יומני היקר, הפכת לרב מכר

אין לי מצב רוח. אין סיבה מיוחדת, אבל מין מועקה כבדה התיישבה לה בחלל הבטן שלי. אולי בגלל החדשות העצובות וחוסר הוודאות. אולי כי האביר הווירטואלי שלי לא התחבר כבר יומיים - ואולי בגלל כל הסיבות האלו ביחד.

הווידוי האינטימי הזה לקוח מתוך יומנה של איה (45), מעצבת גרפית, אלא שבניגוד ליומנים אישיים אחרים - ההגיגים שאיה כותבת בו חשופים לעין כל באינטרנט. נשמע מביך? להיפך, זהו בדיוק סוד קסמו של הבלוג, יומן מקוון (והרבה יותר מזה), שהופך באחרונה ללהיט ברשת הישראלית, אחרי שכבר כבש את העולם.
בלוג - קיצור באנגלית ל-WEB LOG - הוא יומן מקוון, שבו יוצרו (המכונה בלוגר) מפרסם רשימות קצרות שמתעדכנות תדיר. הבלוגרים מתעדים את חיי היומיום שלהם, ולא נרתעים גם מלחשוף מחשבות אינטימיות.

ההבדל בין בלוגים לאתרים אישיים

אין לבלבל בין בלוגים לבין אתרים אישיים רגילים, שבהם גולשים כותבים את חוויתיהם האישיות. המחמירים טוענים, כי כדי שיומן רשת ייחשב כבלוג, הוא חייב לכלול בתוכו קישורים לאתרי אינטרנט. כאשר הבלוגר ייתקל באתר מעניין, הוא יפרסם רשימה קצרה עם קישור לאותו אתר - ויצרף אליה פרשנות אישית. כאשר מתפרסמת רשימה חדשה בבלוג, הרשימה הקודמת נדחקת מטה. רשימות ישנות מאוד מועברות לארכיון הרשימות, שמסודר על פי תאריכי פרסום.
איה, מחברת הבלוג שהוזכר כאן (הנקרא בפשטות "החצר של איה") החלה לנהל לאחרונה את פורום בלוגים ויומנים ישראליים באתר תפוז. "התחלתי להפעיל בלוג רק לאחרונה", היא אומרת, "אבל אני קוראת בלוגים של אחרים הרבה זמן. לדעתי, בלוג מעניין ככל שהוא כן יותר ואמיתי יותר". לדבריה, הבלוגים משקפים בצורה נאמנה את החברה הישראלית: "יש מפעילי בלוגים ימנים, דתיים, שמאלנים, הכל. הפעלת הבלוג היא המכנה המשותף ביניהם".

בזכות ה-11 בספטמבר

הבלוגים הראשונים הופיעו ברשת כבר ב-1994, ונוצרו על ידי גולשים אמריקנים ואירופיים. אך התופעה זכתה לתנופה רק לפני כשנתיים, בעיקר בזכות "בלוגר" - מערכת אוטומטית לפרסום בלוגים - שאיפשרה גם לגולשים שאינם מבינים יותר מדי בתיכנות, לפרסם את הגיגיהם בקלות ובמהירות. אוון ויליאמס, יוצר בלוגר, טוען, כי עד כה נפתחו כ-400 אלף בלוגים באמצעות המערכת שלו.
הסתערות הגולשים גרמה לעומס כבד על המערכת של "בלוגר", שהשירות הבסיסי בה ניתן חינם. לאחרונה השיקה "בלוגר" שירות בתשלום בשם "בלוגר פרו", שמציע תמורת 30 דולר בשנה גישה מהירה לשרתים, ממשק משופר, בדיקת איות וארכיון משודרג עבור ההודעות הישנות. בהמשך יתוספו ל"בלוגר פרו" תכונות, כמו אפשרות לפרסם תגובות להודעות (תכונה שאפשרית ונפוצה כיום בבלוגים אחרים). עם זאת, מפעילי "בלוגר" אומרים, כי בשלב זה גירסת החינם תישאר.
מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר הפכה שעתם היפה של הבלוגים. בעוד אתרי החדשות קורסים תחת עומס הגולשים, נותרו הבלוגים מקור זמין וחיוני ביותר לחדשות על האירועים המתרחשים בניו יורק ובוושינגטון. בבלוגים כמו "סקריפטינג ניוז", שעוסק בימים כתיקונם בענייני טכנולוגיה, פורסמו עדויות אישיות מגולשים שראו את המראות המחרידים בעיניהם.
תיפקוד הבלוגים בשעת האסון הצית מחדש את עניין הגולשים ליטול חלק בהם. "בלוגר" מדווח כי מאז ה-11 בספטמבר, נוצרים באמצעות המערכת כאלף בלוגים מדי יום. בינואר לבדו הצטרפו למערכת יותר מ-41 אלף גולשים חדשים.

