העונה הסדירה ב-NBA: הנבחרים

הנה תמה לה העונה הסדירה ב-NBA ובאופן מסורתי בוחרים את נבחרי העונה, רגע לפני תחילת הפלייאוף, במהלכו ייפרדו מאיתנו רבים מהם. למרות נבואות הזעם בקיץ האחרון על אליפות שלישית ברציפות וידועה מראש של לוס אנג'לס לייקרס, העונה הסדירה היתה מרתקת, מפתיעה ומאוזנת, שהעלתה סימני שאלה בלתי צפויים אך אופטימיים לגבי יחסי הכוחות במאבק על האליפות. הלייקרס, למרות ההצהרות השחצניות של שאקיל או'ניל וקובי בראיינט, לא היתה הקבוצה הטובה העונה, גם לא בשלבים המכריעים בסופה. סקרמנטו קינגס, שהציגה את הכדורסל הטוב ביותר וכן דאלאס מאבריקס וסאן אנטוניו ספארס, קוראות עליה תיגר ומהוות סכנה לא מבוטלת לדומיננטיות של האלופה.
הקושי להצביע על קבוצה דומיננטית אחת, גדול אולי עוד יותר כשצריכים להצביע על נבחרי העונה למינהם. אם ניתן לאפיין את העונה, הרי מדובר בתחיה מחודשת של הכדורסל הקבוצתי שהעלה לגדולה שחקנים, שהפכו את הזרימה בקבוצותיהם לשוטפת יותר, ולא דווקא את אלה בעלי היכולת הסוליסטית הפנומנלית.

השחקן המצטיין של העונה

מועמדים: שאקיל או'ניל (לייקרס), טים דאנקן (ספארס), טרייסי מקגריידי (אורלנדו מג'יק), פול פירס (בוסטון סלטיקס), ג'ייסון קיד (ניו ג'רזי נטס).
אולי הבחירה קשה ביותר מכל הקטגוריות. קיד הפך את הנטס מתופעה שגרתית של פוטנציאל מוחמץ לאלופת המזרח, וכל זאת בעונתו הראשונה בקבוצה. פירס עשה דבר דומה בסלטיקס בעונתו הרביעית. או'ניל יכול להיות השחקן המצטיין אם רק ירצה, מה שלא נראה שקורה לו העונה. דאנקן הוא המועמד היציב והשקט (מדי). הבחירה נופלת בכל זאת על מקגריידי, השחקן המשתפר של העונה ולטעמי הכוכב המוביל של ה-NBA בעתיד. מקגריידי מזכיר במשהו את ימיו המוקדמים של מייקל ג'ורדן בשיקגו בולס. הוא הוביל את המג'יק למקום הרביעי במזרח, למרות שמדובר בקבוצה נחותה, שחוותה טראומה קשה נוכח פציעתו החוזרת של גרנט היל וזו של מייק מילר. מקגריידי קלע 25.8 נקודות למשחק, קלט 7.9 ריבאונדים ומסר 5.9 אסיסטים, אך יותר מכל הוכיח עצמו ככוכב בוגר ומנהיג אמיתי, לפני שבכלל מלאו לו 23 שנים.
ציפיתם ולא קיבלתם: קובי בראיינט. מצטער, אבל עם כל הבילד-אפ הזוהר שלו, בראיינט מצליח לזרוח באמת רק כששאקיל לצידו. העונה זה קרה פחות מתמיד.

מאמן העונה

מועמדים: ריק אדלמן (קינגס), דון נלסון (מאבריקס), ביירון סקוט (נטס), ריק קרלייל (דטרויט פיסטונס) וג'ים או'בריאן (סלטיקס).
התחיה של הכדורסל הקבוצתי העונה, היא גם תחייתם של המאמנים ב-NBA ואכן כוחות חדשים ומשפיעים אכן עלו השנה דווקא מכיוון ספסלי הקבוצות. הטיעונים לזכיה של סקוט, קרלייל או או'בריאן דומים. השלושה הפכו את קבוצותיהם מכשלון לסיפור הצלחה מפתיע. עם זאת, אדלמן הוא מאמן השנה שלי, וזאת מכיוון שהצליח להוציא העונה את הקינגס מהסכיזופרניה ולגרום להם להאמין שהם לא רק משחקים את הכדורסל היפה והקבוצתי בליגה, אלא גם באמת הכי טובים ובצדק, לאורך כל העונה ובמיוחד בשלבי ההכרעה.
ציפיתם ולא קיבלתם: פיל ג'קסון. אחרי שכבר גיבש את הלייקרס, נראה שהקבוצה יכולה להמשיך בלעדיו.

