אסטרטגיית התשה

גל האלימות הנוכחי לא יימשך לנצח. עלינו לחשוב כיצד לקיים לחץ מתמשך על הפלסטינים כדי "לשכנע" אותם בכדאיות המשא ומתן. צעד ראשון יהיה תחילתו של גירוש "נקודתי" של אותם מנהיגים ומפגעים שמסיבות שונות איננו מעוניינים לפגוע בהם, אך מקומם אינו כאן. ראוי שנלמד היטב את לקחי "גירוש ה-400" בימי רבין, שהיה שוחר שלום ומנהיג הצד השמאלי יותר של המפה הפוליטית. יש לגרשם אחד-אחד ולא בקבוצות גדולות.. גירוש נקודתי עשוי להיות מרכיב חשוב בבניין הרתעה, מכיוון שהוא יציג לפלסטינים איום לכאורה של תחילת העברת אזרחים מצד אחד של הגבול לצדו השני.

שלב מרכזי בניתוק הוא עיצוב גבול ביטחון, שיהיה הגבול עד להשגת הסכם שלום. עליו להיות מעבר לקו הירוק, שכן הקו הירוק, שלא נקבע על-פי שיקולים ביטחוניים, קרוב מדי לאזורים מיושבים בישראל. העברת יישובים בהתאם לגבול זה תבוצע רק כאשר יבשילו התנאים. אפשר להסתכל על עיצוב גבול הביטחון כפינוי שטחים או כתפיסת שטחים, בהתאם לעמדתו הפוליטית של הצופה.

גבול הביטחון ישורטט בעיקר לפי שיקולי ביטחון, שיקולים דמוגרפיים, והשארת קלפי מיקוח – שטחים למשא ומתן על ההסדר הסופי, ובהתאם להגדרות אלה יוביל למצב שבו יהיו יותר מ-92% פלסטינים בשטחי הרשות, אולם רק 50% מהשטח יהיו ברשותם. תפיסת השטחים יהיו אקט בלתי-חוזר עד להסכם מלא, שימחיש לפלסטינים כי הפיגועים מביאים לכרסום בשטח ובאינטרסים החיוניים להם.

כמה מהמנהיגים הפלסטינים הביעו חששות כבדים מכך שניתוק יזום ינגוס בשטחים פלסטיניים ויצור עובדות בשטח. חשוב לזכור כי בשנת 1947 קיבל היישוב היהודי בארץ את תוכנית החלוקה, אך פתיחת הערבים במלחמה הובילה בסופה לגבולות ישראל 1948, בלי הסכם שלום. גבולות אלה הם נקודת המוצא לכל הסדר כיום. ייתכן שבעתיד, גם בלי הסדר שלום, גבול הביטחון יהווה גבול חדש לישראל, שעליו גם יסכימו רוב האזרחים, ושיענה על צורכי הביטחון ויספק את הקשר החיוני בין העם לירושלים.

בנוסף לגבול צריך לקבוע אזורי חיץ בינינו לבין הפלסטינים, בין שומרון ויהודה לבין ירדן ובין רצועת עזה למצרים, כדי למנוע חדירת כוחות סדירים, למנוע קשר לא מבוקר בין הפלסטינים לגורמים עוינים מחוץ לישראל ולמנוע קשר פלסטיני עם גורמים עוינים והחדרת אמצעי לחימה.

בעיצוב גבול הביטחון צריך לשאוף לעיצוב שלושה גושים פלסטיניים (שומרון, יהודה, רצועת עזה ומובלעת יריחו) בעלי מעבר מבוקר ביניהם, לשמירה על ירושלים בשליטת ישראל, ולהשיג הסכמה רחבה בעם. כדי לעמוד במטרות עליו לכלול "עוטפי" ערים ערביות (קלקיליה, טול-כרם, ג'נין), כדי לאפשר את בידודן אם המצב הביטחוני יחייב זאת, וכן צווארי בקבוק שיאפשרו בידוד אזורים בשומרון וביהודה.

אחד החששות של אלה שמפקפקים ביעילות גבול הביטחון היא ההנחה שהוא יגביל או ימנע יוזמה התקפית. ההפך הוא הנכון: כל עוד תימשך האלימות, גבול הביטחון ישלב פעילות ישראלית התקפית, פעילות הגנתית, איסוף מודיעין, סיכול וחיזוק ההרתעה.

למרות קוצר רוחנו, עלינו ליצור אסטרטגיה של התשה עד למשבר הבא: מלחמת בוש-סדאם. מלחמה זו תטרוף את הקלפים באזורנו, ועשויה ליצור את התנאים לתהליך מדיני.

ד"ר (אל"מ במיל.) שמואל גורדון, מומחה לביטחון לאומי, טכנולוגיה צבאית ולימודים אסטרטגיים