שתף קטע נבחר

בואו נסכים בינינו

לא האמריקנים ולא הסעודים יכולים להציע תוכנית לפתרון הסכסוך, שתבטיח את קיומה של המדינה. יש דרך אחרת, שלנו, של רוב הציבור בישראל




התוכנית האמריקנית

ובכן, האמריקנים שוב מנעו מאתנו ניצחון ברור על ערפאת, והחזירו אותנו לנקודת המוצא – אנחנו מבקשים הפסקת אש בדרך לשלום, הפלסטינים מעלים תביעות נוספות, קורצים לאנשי הגדודים שלהם, הרוצחים והמתאבדים, וגם הפסקת אש מצדם אינה אלא שלב במלחמתם ל"סיום הכיבוש". האמריקנים עשו כך גם מול סדאם חוסיין במלחמת המפרץ, והיום הם מצטערים שעצרו את המתקפה לפני שהפילו אותו.
אני מרחם על כל אלה שמאמינים, בסכלותם או בייאושם, כי בקווי 67' מסתיים הכיבוש. אינטלקטואלים חשובים מערביי ישראל אמרו לי בפירוש שהכיבוש התחיל ב-48'. חיוני לקבוע כי הפלסטינים הם שפתחו ב"מלחמת הימים הנוראים" לפני שנה וחצי, ומי שאומר שביקור שרון בהר הבית גרם לכך, מוחק את ההבדל המוסרי בין הפגנה פוליטית לגיטימית, לבין רצח, טרור ומלחמה. גם ב-30 בנובמבר 1947 פתחו הפלסטינים במלחמה, למחרת החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה

התוכנית הסעודית

התוכנית הסעודית איננה אלא מלכודת פתאים נוספת: אחרי נסיגה לקווי 67' הם דורשים "פתרון הוגן" לבעיית פליטי 48'. זהו נוסח מטעה, שפירושו האמיתי הוא הכרה בזכות השיבה וחיסולה של ישראל כמדינת העם היהודי. הסעודים יכולים אמנם לשלם כסף לפליטי 48', כדי שיתאזרחו במדינות בהן הם נמצאים, אבל לזה כולם יסרבו. בנוסף, המדינה הפלסטינית נוסח סעודיה תוכל לייצר טנקים וטילים לכרות בריתות צבאיות, ולהכין את מלחמת ההכרעה נגדנו.
הקול האנטישמי שיצא השבוע מסעודיה האשים את הישראלים שהם "אופים מצות לפסח בדם נערים פלסטינים", הוא הקול הנכון והמדויק של מדינה זו. במקביל התברר שגם סיפורו של הילד מוחמד דורה, שנהרג ברפיח בתחילת האינתיפאדה, הוא עלילת דם, שבוימה על-ידי הפלסטינים: הילד נהרג מאש פלסטינית, והאשמה הוטלה על ישראל, תוך קיטוע הקלטת והסתרת קליעי המוות.
במלחמה נוראה זו הפלסטינים רוצחים באופן יזום ומתוכנן אזרחים, נשים, ילדים וילדות כחלק מאידאולוגיה, ואילו אנו בתגובותינו, עם כל הזהירות, פוגעים מדי פעם בטעות באזרחים, נשים ילדים וילדות.

קריאה להסכמה על תוכנית משלנו

אני קורא לאנשי השמאל שאינם מיואשים, ולאנשי הימין שאינם קנאים, להושיט ידיים ולתכנן ביחד את המשך הדרך. ארץ ישראל השלמה איננה בידנו, ואין שלום עכשיו. תהליך אוסלו הביא למלחמה במקום לשלום. לכן אני מציע הסכמה על בסיס העקרונות הבאים:
1. יוקם מרכז מעקב משותף לאנשי שמאל ולאנשי ימין, בשיתוף עיתונאים וגורמי תקשורת בינלאומיים, שיבדוק ויאמת בשטח גרסאות וסיפורים על פשעי מלחמה וטרור, על מעשים חריגים וטעויות, ויפיץ דו"ח מהימן על מה שהיה ו על מה שצפוי. זאת כדי להדוף עלילות דם למיניהן, וכדי לתקן את עצמנו בכל מקום שטעון תיקון.
2. קבלת ההכרעה הדמוקרטית וסיכול סרבנות אידאולוגית מכל צד שהוא.
3. בכל מו"מ עתידי יקבלו הפלסטינים קצת פחות ממה שהציע להם אהוד ברק בקמפ-דיוויד. אם הפלסטינים יחשבו שהמלחמה הביאה להם הישגים שלא היו יכולים להשיג באופן אחר, הם יחזרו גם בעתיד לדפוס פעולה שכזה. הסיכוי לשלום יציב תלוי בהכרה פלסטינית שבטרור ובמלחמה הם רק מפסידים.
4. בשום מקרה לא תקים שוב ישראל ממשל צבאי בקרב אוכלוסייה פלסטינית, ולא תנסה לכונן הנהגה פלסטינית. אם תיפול הרשות, או אם ייכבשו מחדש הערים הפלסטיניות, יוזמנו גורמים בינלאומיים לפקח באופן זמני על בחירת הנהגה חדשה וניהול החיים. ישראל תפעל רק נגד תשתיות הטרור.
5. קווי התיחום, החיץ וההפרדה ייקבעו על בסיס ביטחוני-אסטרטגי ועל בסיס דמוגרפי. קווי 67' אינם קדושים ומעולם לא הוכרו כגבול בינלאומי. לפיכך, יהיו חילופי שטחים מאוכלסים, שיבטיחו את עתידה של מדינת ישאל כמדינת העם היהודי, וכמדינה דמוקרטית. עקירת אנשים מבתיהם, מכל צד שהוא, איננה מוסרית, והיא תיעשה רק מתוך כורח ביטחוני-קיומי, על בסיס של הכרעה דמוקרטית חד משמעית של כלל הציבור ומוסדותיו הנבחרים.
תוכנית זו מאפשרת לגבש הסכמה של 75% מכלל הציבור הישראלי, על המטרה המשותפת ועל צדקת הדרך.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים