צדוק בנפתולי התשוקה

אֶבֶנָגוֹלָה

הלילה צדוק הוא דרקון של אהבה. הוא גדול וירוק ויש לו כנפיים מחודדות וזנב אימתני וניבים שיכולים לחתוך ממותה כמו חמאה ועולה ממנו עשן ויש לו ריח של דרקונים של אהבה. הלילה צדוק יורק אש.
מותק, הו,
מתוקה, מתוקה.
את נערת הממתק שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
מתוקה, הו,
מותק, מותק.
את נערת הממתק שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
צדוק רוכב על פילים ומטיל בליסטראות ותוקע בשופרות. הלילה צדוק הוא כל האימפריות וכל הקיסרים.
אני פשוט לא מאמין איזה יופי זה
לאהוב אותך!
(אני לא מאמין שזה אמיתי)
אני פשוט לא מבין את הקסם
שבהרגשה הזו!
(אני לא מאמין שזה אמיתי)
צדוק שולט על כל הימים וכל הנהרות. צדוק קורא לרעמים ומצית את הסערות. הלילה צדוק הוא אדון הים.
מותק, הו,
מתוקה, מתוקה.
את נערת הממתק שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
מתוקה, הו,
מותק, מותק.
את נערת הממתק שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
הלילה צדוק הוא ענק מהאגדות. יש לו זקן וכובע ומגפיים וסרבל והוא עוקר הרים וטוחנם זה בזה בסיגנון וולט וויטמן, ובדיוק הרגע הוא עוזר לילד שטיפס על העץ ולא הצליח לרדת, וכל הילדים משחקים בגנו של צדוק הענק ומטפסים על כתפיו של צדוק הענק ונתלים במכנסיו ומושכים לו בזקן וצדוק הענק צוחק צחוק גדול.
כשנישקתי אותך, נערה,
הבנתי כמה מתוקה יכולה נשיקה להיות.
(עד כמה מתוקה יכולה נשיקה להיות)
בואי אלי כמו שמש זורחת,
השפיעי עלי את מתיקותך.
(השפיעי עלי את מתיקותך)
צדוק מציל את כל הנשים שנקשרו לפסי הרכבת, מנטרל את כל הפצצות ברגע האחרון, וממגר את הפשעים בכל המטרופולינים. הלילה צדוק הוא גיבור-על.
הו, פזרי עלי את הסוכר שלך, מותק!
פזרי עלי את הסוכר שלך, בייבי!
(אני אעשה את חייך למתוקים כל כך)
יה, יה, יה! פזרי עלי את הסוכר שלך, הו יה!
פזרי עלי את הסוכר שלך, מותק!
פזרי עלי את הסוכר שלך, בייבי!
(אני אעשה את חייך למתוקים כל כך)
יה, יה, יה!
פזרי עלי את הסוכר שלך, מותק!
צדוק דוחף את ראשו ללוע הארי, משתחל דרך טבעות של אש, הולך על חבל בלי רשת ביטחון ולסיום נורה מתוך תותח. הלילה צדוק הוא לוליין בקרקס.
הו, מותק, הו
מתוקה, מתוקה.
את נערת הממתק שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
הו, מתוקה!
מותק, מותק
את נערת המחמד שלי,
וגרמת לי לרצות אותך!
Sugar, Aaron Carter
הנה באה הרכבת, בואו ילדים לשבת. הקטר כבר מצפצף, לא ייסע מי לא יישב. פרומתאוס הילד יושב ליד החלון וחולם: כשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות כבאי. הוא הילד הראשון שאי פעם חלם להיות כבאי ולא איכפת לו כלום, הוא רוצה להיות כבאי. פרומתאוס הילד שוקל את כל ההשלכות האפשריות, ונרשם למכון כושר. איזה ילד נחוש.
והכל רק בשביל להשתלשל מטה על מוט האלומיניום.
פרומתאוס, מה עשית?
ככה זה ילדים, לא לוקחים בחשבון את ההשלכות. גם צדוק לא לוקח בחשבון את ההשלכות. מי שלוקח בחשבון השלכות מתכחש לעתיד כמו שהוא מתכחש לעבר. מי שלוקח בחשבון השלכות כמו אומר: היי, תראו אותי! כמה אני חשוב! כמה אני קובע! כמה אני מבין הכל!
כל אחד חושב שהוא הבוס של המקום!
לכן, לא לקחת בחשבון את ההשלכות זה אקט של ענווה.
