סופר-קליאו נגד פורשה

יש לה מנוע מרכזי, שני מושבים בלבד, מנוע שישה צילינדרים בנפח 3.0 ליטר, 24 שסתומים ו-230 כ"ס. והשם הוא רנו, קליאו ספורט V6. המכונית הזו תככב באולמות התצוגה האירופאיים של היצרן החל מימים אלה ממש. אפשר להרגע. ליבואן המקומי אין כל כוונות לייבא אותה אלינו.
שלא תהיה לכם טעות. למרות השם, הקשר המוטורי לקליאו התמימה, גם עם הספורטיבית בעלת 172 כ"ס, רופף למדי. זו אינה גרסה ביצועיסטית נוספת לסופר-מיני הפופולרית של הצרפתים. אין כאן ניסיון לקנות את לב היאפי בעל הממון באלופת רמזורים מאובזרת, עם ספוילר נוסף ופתחי אוורור מלאכותיים ואגרסיבים. זה הדבר האמיתי, אם תרצו.

הגיון לחוד

למען האמת, הרעיון לשתול מנוע V6 חזק במרכז הקליאו נראה בתחילה לא ממש בר ביצוע מבחינה שיווקית. המורכבות הטכנולוגית, תג המחיר העתידי וכוח המשיכה של סופר-מכונית בעלת מידות קטנות יחסית לא היו ברורים מספיק לאנשי רנו. אז נכון, הרנו 5 של לפני שני עשורים זכתה אף היא למנוע מרכזי במרכב קטן ומנופח להפליא - ונקראה רנו 5 טורבו II. אבל זה היה אז, וזה היה זול יחסית.
כך או אחרת, מחלקת הפיתוח הצליחה לשכנע והיצרן חשף את הספורט לראשונה כמכונית תצוגה בתערוכת פאריז 98'. התגובות, מיותר אולי להוסיף, היו מאד נלהבות. מיד אחר-כך יצאה לדרכה סדרת מירוצי-דגם לקליאו השרירית, עם פרסום נאות והצלחה גדולה בקרב חובבי הספורט המוטורי. כעת נסגר המעגל. מכונית התצוגה שהוסבה למכונית מירוץ עברה שינויים, עידכונים ושיפורים הכרחיים וירדה לכביש.

בעיות לחוד

למעשה, מדובר בפרוייקט חוצה גבולות, ולא רק התעסקות קריאטיבית של מחלקות שונות ברנו. חטיבת הספורט של היצרן ("רנו ספורט" בשמה הרשמי) פיתחה את גרסת הכביש בסיוע של אחת הסדנאות המוכרות והטובות בעולם - TWR, טום וילקנשאו רייסינג, מסייעת לוולוו ב-C70, אסטון מרטין ב-DB7, יגואר, פורד, ומי בעצם לא.
תהליך ההרכבה עצמו הוא רב-שלבי. בית החרושת בדוברין מייצר את מנוע ה-V6, זה שבקליאון את תיבת ההילוכים, מפלין מגיע המרכב, וכולם מתכנסים למרכז בגרנד-קורון. כאן נשלחים המרכיבים הדרושים לשוודיה, למפעל TWR באודוולה.
אנשי TWR בונים כל יחידה באופן ידנית כמעט לחלוטין, בקצב של 12 מכוניות ליום. המרכב, הגג, מכסה התא הקדמי והדלת האחורית מגיעים למעשה מהקליאו ספורט הרגילה. בכל השאר השינויים רבים; מבנה מנוע מרכזי חייב שינוי מהותי ברצפת הרכב. במיוחד מדובר בחלק האחורי, כאן היה צורך להתקין תושבות חדשות ומערך מתלים (שהפך רב-חיבורי עם שימוש באלומיניום) שונה לגמרי הנשען על תת-שלדה חדשה. מלפנים משתמשת הספורט האימתנית בגרסה מעודכנת למתלי הקליאו ספורט המוכרת. כתוצאה מכל השינויים גדל בסיס הגלגלים ב-38 מ"מ, הסרנים רחבים ב-110 מ"מ לפנים ו-138 מ"מ מאחור.
מנוע ה-V6 של רנו, כאן עם 230 כ"ס, משודך לתיבה חדשה בעלת שישה הילוכים, ומזניק את הקליאו ב-6.5 שניות למאה קמ"ש, עם מהירות מרבית של 245 קמ"ש. אלה אולי לא נתוני מסלול, אך בהחלט משייכים את הרנו הקטנה והרחבה לעולם מכוניות הספורט היעודיות. אגב, מידות הצמיגים על חישוקי ה-"17 הם 205/50 מלפנים, 235/45 מאחור.

מציאות לחוד

למרות השינויים המוטוריים, הקליאו החדשה מכה בך ראשית במראה יוצא דופן וכוחני מאד, בנוסף לשינויים לא מעטים שעברה מאז התצוגה המקורית לקהל. מבפנים היא מבוססת על הספורט 2.0 ליטר המוכרת, עובדה מאכזבת למדי למי שציפה (בצדק גמור) לקבל אווירה בסגנון ה-TT של אודי או הבוקסטר של פורשה, אותן רושמת רנו מבלי להניד עפעף כיריבות ישירות, יחד עם הונדה S2000 וב.מ.וו Z3.
כאמור, לחברת קרסו אין תוכניות להביא את המכונית לרחוב הישראלי, שם היא עשויה לעלות לא פחות מ-200,000 שקל. מכל מקום, רנו תייצר 2500 יחידות בשנה. רובן כבר מוזמנות.
;