גבולות האפשר
כאשר נולדה המחלוקת על ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, נסב הוויכוח סביב גבולות היכולת של שני חלומות – החלום הדתי והחלום הציוני. בקרוב יתחדש הוויכוח
עוד לא יצא לי לראות את הסטיקר "פושעי סבסטיה לדין", אבל ידיד שמאלני אחד כבר כתב לי שהוא מודבק על מכוניתו. ילדים, היזהרו מסטיקרים. אם מעשה ההתנחלות הוא מעשה של קולוניאליזם ציני פורע חוק אנושי מוסרי וחוק בינלאומי ספציפי, ומבצעיו הם פושעים, הרי אין כל מקום לדיון רציני בעניינו.
אבל לנו אין ברירה. אנחנו חייבים לדון זה עם זה - "פושעי סבסטיה" ו"פושעי אוסלו" – כולנו חולקים יחד מציאות משותפת ששום סטיקר בעולם עוד לא הגדיר או פתר. שלא לדבר על כך שבזמנם, אלה וגם אלה נתמכו על-ידי ציבור רחב מאוד, שלא גילה כל נטייה לפשע.
כאשר נולדה המחלוקת על ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, נסב הוויכוח המרכזי על גבולות היכולת של שני חלומות שלובים זה בזה – החלום הדתי והחלום הציוני. שילוב של שתי תפיסות שולטות ומרכזיות הפך לרלוונטי את הגשמתם: האחת – יש להתנגד למדינה פלסטינית שתקום בשטחים האלה, וממילא צריך להחזיק בהם ולנהל אותם. השנייה – מדובר במעשה ציוני נועז אבל אפשרי.. שאלת דיכויו של הרוב הפלסטיני בשטחים הללו היא נגזרת של החלק הראשון. שאלת תוקפו של החוק הבינלאומי - של החלק השני.
כדאי לזכור עוד עניין פעוט הקשור בשאלת החוק: בשנים שבהן בישל העם היהודי את מדינתו, היה עליו להיאבק לא מעט בכוחות שונים מבחוץ שלא אהבו את התבשיל שרקח. מתוך ידיעה שהתבשיל מוצדק, וצריך להספיק להמון אנשים שאין להם מקום אחר, נהג אותו עם יהודי בשנים עברו לעצום עין מפני מה שנכפה עליו בכוחו של חוק או בכוחה של גזירה, ולעשות את מה שהיה על פי מיטב הבנתו הדבר הנכון. העלייה הבלתי לגאלית היא דוגמה טובה לכך. האמירה שמעשה ההתנגדות אסור מפני שהוא יעלה עלינו את חמת הקהילה הבינלאומית בכלל, והערבית בפרט, לא הייתה מאוד רלוונטית.
המעשה הציוני, כפי שרגילים לקרוא לו בחיבה, הבין שקיומו נעוץ במתיחת גבולות האפשר של העם היהודי החפץ במדינה, וזאת גם לפני הקמת המדינה וגם לאחריה. במסגרת זו נבנו יישובים לא חוקיים והוקמו מחתרות לא חוקיות, במסגרת זו עודדה המדינה הגירה ערבית אל מעבר לתחום החלוקה. במסגרת זו, אחרי הקמת המדינה, הופצץ הכור העירקי והוקם הכור האטומי הפרטי שלנו, מלווה בסיפורי אלף לילה ולילה.
עד כאן שאלת הלגיטימיות מתוך הקשרה ההיסטורי או, אם תרצו, כתב ההגנה על "פושעי סבסטיה". את כתב ההגנה על "פושעי אוסלו" יספקו אחרים. ההיסטוריה טרם סיימה לענות את תשובותיה לשאלות מי צדק, מי טעה ועד כמה. זה לא מפריע לנו, הישראלים, להתיש את עצמנו בוויכוחים, תוך הטחת האשמות נוראות המפרקות אותנו מבפנים.
אי אפשר כנראה למנוע מהוויכוחים הללו להתקיים, או מהסטיקרים להיות מוצמדים לשמשתה האחורית של מכונית. אבל על האנשים הרואים בעצמם מנהיגים, משמאל ומימין, להישמר מן המלכודת הזו. עליהם להניח לשאלת הלגיטימיוּת של ההתיישבות ביש"ע ומוביליה, שאלה שאי אפשר לנתקה מן ההקשר ההיסטורי שעליו דיברתי קודם, ולהתמקד בשאלת היכולת הקשורה לכאן ולעכשיו. הערבוב בין שתי השאלות הללו מזיק לדיון הרציני בהן, ודיון כזה, עם כל הכאב, יתקיים פה בקרוב. מן הראוי הוא שבמסגרתו יימתחו שוב גבולותיה של העשייה הציונית, כראוי לה.