תגובות וקישורים

בלוגים מצליחים, כמו סלאשדוט - שעוסק בחדשות מחשבים, אינטרנט וטכנולוגיה - מגיעים לקהל של מאות אלפי גולשים מדי חודש. בלוגים רבים מאפשרים לקוראים לפרסם תגובה, וכך, ידיעה מעניינת במיוחד עשויה לעורר דיון מקוון עם מאות משתתפים. הכותבים בבלוגים הללו מפרסמים כמה רשימות קצרות מידי יום, ונהנים ממאות תגובות לכל רשימה.
חלק מהרשימות שמתפרסמות בבלוגים (וסלאשדוט ביניהם) כוללות קישורים לידיעות שהתפרסמו בבלוגים אחרים. עקב ריבוי המידע המפוזר ברשת, הבלוגרים מרכזים עבור הקוראים שלהם את כל הקישורים העדכניים בנושא מסויים, ובכך חוסכים להם את הזמן שנדרש בכדי ללקט את המידע הזה בעצמם.
אגב, באחרונה נפתח בלוג ישראלי הנושא את השם המוזר "דוט קוף - המקום של החנונים", ופועל על פי המודל של סלאשדוט.

בלוג כחול לבן

את התואר הבלוג הישראלי הראשון נושא "יומני" של העיתונאי-מאייר עידו אמין. "הביאו לי מתנה: רובוט ששולח דואר אלקטרוני. הבעיה שהוא רק יודע אנגלית", דיווח אמין לקוראיו המעטים באוגוסט 1995.
"17.7.1995. אני נחקר במשטרה. נחקרתי תחת אזהרה, בחשד לפרסום קריקטורה הפוגעת ברגש הדתי של הציבור", בישר אמין בהודעה אחרת.
ביטים רבים עברו ברשת הישראלית מאז שעלה "יומני" ועד שהבלוגים הפכו לאופנתיים ופופולריים גם כאן. זה קרה, בין השאר, בזכות הופעתה של "ישרא-בלוג" – מערכת הפועלת על פי המודל של בלוגר, ומאפשרת לכל גולש ליצור בלוג עברי משלו בכמה צעדים פשוטים.
על פי מפעילי האתר, "ישרא-בלוג" מארח כבר כמעט 100 בלוגים ויומנים אישיים. ההערכה היא שעוד כמה עשרות בלוגים פועלים מחוץ ל"ישרא-בלוג".

ממוצע של שנה

הדף הראשי של "ישרא-בלוג" מציג את הבלוגים שהתעדכנו בזמן האחרון. כאן נכונה אכזבה: לא כל הבלוגים מתעדכנים באופן תדיר, וחלקם נזנחים על ידי יוצריהם לאחר ההתלהבות הראשונית.
מאחר שבלוג דורש השקעה יומיומית של כמה שעות עבודה מצד מפעיליו, לבלוג ממוצע יש אורך חיים קצר יחסית, של שנה. בלוגים שלא מתעדכנים מדי יום מאבדים קוראים, וכך, ככל שיתעדכנו פחות - הם ידעכו יותר.
בנוסף, רוב הבלוגרים סובלים מגרפומניה: כתיבה חלולה ולא ממש מעניינת, שאינה מספקת לקורא כל ערך מוסף.
לא כל הבלוגים מופעלים על ידי אדם בודד. לעתים מדובר במערכת כמו-עיתונאית, שבה שותפים גולשים רבים בהתנדבות. חלק מהבלוגים - כמו "סייבר-לייף" הישראלי - מלאים בהגיגים על החיים וכוללים קישורים לסרטוני פלאש, אתרים מוזרים או שירים. בלוגים אחרים עוסקים בנושא מסויים: כוכבי קולנוע, חברה מסחרית כלשהי, או מידע וחדשות במגוון של תחומי עניין שונים (ובהם ביוטכנולוגיה או פילוסופיה). דוגמא לבלוג ישראלי ותיק מסוג זה הוא "האייל הקורא", שצבר לעצמו עדת מעריצים קטנה אך נאמנה.

