעולם. המודעות של מוסדות אלו מבטיחות כל מיני תארים, תמורת הסכומים המאוד לא-צנועים שהן גובות מן התלמידים – בסדרי גודל של עשרות אלפי דולרים. אולם לא פעם נעלם מעיני התלמידים, כי התארים הללו אינם מוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, ולכך עלולות להיות תוצאות קשות.
תחילה, קצת סדר בתחום התארים המוכרים ושאינם מוכרים. חוק המועצה הגבוהה מסמיך מוסד זה להכיר מבחינה אקדמית במוסדות להשכלה גבוהה, ישראליים או שלוחות של מוסדות כאלו מחו"ל. מוסד שזכה להכרה כזו, תאריו יהיו מוכרים בשאר המוסדות להשכלה גבוהה בארץ, בין השאר לצורך לימודי המשך (כגון לימודי תעודה) ולתארים מתקדמים (שני ושלישי). וגם ההיפך נכון. במקביל מוסמכת המועצה להעניק רשיון או רשיון זמני למוסד להשכלה גבוהה, ישראלי או מחו"ל, אך מכאן לא נובעת הכרה בתאריו.

תרומה לא חיובית

מצב זה – של פעולה על פי רשיון, קבוע או זמני – הוא המאפיין את שלוחות האוניברסיטאות והמכללות מחו"ל. אם קיבלו היתר לפעול בישראל, מותר להן לפתוח כאן מסגרות לימודים, אך התארים שיעניקו, הן אך ורק תארים מטעם מוסדות-האם בחו"ל – שכאמור לא בהכרח מוכרים מבחינה אקדמית בישראל.
אם כך, מה כוח משיכתם של המוסדות מחו"ל? תרומה לא חיובית לכך הרימו השירות הציבורי וצה"ל, שהכיר בתארים אלו לצורך תוספות שכר לעובדים ולמשרתי הקבע שהציגו תעודות מתאימות. עם זאת, עם הזמן התמתנה המגמה, ובחודש יולי השנה אף התבשרנו כי מעתה יוכלו כל הרשויות המוסמכות לדרוש מן העובדים, כולל מורים, לעמוד בבחינות או בדרישות נוספות לשם הכרה בתואר אקדמי זר; כלומר, שוב לא תהיה הכרה כמעט אוטומטית בתואר זר.
גורם נוסף לאינפלציה בשלוחות הזרות היה העובדה, שישנם מעבידים במגזר הפרטי שהכירו בתאריהן, והדבר דירבן בעיקר צעירים שלא התקבלו למוסדות מוכרים בארץ לפנות אליהן. חוסר פיקוח על פרסומיהן של השלוחות הזרות גרם לכך, שרבות מהן הוסיפו את המילים "תואר מוכר" למודעותיהן, מה שהטעה את התלמידים לחשוב, כי התואר אכן מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה.

המענק הצבאי יורד לטימיון

רבים מבין הפונים הם חיילים משוחררים, שהפקידו בידי מוסדות אלו את כספי המענק – ורק לאחר מעשה הבינו, כי התואר שיקבלו אינו מוכר בישראל לצרכים אקדמיים, וכי לא יוכלו להמשיך ללמוד לתארים מתקדמים בהתבסס עליו. עקב טעות זו הפסידו פעמיים: הן את כספם שירד לטמיון בשלוחה זרה, והן את היכולת לממן לימודים במוסד אקדמי ישראלי מוכר.
לשם פתרונו של מצב עגום זה נועדו תיקון בחוק המועצה להשכלה גבוהה מ-1998 וכן תקנות מ-1999, אשר נועדו לקבוע את אופן הפרסום של מוסדות בעלי רשיון – כלומר, כאלו שתאריהם אינם מוכרים מבחינה אקדמית בישראל. התקנות קובעות נוסח קשיח של צורת הצגת פעולתו של המוסד הזר בישראל: עליו לציין בפרסומיו, כי השלוחה פועלת על פי רשיון או רשיון זמני מטעם המועצה להשכלה גבוהה, כי התואר שהוא מעניק הוא תואר של אותו מוסד במדינתו המסוימת, ואינו תואר אקדמי ישראלי.
זה, וזה בלבד, הוא הנוסח שמכתיבות התקנות, ואסור לשלוחות הזרות לסטות ממנו. נוסף על כך מחייבות התקנות, כי נוסח זה יהיה באותיות אחידות – שגודלן לא יעלה על גודל האותיות הגדולות ביותר שבפרסום.
אך חוק לחוד ומציאות לחוד. בדקנו את פרסומיהן של כמה מהשלוחות הזרות. שלוחת צ'מפליין קולג' אינה מציינת במודעה כי היא פועלת על פי רשיון או רשיון זמני, אלא רק את דבר היות התואר "בינלאומי" – הגדרה מעורפלת ומטעה לכאורה כשלעצמה – ואינו תואר ישראלי. גם שלוחת אוניברסיטת האריוט-וואט מאדינבורו אינה מאזכרת בפרסומיה את עניין הרשיון, וכך נוהגת גם שלוחת לסלי קולג'.

פרסום באותיות קטנטנות

כל שלוש השלוחות מקיימות את החובה שגודל האותיות במשפט המסביר את עניין התואר לא יעלה על האותיות הגדולות ביותר במודעה, אך צ'מפליין קולג' ולסלי קולג' פירסמו זאת באותיות קטנטנות, מה שבוודאי לא יבליט עובדה זו לעיני הקוראים.
כל זה רק מחדד את הבעייתיות של פעילות השלוחות הזרות בישראל. צרכן שיתפתה ללמוד בהן בלא להבין עד הסוף את משמעות החלטתו עלול להפסיד סכומי עתק, ולא ברור עד כמה יטו בתי המשפט לפסוק לטובת צרכנים כאלו.
עם זאת, אין להבין מכך שאין מי שמופקד על פעילות זו ואמור להשגיח על מעשיהן של השלוחות הזרות. שר החינוך והתרבות הוא שמופקד על ביצוע חוק המועצה להשכלה גבוהה, כולל סעיפיו העוסקים בשלוחות הזרות, והממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר מוסמך לפעול ביחס לשורת עבירות על חוק זה, ובהן הטעיה בפרסומי השלוחות.
עד כה נראה כי גם אם לא נרדמו לגמרי בשמירה, העיניים עצומות למדי. שאם לא כך, מדוע מתפרסמות באין מפריע מודעות כמו אלו שציטטנו כאן, שסביר להניח כי יטעו צרכנים ויגרמו להם להוציא כסף רב מאוד – שתמורתו היא תואר שאינו מוכר?

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות