תוכנית החירום הכלכלית של הרשות לבטיחות בדרכים

"150 מצלמות אכיפה אלקטרוניות חדשות יוכנסו לשימוש בכבישי המדינה במהלך השנה הקרובה", כך הודיעה אתמול (ד') הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. המצלמות החדשות יוצבו ב-20 הכבישים המסוכנים ביותר ברחבי המדינה ומנכ"ל הרשות, יצחק אשל, מבטיח כי "ניסיון דומה כבר נערך ברחבי העולם והוכיח את יעילותו". על איזו יעילות בדיוק מדובר? ובכן, הקרבה הכרונולוגית לתוכנית החירום הכלכלית של הממשלה יכולה לשמש לכם רמז ראשון.

אוטומטי

ברשות הלאומית החליטו על הצבת המצלמות כדי "ליצור שינוי התנהגות אצל הנהגים באמצעות הגדלת הסיכויים לתופסם ולהענישם על עבירות מהירות מופרזת ואי-שמירת מרחק". כדי ליישם זאת, יוצבו המצלמות המתעדות על עמודים שיפוזרו לאורך הכבישים, כאשר מספר העמודים יהיה גבוה פי שלוש ממספר המצלמות לשם הטעיה. מערכת האכיפה תהיה אלקטרונית, כאשר נתוני העבירה יועברו למרכז פענוח, שם יונפקו דו"חות ויישלחו לבתי הנהגים.
עכשיו, בואו ונבדוק את התוכנית המוצעת. מהירות מופרזת למשל, אותה אמורה התוכנית לאכוף ביתר שאת, היא נושא בעייתי. מהירות-מעל-המותר-בחוק זה סיפור אחד, מהירות-גבוהה-ביחס-לנסיבות בלתי אפשרי למעשה לאכוף באמצעים אלקטרוניים והיא זו ה"אשמה" במספר תאונות דרכים לא קטן. מלבד זאת, מסבירה לנו המשטרה זה שנים שגורם ההרתעה בדמות שוטרי תנועה הוא מהגורמים החשובים להקטנת מספר תאונות הדרכים. מה עושים כעת? פשוט מאד. מעלימים את אמצעי ההרתעה ומוסיפים על-כך גם אמצעי הטעיה בדמות עמודי ומצלמות-דמי. וכדי להוסיף חטא על פשע, אכיפה אלקטרונית הרי מונעת מהנהג אזכור כלשהו לעבירה שביצע. כך למשל, הוא ימשיך ויבצע את אותה עבירה שוב ושוב, עד הדו"ח והמשפט...
תוצאת ביניים - תאונות הדרכים: 0, קופת המדינה: 1.

למה מהירות?

אולם ההחלטה על הפרויקט החדש לא התקבלה ללא בסיס. לדברי הרשות, ההחלטה מבוססת על מחקרים שבוצעו במדינות מעבר לים, אשר הוכיחו כי ככל שגדלה מהירות הנסיעה, כך גדלה ההסתברות למעורבות בתאונות דרכים ועולה מידת חומרתן. כמו-כן סיפרו לנו על שיעורן הגדול של תאונות הדרכים הנגרמות כתוצאה מנהיגה במהירות מופרזת. את אותם מחקרים אגב, לא ראינו עדיין, למרות שביקשנו. ולא ביקשנו סתם, אלא שאנחנו מכירים דו"חות אחרים עם מסקנות שונות דווקא. "כרגע אין אפשרות לפרסם אותם" כך דוברי הרשות.
אבל גם בלי מחקרים, אין ספק שההסתברות למעורבות בתאונה, כמו גם חומרתה - גדלים עם עליה במהירות הנסיעה. רכב עומד הוא בעל סיכוי נמוך מאוד למעורבות בתאונה, אבל זו ודאי לא סיבה שלא לנהוג בו. לגבי מהירות מופרזת - זו יכולה להיות גם מהירות של 25 קמ"ש ברחוב צדדי עמוס במכוניות חונות. איפה האכיפה המוגברת, התקציבים השמנים כאן? גם אנחנו שואלים.
אבל 25 קמ"ש לא יזכו אותך בדו"ח משטרתי וקנס, גם כשמדובר באיזור גני הילדים השכונתי. את הקשר הסיבתי בין מהירות מופרזת והתרחשות תאונה, מסבירים ברשות על-ידי התקצרות הזמן המאפשר לנהג להגיב על אירועים בלתי צפויים בכביש. לדוגמה: "בנסיעה במהירות סבירה, עשויה התפרצות הולך רגל לכביש להסתיים בעצירה או בפגיעה במהירות נמוכה, אך בנסיעה מהירה יותר יסתיים אותו אירוע בפגיעה חמורה". ואת הבעיה הזו בדיוק יפתרו מצלמות המהירות בכביש החוף. עכשיו אנחנו מבינים.
תוצאת ביניים נוספת - אכיפה יעילה: 0, זלזול באינטילגנציה: 1.

