ברכת שלום: פילדלפיה וסיאטל

גארי פייטון ואלן אייברסון, שניים מהגארדים הטובים בליגה בשנים האחרונות, עם סדרות גמר ברזומה, לא הצליחו להוביל את קבוצתיהן מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף. אייברסון מצא עצמו עם חברים חדשים בפילדלפיה 76' ולא ממש הסתדר איתם, לפייטון לא היה ממש עם מי לעבוד בסיאטל סופרסוניקס מלכתחילה.

פילדלפיה 76'

אז מה היה לנו? דווקא אחרי עונה מצוינת שהסתיימה בסדרת הגמר של ה-NBA, החליטו בפילדלפיה לחדש ולשנות ולהפוך את פני הקבוצה. נשיא הקבוצה הצבעוני, פאט קרוצ'י, הודח לטובת שליטה בלעדית של אד סניידר המאופק יותר. ג'ורג' לינץ', טיירון היל, ג'ומיין ג'ונס ואחרים פוזרו ברחבי הליגה ודריק קולמן, מאט הארפרינג ואחרים הגיעו במקומם. נוכח השינויים הרבים בסגל ובמשרדי ההנהלה, נראה כי רק מקומם של מאמן הקבוצה הוותיק, לארי בראון ושל כוכב הקבוצה הבלתי מעורער, אלן אייברסון, הובטח. ודווקא שניהם לא ממש מסתדרים בינהם. השנה, גילו ב'פירסט יוניון סנטר' בדרך הכואבת שאייברסון לבדו, ולא משנה עד כמה גדול הוא, לא מספיק כדי להצליח. אייברסון שיחק כרגיל מצוין לאורך כל העונה (או יותר נכון בחלקים בהם היה כשיר), אך בתלכיד החדש שנבנה סביבו לא באה היכולת המופלאה של אייברסון למימוש במאזן הניצחונות. גם גיבורי העונה שעברה, אריק סנואו, אארון מקי ודיקמבה מוטומבו, התקשו להסתגל לסביבה החדשה, שבמקום לרענן, גרמה לסירבול וחד מימדיות וכינויה - "התשובה".
עצובים עד התקרה (של השכר): הסיקסרס הפריזו העונה בחלוקת השכר שלהם ועומדים לחצות את רף 60 מיליון הדולר בעונה הבאה, כשאייברסון, מוטומבו וקולמן אוכלים את מירב העוגה. עכשיו כדי לעשות עוד שינויים משמעותיים בקבוצה, יהיה עליהם לנסות ולהיפטר מאחד מהם בטרייד או לשכנע את סניידר (המאופק כאמור) לבזבז עוד כמה מיליונים על פרי-אייג'נטס וקנסות לרוב. היות ושני התסריטים הללו מוטלים בספק רב, כך גם העונה של הסיקסרס.
משהו לישון עליו בקיץ: לארי בראון אמר בשנה שעברה שהוא סחוט, והשנה שהוא מאוד רוצה להמשיך להפעיל את הקבוצה גם בשנים הקרובות. אייברסון רמז (וזה כבר שיפור לעומת הבוטות האופיינית לו) שהוא לא ממש שמח מההתמדה של בראון והוא אפילו מסוגל לראות את עצמו עוזב. עזיבה של אייברסון לא תקרה, לפחות ביוזמת הסיקסרס - מה שאי אפשר להגיד על בראון.
משהו להתחרט עליו כבר עכשיו: עם כל הרצון הטוב, הרצון הרע של דירק קולמן רק פגע בסיקסרס העונה וכך גם המשכורת העצומה שלו וזאת למרות התפוקה הסטטיסטית הנאה שלו.

סיאטל סופרסוניקס

אז מה היה לנו? הסוניקס המשיכו להסתמך על גארי פייטון בבק-קורט והרוויחו במהלך העונה גם את הסווינגמנים ברנט בארי ודסמונד מייסון, אבל מתחת לסל ב'קי ארינה' לא נצפו תמורות רבות מדי. היבוא מאירופה, ולדימיר רדמנוביץ' ופרדראג דרובניאק לא הוכח עדיין כמשתלם, וין בייקר התעורר רק בפלייאוף וג'רום ג'יימס לא עשה הרבה מעבר להצטופף בצבע. אפילו רשארד לואיס, בעונה טובה, הוא לא ממש שחקן פנים למרות גובהו (2.08 מ'). הדומיננטיות של פייטון והאופי האגרסיבי של הקבוצה הספיקו לעונה לא רעה (וגם זאת הפתעה לטובה), אבל מול קבוצה גבוהה כמו סאן אנטוניו ספארס (פצועה או לא) זה לא הספיק.
עצובים עד התקרה (של השכר): נטיות ההשמנה של בייקר מורות על תיאבון גדול ועל המשאבים העצומים שברשותו, הדרושים כדי לספקו. אבסורדי ככל שזה נשמע, בייקר ירוויח בשנה הבאה כמעט 12.5 מיליון דולר - רק 700 אלף דולר פחות מפייטון. הסוניקס ניסו וימשיכו לנסות להיפטר מבייקר, אבל אף אחת מקבוצות הליגה לא תתפתה כדי לקחת אותו. למרות זאת, לסוניקס יש מרחב תמרון תקציבי גדול, במיוחד כשהווארד שולץ ורשת 'סטארבאקס' עומדים מאחוריהם. בקיץ הבא יעמוד נשיא הקבוצה הוותיק, וואלי ווקר, בראש החיפוש אחר הסנטר הטוב ביותר בנמצא. ולא, לא מדובר באחד מסוגו של פטריק יואינג או קלווין בות', יבולי שתי העונות האחרונות.
משהו לישון עליו בקיץ: אנטוניו הארווי, ארט לונג, אלומידה אוידיג'י ויתר השאריות באיזור הצבע לא ימשיכו כנראה בסיאטל. עכשיו השאלה את מי אפשר להביא במקומם, אחרי האכזבה היחסית מרמנוביץ' ודרובניאק, ספק אם החיפושים ירחיקו עד אירופה.
משהו להתחרט עליו כבר עכשיו: ההחתמה של קלווין בות' כפתרון מתחת לסלים, שיחק רק 15 משחקים, נפצע, והמשיך להרוויח 4.5 מיליון דולר.