מי שלוקח בחשבון את ההשלכות, שייקח בבקשה בחשבון גם את האפשרות שלא יהיו כל השלכות. ואז נראה אותו. נראה אותו חי עם בדידותו של האקט המנותק, הלא נחשב. להבין שיכול להיות שלא תהיה שום השלכה זה להיות עניו באמת.
עץ שנופל במקום שאף אחד לא שומע או רואה אותו נופל הוא עץ שלא לקח בחשבון את ההשלכות, ובגלל זה צדוק אוהב אותו ומטפס עליו ונח בצלו ואוכל מפריו. העץ הנופל במקום שאין בו השלכות הוא העץ הנדיב מכולם, כי הוא נתן לצדוק את המתנה המוחלטת: דימוי מזוקק של ענווה (וגם של בדידות).
גם הקריוקי הוא סוג של ענווה, אבל מעט שונה. בעוד שלא לקחת השלכות זה אקט של ענווה במישור הפרטי, הקריוקי הוא אקט של ענווה במישור האוניברסלי, המטאפיזי. כי הקריוקי הוא לעמוד מול הים ולבהות בכוכבים ולהציץ מחלון המטוס על אורות של עיר חדשה - או במילים אחרות, הקריוקי הוא ההכרה שאת/ה לא מיוחד/ת בזה שאת/ה חושב/ת שאת/ה מיוחד/ת. תחושת האבן הנגולה מעל הלב ברגע ההבנה שכולנו בני אדם - זה הקריוקי.
וצדוק ממלא ריאותיו אוויר, וזועק בקול גדול:
נולד להיות פראי!
ועוד פעם:
נולד להיות פראי!
כי הקריוקי הוא אקט של הזדהות עם המין האנושי. צדוק מעניק לעצמו פרס על מיפעל חיים, ועולה לבמה לנאום את נאום התודה.
וצדוק נותן לתופים ולגיטרות לפלס לו את הדרך. הרוקנרול פורס שטיח אדום, וצדוק סוקר את כל מישמרות הכבוד ביסודיות. כן, ביסודיות, כי אין דבר שמרתיח את צדוק יותר ממישמר כבוד שנסקר כלאחר יד.
פער פיך, צדוק, ובלע את היקום!
תן למנוע שלך להתחמם!
צא אל הכביש המהיר!
בחיפוש אחד הרפתקאות,
או כל מה שיִקָרֶה בדרכנו.
יה, אני חייב לגרום לזה לקרות!
אַמץ אל קרבך את העולם,
תירה בכל התותחים שלך בו זמנית ו-
תתפוצץ אל החלל!
יה, בייבי. צדוק טוען את כל הטענות ויורה אותן מתוך תותח-העל של התודעה. הטענות של צדוק מתפזרות בזמן ובמרחב ופוגעות בכל בני האדם. הרגע בו הבטת בעצמך באיזושהי מראה באיזשהו מקום ואמרת לעצמך 'מה אני עושה פה', 'מה אני עושה פה' – זה הרגע בו פגע בך צדוק.
אני אוהב בּרָקים, עשן,
רעמים של הֶבִי-מֶטָאל,
להתחרות מול הרוח,
ולהרגיש שאני בשליטה!
אם העולם יכול היה לבחור רק באחד מהשניים - אש או גלגל - במה הוא היה בוחר?
יה, אני חייב לגרום לזה לקרות!
אמץ אל קרבך את העולם,
תירה בכל התותחים שלך בו זמנית ו-
תתפוצץ אל החלל!
השמים מספרים כבוד צדוק, מעשה ידיו מגיד הרקיע. מקצה השמים מוצאו, ותקֶפוּתוֹ על קצוֹתם. הבו לצדוק כבוד ועוז! קול צדוק בכוח, קול צדוק בהדר! קול צדוק על מים רבים! קול צדוק שובר ארזים! קול צדוק חוצב להבות אש! קול צדוק יחולל איילות ויחשוף יערות, ובהיכלו כולו אומר כבוד. כי רגע באפו, חיים ברצונו (מתוך: תהלים - גירסת צדוק. י"ט; כ"ט; ל').
כמו הילדים האמיתיים של הטבע,
אנחנו נולדנו, נולדנו להיות פראיים!
אנו יכולים לטפס כל כך גבוה,
אני אף פעם לא רוצה למות!
צדוק ממלא ריאותיו אוויר, ושר בקול גדול:
נולד להיות פראי!
