שתף קטע נבחר

ההפסד בסן-סירו: יותר מזה אנחנו לא צריכים

האוהדים שנלחמים בעייפות אחרי לילה ללא שינה, האיטלקים שלא מפסיקים להדליק זיקוקים ביציע, כיבוש סן-סירו והחגיגות שאחרי המשחק (אז מה אם הפסדנו - מאוחר יותר ניכנס לדיכאון). עמרי ליבנה עם מבט אחרון על הפינאלה האירופאית של הפועל תל אביב

השבוע יש משחק גביע נגד אחי נצרת. ביום שני הבא דרבי נגד מכבי. כל אוהד הפועל תל אביב יסכים שמדובר בשני משחקים חשובים מאין כמותם עבור המשך העונה, אותה רוצים לסיים האדומים עם כמה שיותר תארים. ובכל זאת, גם שלושה ימים אחרי שהעשן האירופאי התפזר, קשה להשתחרר ממה שחווינו במילאנו; כיבוש כיכר דואמו, ההלם בכניסה לסן-סירו, השיעור שקיבלו אוהדי מילאן מהצבא האדום ובעיקר - התרוממות הרוח בסיום, למרות ההפסד.

כמה נגמר הפועל?

נתחיל מהסוף. בשעה וחצי שאחרי השריקה האחרונה נדמה היה שהקהל של הפועל פשוט לא סופר את המשחק שנגמר רק מעט קודם לכן. החגיגות ביציעים לא הסגירו את העובדה שהקבוצה סיימה את דרכה בקמפיין המדהים הזה בגלל שני שערים מיותרים, והיה צריך להתאמץ כדי למצוא אוהדים מדוכאים באדום עם הפנים בין הידיים. אולי העצב חילחל מאוחר יותר, במכונית או באוטובוס בדרך למלון, עם ההפנמה האמיתית שהכל נגמר, אבל מיפגן העוצמה של רבבת האדומים שידר הרבה רצון לחיות את הרגע, ובעיקר הרבה אהבה: לשחקנים, למאמן וצריך להודות - גם אהבה של האוהדים לעצמם, על המסע המדהים ביבשת בחצי השנה האחרונה.

מילאנו-הפועל איחוד

מגיעים לסן-סירו. בדרך ליציע אני פוגש ארבעה נערים מקומיים, עם צעיפים של שתי הקבוצות. מתברר שהם יהודים שגרים באיטליה, אוהדים של מילאן, ותומכים בכל קבוצה ישראלית באירופה. אחד מהם אפילו היה במשחק בניקוסיה - הגיע במטוס של מילאן עם הקבוצה. אני שואל אותו אם הוא חצוי במשחק היום ומקבל תשובה מתחמקת: "אני בעד הפועל, אבל יהיה לכם מאד קשה. גם אם מילאן ינצחו זה בסדר". לפני שנפרדנו קבענו איתם לאחרי המשחק. הם, כמובן, לא הגיעו. כנראה החליטו להישאר נאמנים למולדת.

עוד רגע בחיים

במשחק נגד פארמה הצמרמורת הראשונה הגיעה בכניסה ליציע, שעה לפני המשחק, כשהוא מלא באלפי אדומים. בסן-סירו היינו שעתיים לפני המשחק, כשהיציעים היו ריקים לחלוטין, מה שלא מנע תגובה אחידה מכל מי שנכנס פנימה: "וואו! איזה איצטדיון!". אי אפשר להסתיר את ההלם נוכח מבנה שמכיל 80 אלף איש ובנוי בצורה כל כך קומפקטית. העמודים המפורסמים שתוחמים את היציעים בכל פינה, המיפלסים שמתרוממים גבוה-גבוה - הכל מעורר יראה וכבוד ונותן תחושה שהגעת, כפי שכבר נכתב אינספור פעמים, לאחד מהיכלי הקודש של הכדורגל.

דם, אש ותמרות עשן

בפעם הראשונה העונה במשחק חוץ של הפועל הייתה אווירה של מתח אמיתי בין שני מחנות האוהדים: המילאנזים לא האמינו שהקהל הישראלי החצוף מנסה להשתלט להם על הבית; אבוקסיס, דומב והולמאי הצליחו לעצבן את ה"בריגדה של טוסקנה" (עוד כינוי לקומץ של מילאן) ואוהדים מקומיים נתלו על הגדרות מאחורי השער של שביט כדי לקלל את ההגנה האדומה. עשו כבוד.
אנשים שראו את המשחק בטלוויזיה מספרים ששמעו בעיקר את האוהדים של מילאן. אנחנו לא קונים. כל נסיון עידוד של האוהדים האיטלקים (חוץ משיר-שניים הם לא ממש מגוונים) התקבל בתשובה אדומה בשפה המקומית: "וואפאנקולו! איי.סי מילאן!" (נחסוך מכם את התרגום). עם זאת, אוהדי מילאן הוכיחו שבכל מה שקשור לפירוטכניקה ומדורות יש לנו עוד מה ללמוד: הקבוצה עולה למחצית השניה - לפידים נדלקים, הקבוצה כובשת - זיקוקי תאורה בכל היציע, לא קורה כלום במגרש - מדליקים עוד אבוקה בשביל הכיף.

אפשר ללכת לישון

בצהרי יום חמישי התמלאה כיכר דואמו, הפיאצה המרכזית של העיר, באלפי אוהדים אדומים. מרביתם השתרעו על המדרגות הרחבות ותפסו תנומה בשמש, אחרי לילה ללא שינה אותו העבירו בטיסה מישראל. אחרים הסתובבו בעיניים קרועות וניסו שלא לתת לעייפות להכריע אותם. בכניסה לסן-סירו, ליד הקופות, פרש אוהד דגל אדום גדול על הרצפה, נשכב עליו ונרדם. אחרי המשחק והחגיגות (כן, למרות ההפסד אלו היו חגיגות) ראיתי ביציע ילד נשכב על הכיסאות, ישן, מנותק מכל מה שקרה מסביב. כולם חלמו על הרגע שייכנסו למיטה כשהעשן יתפזר. ארמניה, טורקיה, לונדון, מוסקבה, פארמה, מילאנו: שעות של טיסות והטלטלות בין בתי מלון הגיעו לקיצן. לילה טוב אירופה, אנחנו הולכים לנוח. להתראות באוגוסט.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום : מתוך אתר הרשמי
סן סירו. מיצג ארכיטקטוני
צילום : מתוך אתר הרשמי
כיכר דואמו. אוהדים נלחמים בעייפות לפני המשחק
צילום: ארכיון ידיעות אחרונות
אוהדי הפועל. שרים באיטלקית
צילום: ארכיון ידיעות אחרונות
מומלצים