מתחברים לכאב

"ואחר כך היה שקט. הראש שלי התחיל להסתחרר, המשפט שהוא אמר התפרק למילים, שהתפרקו להברות, שהתפרקו לאותיות, שהפכו לנקודות שחורות, קטנות, חסרות משמעות. הנקודות האלה, כל כך מנחמות, כל כך מלטפות. כמו ים של גחליליות צמר קטנות. אני ניגשת לחלון, הוא אוחז בידי בחוזקה. 'זה בסדר' אני אומרת לו, 'גם אם ארצה לא יהיה לי את הכוח להתאבד עכשיו'".

במילים פשוטות מספרת "בוכה בשקט" את סיפור השכול הפרטי שלה בצ'אט לילי באינטרנט. השעה ארבע לפנות בוקר, אני לא נרדם. יום ראשון עוד מעט מתחיל, העשירי למרץ, אלפיים ושתיים. הרדיו מספר על אחד עשר הרוגים בפיגוע, התמונות המוכרות, הקולות, אחר כך השמות שצפים ועולים מתוך החושך.
קשה להיות ישראלי היום. פעם היו אומרים שכל ישראלי מכיר מישהו שעבר את השואה, או מישהו שאיבד קרוב באחת המלחמות. היום אומרים שכל אחד מכיר מישהו שנפגע בפיגוע. אלפים מאיתנו היו שם – בתוך אירועים, בכמעט אירועים, חיים על הגבול היומיומי שבין חיים למוות. מאות משפחות איבדו ברגע אחד את כל מה שהיה להן, מאות הלוויות, קברים חדשים, מקומות פנויים במכונית המשפחתית – המקום של הבן שנהרג, של הבת שנרצחה. ובתוך כל זה אנחנו צריכים לחיות, לאהוב, לעבוד, להמשיך הלאה בחיים.
במציאות המטורפת הזו, מתחזק כוחן של קבוצות התמיכה הווירטואליות ברשת. אותן נקודות שקטות, פינות סגורות ואינטימיות, המאפשרות לכל אחד למצוא סוג מסוים של עידוד, של נחמה. בפורומים וקבוצות הדיון האלה תוכלו למצוא אנשים ששכלו קרובים, אנשים שאיבדו את הכל, אנשים שהתדרדרו כל הדרך למטה – וטיפסו חזרה. את הסיפורים האישיים שלהם הם יספרו רק אחרי שיכירו את המקום וחבריו, ורק מתוך האפלוליות הנעימה שמעניקה האנונימיות הווירטואלית.

מתחילים להוריד את המסיכות

פורום "השירות הפסיכולוגי" של ynet נפתח כשבוע לאחר פיגועי הטרור במגדלי התאומים בארה"ב, ומאז נכתבו בו למעלה מ-130 עמודים ועשרות אלפי הודעות, הגוללות בתוכן סיפורים אישיים, מילות נחמה, וגם שאלות שנותרו מיותמות, ללא מענה. "האנשים אצלנו 'מתפשטים' ממש", אומרת יעל דורון, מנהלת הפורום. "הם נחשפים ברמות האישיות הגבוהות ביותר, אבל בסופו של דבר נשארים אנונימיים. דיברנו בעבר על מצב אפשרי שבו אחד מחברי הפורום נפגע בפעולת איבה – מאחר ואנחנו לא מכירים אחד את השני בשמות ובשאר הפרטים, לא נוכל לדעת על כך. יש כאן סוג מסוים של אירוניה - מצד אחד אנשים הכי פתוחים והכי כנים בעולם, ומצד שני – הם עדיין הכי אנונימיים".
"בקבוצות התמיכה ברשת האנשים לא נשפטים לפי הקריטריונים של חיי היומיום", מוסיפה דורון, "המראה החיצוני, הגיל, כל אלה אינם באים לידי ביטוי כשהאנשים מדברים על מה שעובר עליהם. יכול להיות מצב שבו דמות אחת תצטייר כמאוד בוגרת, שלמה, ביקורתית ושלמה עם עצמה, ובדיעבד מתברר שמדובר בבחורה צעירה בת 20".
האנונימיות של האינטרנט ונקודת הפתיחה השווה לכל הכותבים, מאפשרת יצירת סביבה אינטימית מאוד, אישית וחושפנית. "הרבה אנשים באים, קוראים הודעה, מתחילים לכתוב בשם בדוי, ולאט לאט מגלים מי הם באמת", מסבירה דורון. "במהלך הזמן, ועם התרחבות מעגל המכרים בפורום, הם מתחילים להוריד את המסיכות, לחשוף את הנקודות הרגישות אצלם, את מה שבאמת מפחיד אותם, את מה שכואב".

האינטרנט ככלי חברתי מסוג חדש

כשבשורת האינטרנט רק החלה להגיע ורק הפריקים שבינינו מיהרו להתחבר, נשמעו לא מעט קולות נגד הרשת. המתנגדים, ששללו את רשת האינטרנט, טענו כי היא תוביל להתבדלות חברתית, שלא מעט אנשים יעדיפו להסתגר בבית עם המחשב ושבני הנוער יוותרו על המסיבות והבילויים לטובת צ'אטים ליליים.
בדיעבד, כניסת האינטרנט לבתים בישראל לא רק שלא פגעה בחיי החברה של המשתמשים, במקרים רבים היא שיפרה בעבור רבים את איכות החיים. חופש המידע, הקלות והנגישות שלנו, המשתמשים, לאנשים כמונו, הובילה ליצירת קשרים חברתיים מסוג חדש - חברויות שתחילתן ברשת האינטרנט וסופן, בחלק ניכר מהמקרים, גם בעולם האמיתי.
האנונימיות שברשת והעובדה שהיא מאפשרת קיום קשרים בין אנשים הנמצאים במקומות שונים על המפה (בין אם בארץ ובין אם בחו"ל), הופכות את האינטרנט לאמצעי חברתי נוסף לאנשים המשתייכים לקהילה מסוימת וכאלה שבחיי היומיום יתקשו לקיים חיים חברתיים פעילים. אתרי אינטרנט הפונים לקהילות משתמשים ספציפיות, מאפשרים לאנשים שונים לפגוש אנשים בעלי אותם צרכים ורצונות כמוהם, להכיר וליצור איתם קשרים חברתיים. פורומים שונים וחדרי צ'אט ברשת מפגישים בין אנשים החולקים חוויות דומות ומשתייכים לקבוצה זו או אחרת, ובדרך כלל מאפשרים אינטראקציה אמיתית וקלה יותר מאשר בחיי היומיום.
במציאות הפיגועים, הפחד והכאב שבה אנו חיים, הצליחה האינטרנט להיות קרש ההצלה לרבים, המוצאים כאן מקום של נחמה, של שקט, מפלט מהחיים המטורפים שבחוץ.

נחשפים לאנשים מרקע דומה

ההתפתחויות הטכנולוגיות שהובילו ליצירת אמצעי התקשרות חברתיים מסוג חדש, כמו צ'אטים ופורומים, לדוגמא, מאפשרות גם לאנשים שבחיי היומיום מתנגדים או אינם לוקחים חלק בטיפול קבוצתי או אישי כלשהו להיחשף לאנשים הבאים מרקע דומה, ומסייעות להם לקחת חלק ולהשתתף בקבוצת תמיכה – מבלי לחשוף את עצמם ומבלי להרגיש פגיעים.
האמצעים הטכנולוגיים האלה מאפשרים לאוכלוסיות הנרתעות מעצם השותפות בקבוצת תמיכה או כאלה שלא מצאו קבוצות מקובלות העונות לצורכיהן לקחת חלק בקבוצות מקוונות.
מחקרים פסיכולוגיים מראים כי תפקידה המרכזי של קבוצת תמיכה, המבוססת על קבוצה שלחברים בה גורם מצוקה דומה, הוא להציע, באופן הדדי, תמיכה חברתית מתמשכת. תמיכה זו עשויה למצוא ביטוי בערוצים שונים – ביטוי רגשות שליליים ושיחה עליהם, התפרקות ממתחים, קבלת סיוע אישי ועידוד, קבלת מידע, עצות ושיתוף חוויתי ועוד. חלק מהחוקרים מעלים את העניין שחלק ניכר מהכוח של קבוצת התמיכה הוא בעצם הסיוע לאחר – באמצעות נתינת סיוע.


"כאשר נהרג לי בן, אני זוכרת את עצמי מרוסקת לחלוטין, ללא שום קרן אור באפילה, ללא מחר, ללא עתיד, ללא טעם לחיות, שוכחת את ילדי האחרים, לא מסוגלת להבין מה קורה לידי, לא שומעת מה שמדברים אלי, הכל מרוסק לחלוטין. לקחת החלטה לבחור בחיים ממצב זה, זה הרבה יותר קשה מאשר לשקוע במצב הדכאוני. זה מחייב הרבה יותר כוחות, גיוס של כל המשאבים הנפשיים. אין זה אומר שאם בחרתי בחיים אני כואבת פחות, יום יום שעה שעה. זה אומר להמשיך למרות הכאב" ("הלן, אמא של אמיר", "שכול ואובדן" בתפוז).

רק באינטרנט יכולה אם שכולה אחת לחבק אב שכול טרי, ממרחק קילומטרים רבים. רק באינטרנט יכול בן 20 שחברו הטוב ביותר נהרג לשחרר את המעצורים ולבכות. "תודה שהייתם כאן בשבילי", כתב גולש אנונימי בכינוי "עומד בין צללים" לפני יותר משנה, בפורום "משפחות שכולות" ב-IOL. "נפלתי עליכם כאילו מהשמיים, בתקופה הכי קשה והכי מבולבלת של החיים שלי. בזכותכם אני מי שאני היום, ובזכותכם אני בעצם כאן. אז תודה לכם, על כל מה שאתם בשבילי".