נעים מאוד, גרוזיה

גרוזיה היא ארץ קטנה יחסית, 69,700 קמ"ר בסך הכל, שהייתה פעם חלק מברית המועצות. מדינות הברית זכו אמנם בעצמאות (גרוזיה ב-1991) ובביטוי לאומי, אבל גם בהידרדרות כלכלית, בעוני ובירידה חדה ברמת החינוך, הבריאות והשירותים החברתיים. במדינה העשירה לשעבר יש היום מצד אחד חנויות ריקות, מפעלים סגורים ומחלידים ותשתיות מוזנחות, ומצד שני - ארוחות כיד המלך ואוכלוסיה משכילה, שתעדיף הצגת תאטרון על בגד חדש. השפע האמיתי הוא כמובן באתרים ההיסטוריים המושכים לכאן שוחרי תרבות מהעולם כולו. כאלו הן חורבות ָורְדֶזְיַה עם מנזריה שנחצבו בסלע במאה ה-11, הקתדרלה של סְוֶוטי צְחובֶלי (מילולית: "העמוד נותן החיים"), או חורבות אופְלִיסְצִיחֶה שמול גורי - אתרים שזכו להיכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.
גרוזיה, השוכנת בין טורקיה וארמניה בדרום ואזרביידג'ן במזרח, קיבלה את שמה המקורי (ג'ורג'יה) מהפרסים והערבים. השם גרוזיה ניתן לה על ידי הרוסים, מהם הועתק לעברית. זוהי ארץ הררית, שנופיה מגוונים מאוד ביחס לשטחה וכוללים: ערבות במזרח, הרים חשופים בדרום, קרחונים בצפון ואזור סוב-טרופי לח במערב, את המורדות הדרומיים והמערביים של הקווקז הגדול ואת המורדות הצפוניים של הקווקז הקטן. חבל הארץ הזה, הממוקם בין אסיה לאירופה, למרגלות הרי הקווקז, במצר שבין הים הכספי לים השחור, היה מאז ומתמיד אזור מעבר חשוב בין אירופה לאסיה, וזירה למאבקים עם גלי פולשים ששטפו את האזור מכיוונים שונים. מעצמות רבות ניסו להשתלט על הקווקז בשל חשיבותו האסטרטגית, ותכופות נמחץ האזור בידי מעצמות שכבשו אותו. כך למשל נחרבה העיר טביליסי, שנוסדה בשנת 455 לספירה, 29 פעמים במהלך 1,500 שנות קיומה.

קבוצות קבוצות

בגרוזיה חיים קצת יותר מחמישה מיליוני בני אדם, כ-80 אחוז מתוכם גאורגים. הקבוצה השניה בגודלה היא הארמנים שמספרם באוכלוסייה מגיע ליותר מחמישה אחוזים ואחריהם האֳזֶרים (3.1%), והרוסים (1.9%). כמו כן חיים בגרוזיה טורקים, אוסטים (עם סלבי שזכה למחוז אוטונומי משלו בדרום רוסיה), אבחזים, יהודים, כורדים, פרסים ועוד. בעבר היה בגרוזיה מיעוט חזק של גרמנים שישבו בכפרים מטופחים, אך הם פוזרו עד האחרון במלחמת העולם השנייה. מוצאם של הגרוזים בענף דרומי של העמים הקווקזיים. רוב הגאורגים הם נוצרים-אורתודוקסיים, המאורגנים בכנסייה לאומית; מיעוט קטן הוא מוסלמי.
המיעוטים האתניים גרים בדרך כלל בהרים, במיוחד כאלה בעלי מבנה פיזי מסובך. החיים בהרים טרם התקופה המודרנית שקיצרה מרחקים, גרמה למיעוטים שהתגוררו בהם ליצור לעצמם תרבות שונה ומיוחדת, להבדיל מאוכלוסיית המישורים, שם יכול השלטון המרכזי להשפיע ולקבוע נורמות.
הקווקז ידע בוזזים, חולפים ומתיישבים במהלך ההיסטוריה המפותלת שלו, והפך בעטיים לאזור מורכב ומסובך מבחינה אתנית ולשונית. התוצאה מרתקת וססגונית - הקווקז הוא פסיפס אתני עשיר, בלתי אפשרי כמעט, המורכב מקבוצות, חמולות, שבטים ועמים, ולמרות הכנסת האורחים החמה, הדעות הקדומות חזקות ובעימותים בין המיעוטים היד על הנשק קלה.

חמימות לא מוכרת

טביליסי הבירה היא גם אחת הערים החשובות בקווקז ואחת הערים העתיקות בברית המועצות (לשעבר). היא שוכנת לגדות הנהר מֶטְקְוָוארי (קורה ברוסית), הנהר הגדול במדינה. משני צדי הנהר, בעמק שבין ההרים, ניצבים כנסיות, מסגדים ובתים עתיקים, אוניברסיטה, תיאטראות ובניין אופרה, שווקים ואף בית כנסת. מההרים, ובפרט מהר טָבוֹרי, נובעים מעיינות הגפרית החמים. טביליסי הוקמה בשנת 455 כבירת גאורגיה ושמה ניתן לה בזכות אותם מעיינות, שכן פירוש המילה "טבילי" היא "חם". בטביליסי מתגוררים כ-1.5 מיליון בני אדם, מרביתם אינם גאורגים מבחינה אתנית, אלא פסיפס אתני מגוון, ששורשיו בהיסטוריה הרחוקה.
גרוזיה היא ארץ לא רחוקה וגם לא נודעת, למרות שנציגיה חיים אתנו. קודם היא שכנה מאחורי מסך הברזל ואחר כך הגיע תור מלחמות העצמאות של האזור ומאבקי ההישרדות לאחר הפרידה מאימא רוסיה, שאמנם לקחה כרצונה מכל הבא ליד, אבל העניקה ביטחון מסוים הנובע מעצם היותה. לא הכול חלק כאן היום, לא הכול שקט, התשתיות רעועות, וחבל אבחזיה המרשים שלחוף הים השחור סגור בינתיים בשל מלחמת העצמאות של תושביו. גרוזיה, שהתגברה על ההלם הראשון, לומדת את הכוח הטמון בתיירות, אבל אזרחיה מקבלים את האורחים הבאים אליהם בחמימות שעדיין לא התמסחרה.