שחקן ההגנה של השנה

הבחירה הקלה ביותר מכל הקטגוריות והיא כוללת מועמד בודד: בן וואלאס מדטרויט פיסטונס. שחקן ההגנה והריבאונדר האולטימטיבי, שהראה לאורך כל העונה שלפחות כשמדובר בהגנה, לב רחב חשוב לא פחות משרירים ומוטת זרועות ארוכ. לוואלאס יש את כל אלה.
ציפיתם ולא קיבלתם: אם לא ציפיתם לוואלאס, כנראה שאתם שקועים עדיין בעונה שעברה.

השחקן השישי

מועמדים: בובי ג'קסון (קינגס), מאליק רוז (ספארס), קורליס וויליאמסון (פיסטונס), אנדריי קירילנקו (יוטה ג'אז), קוונטין ריצ'רדסון (לוס אנג'לס קליפרס).
ג'קסון הוא מיקרו-ווייב חדיש ומשוכלל (זוכרים את ויני ג'ונסון?) שתרם להצלחת הקינגס העונה לא פחות משחקני החמישייה של הקבוצה. מעבר להישגים הסטטיסטיים שלו, מדובר ברכז נמרץ במיוחד שקולע, מוסר ומשחק הגנה בלתי מתפשרת ומעבר לכל מהווה זריקת אדרנלין, שמכאיבה בעיקר ליריבות.
ציפיתם ולא קיבלתם: הידאייט טורקוגלו. לכל קבוצה מותר רק שחקן שישי אחד, למרות שלקינגס יש שניים כאלה.

השחקן המשתפר

מועמדים: בונזי וולס (פורטלנד טרייל בלייזרס), וואלי שצ'רביאק (מינסוטה טימברוולבס), מייקל רד (מילווקי באקס), בראד מילר (פייסרס), אנדרה מילר (קליבלנד קאבאלירס).
כל החמישה פרצו העונה ועומדים על סף הכוכבות, אולם היכולת המדהימה של מילר בקליבלנד, שהביאה אותו למעמד מלך האסיסטים של הליגה, מסמנת אותו כבר עכשיו כרכז הטוב ביותר בנמצא בשנים הקרובות.
ציפיתם ולא קיבלתם: בן וואלאס. השיפור אינו טמון דווקא ביכולתו שהוכחה כבר בעבר, אלא בדקות המשחק ורמת החשיפה.

רוקי העונה

מועמדים: ריצ'רד ג'פרסון (נטס), אנדריי קירילנקו (ג'אז), ג'מאל טינסלי (פייסרס), פאו גאסול ושיין באטייה (ממפיס גריזליס).
המאבק על תואר רוקי העונה צמוד מכפי שנראה לכאורה. אמנם גאסול הספרדי נתן את התפוקה הרבה ביותר מבין הרוקיז, אך נראה כי הכל בא לו במקרה וכך גם נראית העונה של הגריליס. טינסלי הפתיע כל כך, שכבש בסערה את עמדת הרכז הפותח בפייסרס, וזה לא קרה במקרה. ולמרות זאת, המספרים של גאסול מרשימים מדי, ביבול דל יחסית של רוקיז העונה.
ציפיתם ולא קיבלתם: ג'ייסון ריצ'רדסון (גולדן סטייט ווריורס). שיחק יותר מדי בשביל הקבוצה, ובמקרה של הווריורס הנכשלים מדובר בדבר לא נכון לעשותו.

פיקציית העונה

מועמדים: וינס קארטר (טורונטו ראפטורס), ריי אלן (מילווקי באקס), סטפון מארבורי (פיניקס סאנס), לאטרל ספריוול (ניו יורק ניקס), הרוקיז מהתיכון.
קוואמי בראון (וושינגטון וויזארדס), טייסון צ'נדלר ואדי קארי (שיקגו בולס) ודסגאנה דיופ (קאבאלירס) כבשו את הדראפט האחרון בסערה, אבל איכזבו על הפארקט והעלו מספר שאלות לגבי הטרנד של בחירת שחקנים הישר מהתיכון. מארבורי, שהחריב כבר את הטימברוולבס והנטס, שמר על יציבות ועשה זאת גם בפיניקס. ההתמודדות על התואר המפוקפק נותרה בין שני המאכזבים הגדולים ריי אלן ו-וינס קארטר ודווקא "אייר קנדה" זוכה בו, דווקא בגלל שקבוצתו התחילה מחדש את העונה, מהרגע שהוא נפצע וסיים אותה.
ציפיתם ולא קיבלתם: מייקל ג'ורדן (וושינגטון וויזארדס). נכון שהוא זקן, נכון שהוא פצוע וכבד, אבל תרומתו לדימוי העצמי של צעירי הוויזארדס רק משפרת את הדימוי העצמי שלו עצמו.