מצעדם היומי של יוסי ביילין, יוסי שריד, חיים רמון ורבים אחרים בין תחנות הטלוויזיה והרדיו מזכיר לי פרסומת ארוכה ולא מוצלחת למוצר כושל.
או.קי, אמרתם לנו לפני שבע שנים: "אנחנו יודעים שאתם רוצים הסכם שלום שהוא קאדילק חדשה, אבל כל מה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו כרגע זה רק מכונית משומשת מערפאת. הוא היחיד שמוכר כרגע, ומה לעשות, זה מה שהוא מציע".
לא היינו מרוצים במיוחד, אבל שכנעתם אותנו שלמרות שהיא נראית כרגע כמו גרוטאה, המכונית הזו תיסע ותצליח להביא אותנו למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו – לשקט ולשלווה. אז קנינו. ואז לקחנו אותה לנסיעת מבחן. מייד החל המנוע להעלות עשן, צמיגים התפוצצו, כמה מאיתנו נפגעו קשות.
"אל דאגה, אפשר לתקן אותה", אמרתם לנו ולקחתם אותה בחזרה למוסך.
היינו אפילו יותר ספקנים מאשר קודם לכן. אבל נראיתם כה מכובדים: עם משקפיכם המוזהבים, עם חליפות כל כך נחמדות, ועניבות, והשיער הגלי הזה… מה בכלל ידענו על הסכמי שלום אמרתם שתתקנו את זה. שהכל יהיה בסדר. וחוץ מזה, לא רצינו להיתקע פה באמצע המדבר בלי שום אמצעי תחבורה, לא כך?
או.קי., אמרנו. אבל עכשיו המכונית התהפכה. כולנו חבולים ומסוחררים. המנוע עולה בלהבות, שעוד רגע יציתו את מיכל הדלק וזה יתפוצץ. שפכתם עליה קצת מים והגדלתם את תקציב הפרסום. "אל תדאגו", אמרנו. "מייד נביא את הבעלים של החברה. את הג'נטלמן עם החליפה הכי יפה, עם השיער הכי גלי, עם הלשון הכי חלקלקה. ממש ישר לכאן נביא אותן, למוסך שלכם כאן באמצע המזרח התיכון. בכל מקרה הוא יהיה מובטל עוד מעט, והנה עכשיו יש לו קצת זמן פנוי. תנו לקלינטון צ'אנס. הוא יתקן אותה… כמו חדשה… נו, תאונה קטנה, מה יש, אין מה לעשות עניין מקצת עשן. בכל מקרה אתם עדיין חיים, לא? אתם תראו. זו תהיה מכונית מצוינת, כמו חדשה, תסמכו עלינו. ובכלל, מה האלטרנטיבה שלכם?
אני והחברים שלי לא צופים בפרסומות הללו יותר. ברגע שמוצר הוכיח את עצמו כפגום באופן חסר תקנה, איש לא יכול להיות טיפש מספיק כדי לקנות אותו שוב, ולא חשוב כמה איש המכירות מצוין.
החלטנו שיש לנו ברירה: להשלים עם העובדה שלעת עתה, אין לנו אמצעי תחבורה מהיר יותר שיביא אותנו למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע כשאנו בריאים ושלמים. שלעת עתה, נאלץ ללכת ברגל, לאט לאט, בכיוון שאליו אנחנו רוצים ללכת.
נעמי רגן, סופרת