ועוד פעם:
נולד להיות פראי!
"... וכל ערב, צדוק היה עולה על הבמה ומגלה שהוא לא לבד. וכל ערב, צדוק היה נעמד במרכז היקום, ומכריז על הלא-חוקים שהוא ואת/ה קבעתם יחד.
גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים לעצמכם.
הלא-חוק הראשון של הקריוקי הוא – את/ה לא מפסיק לדבר על הקריוקי
הלא-חוק השני של הקריוקי הוא – את/ה לא מפסיק לדבר על הקריוקי
הלא-חוק השלישי של הקריוקי: מישהו אוחז מיקרופון, מישהו מביע רצון – השיר שלו מתחיל
הלא-חוק הרביעי: לכל אדם יש שיר
הלא-חוק החמישי: לכל זמן יש שיר
הלא-חוק השישי: בלי זיכרונות רעים, בלי תסביכי ילדות, בלי "מה יגידו"
הלא-חוק השביעי: שיר נמשך את כל הזמן שבעולם
והלא-חוק השמיני והאחרון: אם זה הערב הראשון שלך במועדון הקריוקי – את/ה חייב/ת לשיר" ("מכתבים לטיילר", מתוך "הטסטר של צדוק – פרוזה למתקדמים").
תן למנוע שלך להתחמם!
צא אל הכביש המהיר
בחיפוש אחד הרפתקאות,
או כל מה שיקרה בדרכנו.
סליחה, עוצרת בחורה צעירה את צדוק כשהאחרון מהלך לו שקוע בשרעפים בגנים התלויים של בבל, מה פשר הקריאה של הרוקנרול לצאת אל הכביש המהיר. יותר משזו קריאה זו כמיהה, עונה צדוק. אבל בכל זאת, מקשה הבחורה, מה מקורה של הכמיהה. הכמיהה מקורה בקמילה, עונה צדוק, והקמילה היא אם כל חי.
יה, אני חייב לגרום לזה לקרות!
אמץ אל קרבך את העולם,
תירה בכל התותחים שלך בו זמנית ו-
תתפוצץ אל החלל!
צדוק כל הזמן מתפוצץ אל החלל. בשביל צדוק להתפוצץ אל החלל זה כמו לנשום אצל אנשים אחרים.
כמו הילדים האמיתיים של הטבע,
אנחנו נולדנו, נולדנו להיות פראיים!
אנו יכולים לטפס כל כך גבוה,
אני אף פעם לא רוצה למות.
צדוק ממלא ריאותיו אוויר, ומכריז:
נולד להיות פראי!
ועוד פעם:
נולד להיות פראי!
מתי נעצר השעון הגדול במרפסת, ולמה דווקא על אחת-עשרה ארבעים ושלוש? צדוק עומד במקום בו נגמר העולם, ומיידה אל החלל הריק והשחור והנורא את כל האנשים שאומרים שגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום ואת כל הקוסמים שגורמים לשעונים מקולקלים ללכת שוב. איזה חוסר הבנה של הזמן ותפקידו של הזמן!
צדוק ממלא ריאותיו אוויר, ושר בקול גדול:
נולד להיות פראי!
מי שעבד בערב שבת, מצד צדוק שיילך להזדיין בשבת. כל הרעיון של שכר ועונש מפוקפק בעיניו של זה שעמד על הבמות והצהיר על עצמו כי הוא:
נולד להיות פראי!
Born to be wild, Steppenwolf
כל העצות, ההנחיות, הפקודות, הבקשות – תחסכו את זה מצדוק. הוא לא מקשיב לאף אחד. החוקים לא חלים עליו. צדוק הוא קיסר רומא והוא נמצא מעל הדיקדוק.
צדוק מקשיב לעצמו, והמישפט הזה – צדוק מקשיב לעצמו – לא יוכל בחיים לשמש כפירסומת לגבינה. כי מי שישתמש במישפט הזה – צדוק מקשיב לעצמו – בפירסומת לגבינה, הגבינה שלו מסריחה.

"צדוק בנפתולי התשוקה" מאת דרור פויר הוא לקט מתוך יצירתו המגוונת של צדוק; מאמרים, שירים ומיני-פרוזה פרי עטו, ראיונות שקיים, נאומים שנשא, וכמובן – הקריוקי, או מה שצדוק מכנה "הקריוקי הפנימי". הספר יוצא בימים אלה בהוצאת בבל.