שתף קטע נבחר

רוצחים שקטים

נהגים משתוללים על הכביש מהווים סכנה לציבור? נכון בהחלט, אבל לא רק. כי יש עוד, גם כאלה שמעולם לא הגיעו לכותרות רעשניות

הם בדרך כלל אנשים חביבים, מסבירי פנים אפילו. הם נוהגים בזהירות, אינם עוברים על המהירות המותרת ובאופן כללי, משוכנעים כי הם נוהגים כחוק. למעשה, לא רק שהם בטוחים בדרכם הצודקת, חסרת הסיכון, הם בדרך כלל מראשוני הכועסים על הסביבה שאינה מתיישרת לפי הקו המקובל, עליהם.
צעירים בעלי רשיון חדש משולים בעיניהם לפצצה מתקתקת, מכוניות בצבע צהוב גורמות להם חרדה. אם תשאלו אותם, מקומם של רוכבי אופנועים בחברה אולי, אבל לא זו שלהם. לג'יפים על הכביש הם מתייחסים בחיוך אולי, אך פנסי ערפל בגחונה של מכונית כביש עושים להם רע.
ואם, שומו שמיים, יחלוף על פניהם רכב במהירות גבוהה, ינידו בראשם בעצב ותמונות מחרידות של מתכת מרוסקת, נוזלים שומניים ודם ישטפו את מוחם המיוסר למפרע. כי מה לעשות – נהגים העוברים על המהירות המותרת הם עבריינים מסוכנים, רוצחים בפוטנציה, מחללי כביש. והם לא אשמים, כי זה מה שאמרו להם.
הרי עיוותו במיוחד עבורם את נתוני משטרת ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כל אחת לחוד, ושתיהן ביחד. סיפרו להם שמהירות הורגת, אבל לא גילו להם מה הורג יותר. דיווחו להם על צעירים שקיפחו חיים ברכב, אבל לא לחשו מדוע.

האחרים

לא גילו את אוזנם כמה רוכבי אופנוע מהירים ופוחזים, אלה שחלפו על-פניהם יום בהיר אחד, נאלצו לאסוף אבריהם מהכביש לאחר שנתקלו בחומה קטלנית ושמה מכונית. כן כן, זו שביצעה פניית פרסה היכן שאסור. זו שחסמה לפתע את נתיב נסיעתם, למרות שעשתה זאת בזהירות מופלגת ותוך היכרות מעמיקה עם חוקי התנועה.
לא דיווחו להם כמה אנשים חפים מפשע מצאו את מותם על הכביש, פשוט מכיוון שנהגים זהירים, שבאמת לא התכוונו לרע, רק שכחו לאותת. אותם אלה שמזדעזעים מצליל בריטון קולני ברכב סמוך, מוכרחים היו למצוא ערוץ אחר ברדיו וסטו מהמסלול, תוך שהם מתנגשים חזיתית ברכב הבא ממול.
כי למרות שהמודעות לכך אינה גבוהה, הגורמים העוסקים בתאונות דרכים יודעים היטב שתאונות רבות נגרמות בישראל על-ידי נהגים שבאמת, אבל באמת לא התכוונו להרע לאיש. לא הייתה להם כוונת זדון כלשהי, הם לא התגרו בגורל, לא עברו על החוק במודע ובוודאי שלא יכולים להעלות על דעתם פגיעה בזולת.
הם פשוט אינם נוהגים היטב. אינם מודעים לסביבה, אינם מביטים במראות, אינם מסוגלים לחשב מהירות של רכב הבא ממול. הם לא יודעים באיזה הילוך כדאי –או צריך – להאיץ בעקיפה, מעולם לא לקחו בחשבון כוחות פיזיקאליים. נהגים להם אין כל מושג כיצד נוהגים כאשר הכביש רטוב, לא מבינים מה הבעיה לעלות בחזרה לכביש לאחר ירידה לשוליים. אוחזים בהגה שבטוחים כי דבר לא יקרה אם "יגנבו" רמזור אדום, כאלה שאינם מכירים בסכנות של נהיגה לאחור על כביש מהיר. אנשים יקרים, אך נהגים מסוכנים עד מאד. רוצחים שקטים, עליהם איש אינו מדבר, ובוודאי איש אינו עושה דבר.

הפתרון

אבל כנגדם, או שמא נכון יותר לומר עבורנו, דבר לא נעשה. כי לשנות את דרכי הנהיגה של נהגים קטלניים שאינם-יודעים-מדוע, נדרש קצת יותר מסתם עוד מכמונת מהירות. כדי לחנך אותם דרך כביש, מדינת ישראל חייבת לשנות סדרי עדיפויות. תקציבי עתק חייבים למצוא דרכם למקומות הנכונים באמת, מחקרים ותיאוריות חייבים להתבסס על הנעשה אצלנו. לא בין פריז לרומא – בין איסטנבול לקהיר. וזה קשה, ובעיקר בלתי מתקבל על דעתם של מקבלי החלטות ומתווי דרך.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דודו פריד
מי כאן מסוכן?
צילום: דודו פריד
זה מתחיל רגוע
אך עלול להסתיים עצוב
ynet רכב בפייסבוק
לוח winwin
מומלצים