ובכל זאת

אבל כדי להוציא כ-100 מיליון שקל מכספי משלם המיסים (עלותה של המערכת), נדרשו ברשות לכמה נתונים אמפיריים. כך לדוגמה מציינים שם כי ב-1987 נחקק חוק בארה"ב המתיר למדינות להעלות את המהירות המרבית בכבישים מ-55 מי"ש (כ-90 קמ"ש) ל-65 מי"ש (כ-105 קמ"ש). חמש שנים מאוחר יותר נמסר דו"ח לקונגרס המציין עליה של 30% במספר התאונות מעבר למספר שניתן היה לצפות ללא העלאה. ומה על מדינות אחרות באירופה למשל, מה על מדינות בהן לא רק שלא נרשמה עליה מסוכנת, אלא דווקא ירידה. האם באותן שנים גדל גם מספר כלי הרכב על הכביש? האם גדל מספר הנהגים החדשים? לזה אין תשובות במידע של הרשות כי זה כנראה לא חשוב.
עוד מספרים לנו כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והרשות המקבילה בבריטניה מעריכות כי כשליש מהתאונות נגרמות בשל מהירות מופרזת ובצרפת מגיע שיעור זה ל-50%. אבל שוב, מדובר במהירות מופרזת ולא גבוהה מהמותר בחוק.
עוד תוצאת ביניים - ניתוח מדויק וחכם של נתונים ברחבי העולם: 0, התעלמות מהמצב בישראל: 1.

עכשיו תורנו

מול אותם נתונים, חיפשנו גם אנחנו קצת בספרים. עזבנו את צרפת, בריטניה וארה"ב, והעדפנו לבדוק מה קורה בישראל דווקא. אתם יודעים, כאן, בבית, בכבישים המסוכנים שלנו לשם שינוי ומקוריות. ובכן, לפי נתוני משטרת ישראל, עלה מספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2001 ב-18% לעומת שנת 2000 והסתכם ב-542 בני-אדם. כמה מאותן תאונות נגרמו בשל מהירות מופרזת לפי נתוני המשטרה - להזכירכם, בפירוש בעלת העניין? 6% בלבד. לעומת זאת, 12% לא צייתו לרמזור, 11% לא נתן זכות קדימה, 11% סטו מהנתיב - אבל אלו עבירות שקשה לאכוף, ואין גם (עדיין?) מערכת דו"חות אוטומטית.
במקביל כדאי לציין שחלק זעיר מאותם 100 מיליון שקלים המיועדים למצלמות, יכולים מאוד לעזור בכביש החוף - באיזור מחלף קיסריה למשל. שם נהרגו בתחילת חודש אפריל שישה בני-אדם ושלושה נפצעו קשה. לכאורה, נראה כי הסיבה המרכזית לחומרת התאונה הייתה היעדר גדר הפרדה בקטע קצר של כ-40 מטרים. מה עשו בינתיים? הניחו מספר קונוסים צבעוניים. את התאונה הבאה שם לא ימנעו הקונוסים ובטח שלא מערכת המצלמות החדשה. אבל לא נורא - אפשר הרי יהיה להאשים את מע"צ, או את הנהג, או את התרבות הקלוקלת, או את המצב הביטחוני.