פירגון הדדי

הרשת הישראלית עדיין אינה סובלת מהתפוצצות אוכלוסין של בלוגים - אך אם המגמה הנוכחית תימשך, תרחיש זה ייהפך לבלתי נמנע. אתרים כמו "ישרא-בלוג" ופורום בלוגים ויומנים אישיים, שנפתחו לאחרונה, מביאים את בשורת הבלוגים לקהל הגולשים הרחב. הבלוגרים הישראלים יודעים, שכדי להביא את בשורתם לכמה שיותר קוראים, עליהם לשתף פעולה. לכן, הבלוגים מפרגנים זה לזה, משלבים קישורים לבלוגים ישראליים אחרים, ובכך יוצרים מעין רשת בלוגים ארצית.
"אתם חייבים לבדוק את האוצר שחמדה בנתה, ארכיון של כל מאות הסיפורים שהופיעו ב'שעת-סיפור'," כותב אוהד, מפעיל הבלוג, "וובלוג עברי נושך!". "לפי דעתי זה רק עניין של זמן, עד שזה יהיה נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית ברשת", הוא משוכנע. אוהד מתכוון לבלוג "שעת סיפור" של חמדה גלעד, שמרכז סיפורים קצרים מתורגמים.
אתרים כמו "טבעת הרשת של הבלוגים הישראליים, רשימה מרוכזת של בלוגים", מקשר בין היומנים המקוונים השונים. כל בלוג המופיע ב"טבעת הרשת" מציין קישורים לבלוגים האחרים.
"טבעת הרשת" הוקמה בסוף 2001 על ידי רחלי סוקול, בעלת הבלוג רחלי.נקודה.נט. סוקול (24), שמפעילה שני בלוגים נוספים באנגלית, נחשבת לאחת ממובילות הטרנד הנוכחי של הבלוגים ברשת הישראלית. היא מעידה על עצמה בקצרה, כי היא "פמיניסטית. עושה יוגה. טובה במתמטיקה. לא אוהבת קפה. שונאת רעש. רוצה בעיקר שקט. ושיהיה כבר שלום".

הדעיכה בדרך?

הצלחת הבלוגים הביאה לגל נגדי באינטרנט, של גולשים המתעבים את התופעה. במסגרת תחרות "אנטי בלוגיז", שנערכת בשנתיים האחרונות, ניתנים פרסים לבלוגים מטופשים, מוזרים או סתם משעממים. באתר אחר, "פאקד וובלוג", מתפרסת רשימה של בלוגים שנסגרים או ננטשים.
ג'ון דבורק, מן הפרשנים היותר מוערכים בעיתונות המחשבים, כתב החודש בפי.סי מגזין טור שלם נגד אופנת הבלוגים. הטור הקטלני היכה גלים בקהילת הבלוגרים, וקישור אליו הופץ בכל הבלוגים החשובים.
"חלקם רוצים להיות במרכז הבימה", תקף דבורק את הבלוגרים, "זה עוזר להם להרגיש טוב עם עצמם, לספר לעולם אלו דברים חשובים הם עושים ואלו מחשבות נשגבות הם חושבים. למעשה, לרוב מדובר בהגיגים נדושים ושטחיים". כדוגמה, מספר דבורק, כי יותר מדי בלוגרים מפרסמים תמונות של החתולים שלהם (תופעה שרווחת, אגב, גם בקרב הבלוגים בארץ).
ואכן, לצד הפופולריות הגואה, יש כבר כאלה שטוענים כי התופעה צפויה לדעיכה. "הבטן שלי אומרת שכל ה'הייפ' המטורף סביב בלוגים בארץ נמצא באיזשהו שלב ביניים, שבו כל מי שפתח בלוג אחד בגלל הטרנד - סוגר או עומד לסגור אותו", כותב אוהד מ"הבלוג". "הכניסות לכל הבלוגים הוותיקים גדלו במאות אחוזים. מספר כותבים מוכשרים, שלא היו מודעים לטרנד ופתחו בלוג אחרי שהם שמעו על זה, פרחו ובגדול. מה השלב הבא? לפי דעתי, תקופה של דעיכה, שבמהלכה החזקים יתחזקו והחלשים ייעלמו...".
אבל לא בטוח שהעתיד שצפוי לבלוגים ימצא חן בעיני אוהד ובלוגרים נלהבים אחרים. כאשר עשרות אלפי גולשים בארץ יגלו את התופעה, תאבד האינטימיות הראשונית שאפיינה את קהילת הבלוגרים המצומצמת - קהילה שבה כולם, פחות או יותר, הכירו את כולם. עם הפופולריות, צפויים לבוא גם המיסחור וגביית התשלום. וזה, סביר להניח, כבר יהיה שינוי שלא יתקבל באהדה. אז גם צפויה לבוא שעת המבחן: האם הבלוגרים ימשיכו לגדוש את הרשת, גם כשיידרשו לשלם בשביל זה, או שמא נהיה עדים לנטישה המונית, שאחריה יישארו רק הכותבים המסורים באמת?